הבדלים בין גרסאות בדף "חיים מרדכי פרלוב"
מ (החלפת טקסט – "ק. ג. ב." ב־"ק.ג.ב.") |
(קצת עריכה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Perlov, Mordechai 01.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב חיים מרדכי פרלוב]] | [[קובץ:Perlov, Mordechai 01.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב חיים מרדכי פרלוב]] | ||
| − | הרב '''חיים מרדכי פרלוב''' | + | הרב '''חיים מרדכי פרלוב''' ([[תרמ"ט]]-[[י' תשרי]] [[תשל"ח]], מכונה '''מרדכי חרסונר''' על שם עיר הולדתו [[חרסון]]) היה [[בעל נגלה]], [[רב]] מפורסם ובעל שמועה. |
| − | == | + | ==תולדות חייו== |
| − | הרב פרלוב נולד בעיירה החסידית [[חרסון]]{{הערת שוליים|המרכזית מבין ה'קולוניות' שייסד [[אדמו"ר האמצעי]]}} בשנת [[תרמ"ט]]{{הערת שוליים|או בשנת [[תר"נ]].}}. אביו ר' דוד היה ממשפחת | + | הרב פרלוב נולד בעיירה החסידית [[חרסון]]{{הערת שוליים|המרכזית מבין ה'קולוניות' שייסד [[אדמו"ר האמצעי]]}} בשנת [[תרמ"ט]]{{הערת שוליים|או בשנת [[תר"נ]].}}. אביו ר' דוד היה ממשפחת פרלוב, משפחה שגרה בקולוניות מאז יסודם. בהשפעת חבריו נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים בליובאוויטש]] בשנת [[תרס"ד]], ולמד שם עד [[אדר ראשון]] [[תרע"ג]]. בישיבה היה [[מתמיד]] עצום, נחשב כאחד מבעלי הנגלה, יחד עם הרב [[אברהם אליהו פלוטקין]] והרב [[שמואל נוטיק]]{{הערת שוליים|כ"ה בזכרונות הרב [[חיים אליעזר קרסיק]] הנדפסים ב[[בטאון חב"ד]]}}. |
בשנת [[תער"ב]] נשא את אשתו, שיינא ביילא בת הרה"ג ר' אברהם דובער הכהן, [[רב]] העיר [[שדווה]] שליד [[קובנא]] במדינת [[ליטא]], ועבר לגור שם. | בשנת [[תער"ב]] נשא את אשתו, שיינא ביילא בת הרה"ג ר' אברהם דובער הכהן, [[רב]] העיר [[שדווה]] שליד [[קובנא]] במדינת [[ליטא]], ועבר לגור שם. | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
ב[[תרפ"ח]] עבר לסטשחרי שם הפיץ [[יהדות]] ונאבק עם ה[[ק.ג.ב.]] ב[[מסירות נפש]], בגלל פעילות זו נאסר בשנת [[תרצ"ג]] עד [[חורף]] [[תרצ"ז]]. | ב[[תרפ"ח]] עבר לסטשחרי שם הפיץ [[יהדות]] ונאבק עם ה[[ק.ג.ב.]] ב[[מסירות נפש]], בגלל פעילות זו נאסר בשנת [[תרצ"ג]] עד [[חורף]] [[תרצ"ז]]. | ||
| − | כשחזר ממאסרו עבר לעיר [[כותאיס]] - העיר המרכזית ב[[גרוזיה]] שם עסק בהפצת [[תורה]]. בשנת [[תרצ"ו]] נתפס על ידי השלטונות ונשלח ל[[גלות]] | + | כשחזר ממאסרו עבר לעיר [[כותאיס]] - העיר המרכזית ב[[גרוזיה]] שם עסק בהפצת [[תורה]]. בשנת [[תרצ"ו]] נתפס על ידי השלטונות ונשלח ל[[גלות]] ל-10 שנים, ל[[סיביר]]{{הערת שוליים|סיפר כי בהיותו שם חזר כל הזמן [[דא"ח]], [[משניות]] ו[[תניא]] בע"פ.}} בדרך נס חזר משם אחרי 6 וחצי שנים. |
| − | לאחר [[מלחמת העולם השניה]] בשנת [[תש"ו]] הצליח לעזוב את [[רוסיה]], ואז שהה במחנה הפליטים שווערביש-האל ליד [[מינכן]] ב[[גרמניה]]. באותה שעה הוקם 'ועד הרבנים' לטפל בבעיות [[עיגון]], גיטין וחליצה | + | לאחר [[מלחמת העולם השניה]] בשנת [[תש"ו]] הצליח לעזוב את [[רוסיה]], ואז שהה במחנה הפליטים שווערביש-האל ליד [[מינכן]] ב[[גרמניה]]. באותה שעה הוקם 'ועד הרבנים' לטפל בבעיות [[עיגון]], גיטין וחליצה שנתעוררו לאחר ה[[שואה]]. בין החברים היה הרב פרלוב ועל יסוד פסק הדין שהוציאו אז חיבר את הספר גט למעשה. |
| − | בהיותו שם הקים במקום [[מקוה]], וכן עמד בראש תעמולה על [[שמירת שבת]] | + | בהיותו שם הקים במקום [[מקוה]], וכן עמד בראש תעמולה על [[שמירת שבת]] ועניני יהדות נוספים. |
| − | בשנת [[תש"ט]] עבר ל[[מילאנו]] שב[[איטליה]] וכיהן כרב בית כנסת 'אוהל יעקב'. בעשור השנים בהם שהה שם פיתח והרחיב את הקהילה והקים [[מקווה]] [[בור על גבי בור]]{{הערת שוליים|המקווה הראשון בעולם שנבנה ככזה מלבד ב[[רוסטוב]].}}. באותם ימים עמד בהתכתבות עניפה עם [[ | + | בשנת [[תש"ט]] עבר ל[[מילאנו]] שב[[איטליה]] וכיהן כרב בית כנסת 'אוהל יעקב'. בעשור השנים בהם שהה שם פיתח והרחיב את הקהילה והקים [[מקווה]] [[בור על גבי בור]]{{הערת שוליים|המקווה הראשון בעולם שנבנה ככזה מלבד ב[[רוסטוב]].}}. באותם ימים עמד בהתכתבות עניפה עם [[הרבי]] בנושאי הנהגת הקהילה בכלל והמקווה בפרט - שנדפסו בסדרת [[אגרות קודש]]{{הערת שוליים|עיין במפתח האגרות הנדפס בח"כ, ערך 'פרלוב, חיים מרדכי'.}}. |
| − | + | הרבי סמך על פסיקותיו והפנה אליו שואלים{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/3/438&search=%d7%a4%d7%a8%d7%9c%d7%95%d7%91 אגרות קודש חלק ג' אגרת תרכ"ה].}}. | |
| − | + | בשנת [[תשי"ט]] עקר ל[[מלבורן]] שב[[אוסטרליה]] להתגורר בסמוך לבנו יחידו ר' דוד פרלוב{{הערה|חתן הרב [[בצלאל ווילשאנסקי]].}}, שם שימש כ[[משפיע]] ישיבת [[אהל יוסף יצחק חב"ד ליובאוויטש מלבורן]]. | |
| + | |||
| + | נפטר ב[[יום הכיפורים]] [[תשל"ח]]. | ||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
*'''גט למעשה''' - עיונים ו[[פסק דין|פסקי דין]] בנושא [[עיגון]], [[יבום]], [[גט]] ו[[חליצה]] - על פי פסקי 'ועד הרבנים לענייני גיטין' ד[[גרמניה]]. יצא לאור [[תש"ל]]. | *'''גט למעשה''' - עיונים ו[[פסק דין|פסקי דין]] בנושא [[עיגון]], [[יבום]], [[גט]] ו[[חליצה]] - על פי פסקי 'ועד הרבנים לענייני גיטין' ד[[גרמניה]]. יצא לאור [[תש"ל]]. | ||
| − | + | *'''לקוטי סיפורים''' - מאות סיפורים ששמע המחבר ב[[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]], רובם מה[[משפיע]] ר' [[גרונם אסתרמן]]. כתיבת הספר נעשתה בבקשת [[הרבי]]. מהדורה ראשונה - [[תשכ"ו]], מהדורה שניה - [[תשנ"ב]]. מהדורה שלישית ערוכה מחדש בידי הרב [[נפתלי צבי גוטליב]], הרב [[ישראל נתן סלווין]] ור' שניאור זלמן פרלוב - [[תשס"ב]]. | |
| − | *'''לקוטי סיפורים''' - מאות סיפורים ששמע המחבר ב[[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]], רובם מה[[משפיע]] ר' [[גרונם]] | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| − | |||
*'''תולדותיו''' במהדורה החדשה של ספרו '''לקוטי סיפורים''', [[תשס"ב]]. | *'''תולדותיו''' במהדורה החדשה של ספרו '''לקוטי סיפורים''', [[תשס"ב]]. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| − | + | {{מיון רגיל:פרלוב, חיים מרדכי}} | |
| − | + | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]] | |
| − | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב | + | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]] |
| + | [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]] | ||
| + | [[קטגוריה:רבני חב"ד בעבר]] | ||
| + | [[קטגוריה:משפיעים בישיבות]] | ||
גרסה מ־23:43, 8 במאי 2014
הרב חיים מרדכי פרלוב (תרמ"ט-י' תשרי תשל"ח, מכונה מרדכי חרסונר על שם עיר הולדתו חרסון) היה בעל נגלה, רב מפורסם ובעל שמועה.
תוכן עניינים
תולדות חייו
הרב פרלוב נולד בעיירה החסידית חרסון[1] בשנת תרמ"ט[2]. אביו ר' דוד היה ממשפחת פרלוב, משפחה שגרה בקולוניות מאז יסודם. בהשפעת חבריו נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בשנת תרס"ד, ולמד שם עד אדר ראשון תרע"ג. בישיבה היה מתמיד עצום, נחשב כאחד מבעלי הנגלה, יחד עם הרב אברהם אליהו פלוטקין והרב שמואל נוטיק[3].
בשנת תער"ב נשא את אשתו, שיינא ביילא בת הרה"ג ר' אברהם דובער הכהן, רב העיר שדווה שליד קובנא במדינת ליטא, ועבר לגור שם.
בשנת תרע"ח נתקבל לרב בעיירה בריסלב שבפלך חרסון, וברבנות זו כיהן עד שנת תרע"ט, אז נסע לעיר הולדתו, חרסון, לשמש כר"מ במחלקת תו"ת בחרסון.
בשנת תרפ"ב עזב את העיר עקב הרעב הכבד, ונסע לעיר קולאש בגרוזיה, שם שימש ברבנות יחד עם גיסו הרב אברהם לוי סלוין. משם עבר לעיר סטשילי והקים שם ישיבה ומקווה.
בתרפ"ח עבר לסטשחרי שם הפיץ יהדות ונאבק עם הק.ג.ב. במסירות נפש, בגלל פעילות זו נאסר בשנת תרצ"ג עד חורף תרצ"ז.
כשחזר ממאסרו עבר לעיר כותאיס - העיר המרכזית בגרוזיה שם עסק בהפצת תורה. בשנת תרצ"ו נתפס על ידי השלטונות ונשלח לגלות ל-10 שנים, לסיביר[4] בדרך נס חזר משם אחרי 6 וחצי שנים.
לאחר מלחמת העולם השניה בשנת תש"ו הצליח לעזוב את רוסיה, ואז שהה במחנה הפליטים שווערביש-האל ליד מינכן בגרמניה. באותה שעה הוקם 'ועד הרבנים' לטפל בבעיות עיגון, גיטין וחליצה שנתעוררו לאחר השואה. בין החברים היה הרב פרלוב ועל יסוד פסק הדין שהוציאו אז חיבר את הספר גט למעשה.
בהיותו שם הקים במקום מקוה, וכן עמד בראש תעמולה על שמירת שבת ועניני יהדות נוספים.
בשנת תש"ט עבר למילאנו שבאיטליה וכיהן כרב בית כנסת 'אוהל יעקב'. בעשור השנים בהם שהה שם פיתח והרחיב את הקהילה והקים מקווה בור על גבי בור[5]. באותם ימים עמד בהתכתבות עניפה עם הרבי בנושאי הנהגת הקהילה בכלל והמקווה בפרט - שנדפסו בסדרת אגרות קודש[6].
הרבי סמך על פסיקותיו והפנה אליו שואלים[7].
בשנת תשי"ט עקר למלבורן שבאוסטרליה להתגורר בסמוך לבנו יחידו ר' דוד פרלוב[8], שם שימש כמשפיע ישיבת אהל יוסף יצחק חב"ד ליובאוויטש מלבורן.
נפטר ביום הכיפורים תשל"ח.
ספריו
- גט למעשה - עיונים ופסקי דין בנושא עיגון, יבום, גט וחליצה - על פי פסקי 'ועד הרבנים לענייני גיטין' דגרמניה. יצא לאור תש"ל.
- לקוטי סיפורים - מאות סיפורים ששמע המחבר בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, רובם מהמשפיע ר' גרונם אסתרמן. כתיבת הספר נעשתה בבקשת הרבי. מהדורה ראשונה - תשכ"ו, מהדורה שניה - תשנ"ב. מהדורה שלישית ערוכה מחדש בידי הרב נפתלי צבי גוטליב, הרב ישראל נתן סלווין ור' שניאור זלמן פרלוב - תשס"ב.
לקריאה נוספת
- תולדותיו במהדורה החדשה של ספרו לקוטי סיפורים, תשס"ב.
הערות שוליים
- ↑ המרכזית מבין ה'קולוניות' שייסד אדמו"ר האמצעי
- ↑ או בשנת תר"נ.
- ↑ כ"ה בזכרונות הרב חיים אליעזר קרסיק הנדפסים בבטאון חב"ד
- ↑ סיפר כי בהיותו שם חזר כל הזמן דא"ח, משניות ותניא בע"פ.
- ↑ המקווה הראשון בעולם שנבנה ככזה מלבד ברוסטוב.
- ↑ עיין במפתח האגרות הנדפס בח"כ, ערך 'פרלוב, חיים מרדכי'.
- ↑ אגרות קודש חלק ג' אגרת תרכ"ה.
- ↑ חתן הרב בצלאל ווילשאנסקי.
