ארון קודש
ארון קודש או היכל הוא המקום בו מונחים ספרי התורה בבית הכנסת. הארון ממוקם ב"כותל המזרח" המכוון כנגד ארץ ישראל וירושלים[1].
תוכן עניינים
רקע
במשכן ובבית המקדש היה מונח בקודש הקדשים ארון הברית שנקרא גם ארון הקודש. בארון, היו מונחים לוחות הברית, שברי הלוחות וספר התורה שכתב משה רבינו. הארון היה עשוי כעין ארגז מעץ מצופה זהב עליו היו הכפורת והכרובים.
משחרב בית המקדש וכתחליף באו בתי הכנסת, בהם ה' משרה את שכינתו כ"מקדש מעט", הניחו את ספרי התורה בקדמת בית הכנסת בתיבה מיוחדת, והיא נקראת "ארון הקודש". בהמשך, בתקופות אחרות, בנו ארון עץ ל"ארון קודש" ובתקופות אחרות ב"היכל" שהוא כעין חדר קדמי או גומחא בקיר בה היו מניחים את ספרי התורה.
בארון הקודש נהגו לשים פרוכת המזכירה את הפרוכת שהבדילה בין הקודש לקודש הקדשים. על הפרוכת נהגו לרקום ציורים שונים כגון כתרים, לוחות הברית, אריות, פרחים וכן פסוקים שונים הקשורים לתפילה ולבית הכנסת.
בארון קודש מניחים בדרך כלל גם את ספרי ההפטרות, המגילות, ואת כתרי ספרי התורה.
בקהילות רבות ...
פתיחת הארון
| ערך מורחב – פתיחת הארון |
מנהג פתיחת הארון הוא חלק ממנהגי בית הכנסת, והוא נהוג בשעת הוצאת והכנסת ספר התורה לקריאה בימי שני וחמישי שבתות ומועדים, וכן לאמירת תחנונים ופיוטים בימים הנוראים ובימי הסליחות.
פתיחת הארון במועדים שונים נחשבת לסגולה, ובקהילות רבות נוהגים למכור את הפתיחה.
עניינים שונים
דרושים חתונה לאדמו"ר האמצעי תנח ולהבין עד היכן מגיע כחה של שמחה ש"מ אפי' בע"ה שלא ידע מה שעושה רק מצד עוצם התמימות שמח לעשות נח"ר ליוצרו בדבר זה שמדמה שנח"ר הוא לבורא כמו שנמצא בס' משנת חכמי' בע"ה ששמע דרשת הרב במצות לחם הפנים, והי' סבור שלחם הפנים הוא לאכילה לפני ה' שאוכלם כמו שאוכל אדם, ועשה שתי לחם בשמח' גדולה הוא ואשתו לבושים בבגדי שבת אחר חצי יום עש"ק להטמינם בארון בבהכ"נ, ולמחר לא מצאם בארון, סבר שאכלם הבורא ושמח הוא ואשתו שמחה גדולה ועשו כן כמה פעמים בכל ע"ש, ושמש בהכ"נ הי' לוקחם בכל שבת בבוקר לסעודתו, ונשמע הדבר להרב וגער עליו ונתבטל ונענש הרב ומת באותה שנה, ואמרו לו שמזמן בהמ"ק ראשון ובימי משה במשכן לא הי' שמח' לפני ה' בלחה"פ293 כמו ממעשה לחה"פ שעשה זה העני בתום לבב בשמחה וטוב לבב הוא ואשתו שעשה נח"ר ליוצרו שאכל לחם זה כמביא לפני מלך כו'.
