אוניברסיטה

הדפסת התניא באוניברסיטה העברית בירושלים

אוניברסיטה היא מוסד לימוד ומחקר, המעניק לתלמידיו לימודי השכלה גבוהה ותארים אקדמיים המוכרים בשוק העבודה, דבר שהפך לדרישה בסיסית במקומות עבודה רבים.

בשל הבעיות הרוחניות הרבות הכרוכות בלימוד באוניברסיטה, התנגד הרבי בצורה גורפת להשתתפות יהודים יראי שמיים בלימודים אקדמאיים במוסד להשכלה גבוהה, ואיפשר זאת רק במקרים נדירים תוך הסתייגויות רבות.

היסטוריה

על פי המקובל במחקר ההיסטורי, האקדמיה הראשונה נוסדה כבר ביוון על ידי הפילוסוף היווני אפלטון בסמוך לאתונה, בסביבות שנת ג'שע"ג. משמעות השם 'אוניברסיטה' שאול מהביטוי "universitas magistrorum et scholarium", קהילת המורים והחוקרים, והתלמידים והפילוסופים הלומדים בה הפכו לקהילה מגובשת של מלומדים.

בימי הביניים פשטו האוניברסיטאות באירופה, ורבות מהן פעלו תחת חסות הכנסייה ונתונים למרותה, והיוו מוסדות המשך לבתי ספר שהתקיימו ליד מנזרים וכנסיות. כתוצאה מכך הסטודנטים נהגו להסתפר בצורה ייחודית ולהיות לבושים בבגדים הדומים לבגדי הכמרים, והונהגה בהן שפה אחידה ולמדו בהן בלטינית, וכן הסטודנטים קיבלו תארים אחידים והיה להם מסלול לימודים דומה.

במשך מאות שנים התחלקו כלל הלימודים באוניברסיטאות לשבעה תחומים, ולמדו בהן גברים בלבד: דקדוק, לוגיקה, רטוריקה, אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה.

בשלהי ימי הביניים, ועם תחילתה של 'העת החדשה' ועלייתה הזרמים הפרוטסטנטים שקראו תיגר על הכנסיה הקתולית, חל ערעור כללי באוניברסיטאות כמוסד השכלה, והחלו מאבקי זהות בניסיון של כל זרם להראות לתלמידיו את צדקתו, ובהמשך לכך עם המצאת הדפוס, גילוי אמריקה, עליית האימפריה העותמאנית, ואירועים משמעותיים נוספים, יצאו הכנסיות בהדרגה מהשליטה הבלעדית של הכנסיה, והחלו לקום אוניברסיטאות מודרניות שהצהירו על אי-השתייכותן הדתית, וזנחו את העיסוקים האמוניים לטובת חקירה אינטלקטואלית רציונלית ואובייקטיבית, כשהראשונה שבהן היתה אוניברסיטת האלה שנוסדה בשנת ה'תנ"ד בגרמניה.

במאות השנים שלאחר מכן אימצו האוניברסיטאות יותר ויותר את הלך הרוח של מחקר אמפירי, ניסויים, אובייקטיביות וחופש אקדמי, ובעקבות כך גם תחומי הלימוד באוניברסיטאות השתנו כאשר מדעים מדוייקים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה והנדסה החליפו חלקים תאולוגים בתוכנית הלימודים, ומאוחר יותר התווספו תחומי לימוד נוספים כגון כלכלה, מדע המדינה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה.

במבנה המקובל כיום באוניברסיטאות, הן מחולקות למספר פקולטות לפי תחומי הענין, בראש כל פקולטה עומד פרופסור, תחתיו מלמדים מרצים המחזיקים בתוארי דוקטור ופרופסורים, ותחת אחריותם פועלים עוזרי המחקר והמנהלה.

לצד הלימוד של תוכן הקורסים, שיעורים ונוכחות בהרצאות, דורשים הלימודים באוניברסיטה פתירת תרגילים ועריכת תרגולים הקשורים בחומר הנלמד, ולבצע עבודות מעשיות בהתאם לתוכן הקורס.

היהודים באוניברסיטאות

מספר הרבי הריי"ץ בשם ר' משה מפוזנא שבארצות הנתונות תחת השפעת הנצרות לא הורשו היהודים להשתלם בחכמות חיצוניות - למעט בוותיקן שברומא, שם קבלו אותם בזרועות פתוחות וללא תשלום, מתוך מגמה להעבירם על דתם. בוותיקן למדו יהודים רבים מקצועות כגון רפואה, אסטרונומיה, פילוסופיה, מתמטיקה ועוד. חלקם אמנם השתמדו, אבל רובם לא חצו לגמרי את הגבולות וגם בין המרצים וגם בין התלמידים היו יהודים רבים ששמרו על היהדות ברמה זו או אחרת.

חכמות חיצוניות

ערך מורחב – חכמות חיצוניות

חכמות חיצוניות אלו חכמות שאינם תורה, כדוגמת לימוד שפות חדשות, לימודי חול וכדומה, לצרכים שלא קשורים לתורה ומצוות. לפי ההלכה, אסור לעסוק בחכמות אלו, ואפילו מי שלמד את כל התורה כולה נאסר עליו לעשות זאת, והדבר מותר אך ורק לתלמיד חכם, שיכול ללמוד מהם דברי תורה ודרך ארץ, באקראי, וכן על חברי הסנהדרין להיות בעלי ידיעה מסויימת בחכמות אלו.

בנוסף, ישנו איסור מיוחד לקרוא בספרים חיצוניים, עליו נאמר במשנה: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא . . רבי עקיבא אומר, אף הקורא בספרים החיצונים".

עם זאת, ישנו היתר - בכפוף לפסיקת רב מורה הוראה - ללימוד חכמות חיצוניות על מנת להתפרנס מהחכמה, או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה, כפי שעשו הרמב"ם והרמב"ן ועוד גדולי ישראל רבים. הרבי במכתב מבאר ומונה 6 אופנים שונים של לימוד חכמות האומות באופן המותר, ומדגיש כי מכיוון שהאדם משוחד בענייני פרנסתו, ועלול להתיר לעצמו את הלימוד במחשבה שיעזור לפרנסתו אף אם באמת אינו זקוק לכך - לכן כדי להתיר לימוד חכמות חיצוניות למטרת פרנסה, יש להתייעץ עם אדם אובייקטיבי. עם זאת כמה פעמיםציין הרבי שהאמתלא שעל ידי הלימוד באוניברסיטה יסייע בפרנסה מבטאת חוסר אמונה, שכביכול לא יתן לו הקב"ה את פרנסתו בצורה אחרת אלא רק ע"י ההליכה לאוניברסיטה ולימוד חכמות חיצוניות.

דעת הרבי

חלק ממענה הרבי בקשר לקליטת העולים לארץ הקודש: לימוד באוניורסיטא באה"ק ת"ו – מסוכן ביותר:
א) הרוח והאוירה שם
ב) מעורב בחורים ובחורות
ג) דוחה ענין הנישואין לכו"כ שנים
ד) עושה תהום מפרידה בין הלומדים שם להוריהם ולהחכמים וכו'
ה) מחדירה בהלומדים שם את השיטה שהחכמה האמיתית נמצאת אצל הגויים, ועל היהודים להתאמץ להיות כמותם ולחדול להיות בטלנים, וכל שהוא גוי יותר – הוא אדם משכיל יותר ומושלם יותר וכו'.
וזה שאין אומרים כ"ז בגלוי ממש, כ"א ברמז קצת ובעקיפין ע"י כל ההנהגה שם (שמכריחה המסקנה הנ"ל – וכדמוכח מהתוצאות הנראות במוחש) מגדיל הסכנה כמה וכמה פעמים ככה.
ובפרט שבין המסבירים כל זה בעקיפין – כאלו שבחייהם הפרטים הם שומרי תומ"צ ומגלין פנים בתורה שלא כהלכה וכו'. ומביאים ראיות מן ... התורה על זה וכו'.
ובאם אין ברירה יפעלו עליהם שיסתפקו בלימוד בקורסין וכיו"ב לחצי שנה להיות טכנאים.

הרבי ביטא את דעתו פעמים רבות בשלילת הלימוד באוניברסיטה, ואף הסביר את גודל הבעייתיות בלימוד בקולג'ים ובמוסדות האקדמאיים, המביאים את האדם לידי ניסונות קשים הן באמונה, והן בעניני צניעות ואביזרייהו דעבודה זרה.

הרבי אף התבטא שהצד השווה של האוניברסיטאות הוא, "כיליונו של כלל ישראל".

בין הסיבות שהרבי מנה לשלילת הלימוד באוניברסיטה והסכנה הרוחנית הכרוכה בכך:

• גיל הנעורים הוא הגיל הקריטי בו מתעצבת השקפת העולם שלהם ולכן צריך זהירות מיוחדת בגיל הזה, והאוניברסיטה חושפת אותו בהכרח לקונפליקט בעל תוצאות בלתי הפיכות
• מחדיר באדם אווירה של קרירות לעניני קדושה ויראת שמים, וספקנות בדברי התורה
• האווירה בלימודים אלו חדורה בכפירה בה' ובהשגחתו ובתכנית הלימודים משולבים תכנים שהם בגדר עבודה זרה.
• האווירה בקמפוסים היא של פריצות מוחלטת והיפך הצניעות כאשר המוסדות האקדמאיים כופים באידיאולוגיה לימודים מעורבים, ואין הפרדה במקומות הלימוד
• רוב הלומדים באוניברסיטה מתחתנים בגיל מאוחר יותר בכמה שנים מהמקובל אצל בני גילם
• האוניברסיטה מחדירה בסטודנטים צורת התייחסות כביכול החכמה נמצאת בידי אנשי האקדמיה בלבד, והדבר יוצר חיץ המפריד בין הלומדים לדמויות המופת שהחזיקו מהם, הוריהם, הרבנים וכו'
• הלומדים באוניברסיטה מושפעים מהאווירה בה שעל היהודים להתאמץ להידמות לגויים כדי להיחשב חכמים ונאורים
• כניסה לאוניברסיטה עומדת בסתירת גמורה לתפילה 'אל תבייאני לידי נסיון', תפילה ששייכת אפילו אצל צדיק גמור
• המחשבה של האדם שהצלחתו בחיים תלויה בלימודיו באוניברסיטה, גם משוללת הגיון וסותרת את מה שרואים במוחש, וגם סותרת את האמונה שהקב"ה יכול לזון ולפרנס את כולם
• העובדה שהרבה מהאמור לעיל נעשה בצורה עקיפה ומרומזת, רק מגדיל את הסכנה
• כאשר יש אנשי אקדמיה שומרי תורה ומצוות בחייהם הפרטיים, גורם הדבר לסכנה גדולה יותר, היות והם מהווים מעין תעודת 'הכשר' לנעשה באוניברסיטה, ומעקמים את התורה למוסכמות המקובלות באוניברסיטה
• העובדה שיש כאלו שלמדו באוניברסיטה והמשיכו בשמירת תורה ומצוות היא דבר יוצא דופן, ואינו מהווה ראיה, והדבר דומה למצחצח נעליים שהתעשר, שאף אחד לא ישייך את ההתעשרות לעבודת צחצוח הנעליים.

כמסקנה מכך, ביקש הרבי לפעול שבמידה ואין ברירה, יעדיפו הסטודנטים לימודים בקורסים אקסטרניים שמאפשרים למעט את השהות במתחם האוניברסיטאות והמגע עם הסגל האקדמאי למינימום האפשרי.

מאותה סיבה שלל הרבי גם לימוד בתיכונים שמכוונים את בוגריהם להיכנס ללימודים באוניברסיטה.

כאשר אחד החסידים אמר לרבי שאינו יכול לחזור בו מהחלטתו להיכנס ללמוד באוניברסיטה כיוון שכבר נשבע לאביו שילמד שם, השיב לו הרבי שכבר נשבע קודם לכן ל'אבא' בהר סיני, ובמקרה אחר כתב ש"נבהל" לשמוע שבדעתו של מישהו ללכת ללמוד באוניברסיטה.

הרבי אמר שעל מי שנאלץ ללמוד באוניברסיטה לדעת שכוונת שהותו שם היא להפיץ את תורת החסידות וכאשר ישלים זאת יתפטר מהשהות שם.

במכתב לאברך ששימש בשליחות ורצה ללמוד במכללה, האריך הרבי בחומרת הענין בפרט בתור שלוחו של הרבי, שכאשר הולך ללמוד במכללה, הוא מושך עימו את הרבי לשם.

במענה לשני בחורים שאינם חסידי חב"ד, ששאלו את הרבי אם מותר ללמוד במכללה, השיב הרבי שעל המכללה חז"ל אמרו: ודברת בם - ולא בדברים בטלים ולא בחכמות חיצוניות. ולכן, זה אפשרי בתנאי שזהו לימוד מקצוע כגון סנדלר, חייט או סוחר, והאדם לומד ספציפית את עיקר המקצוע ואינו מתייחס לטפל. אך כאשר אדם לומד במכללה כדי להתמצא בתרבות ולהרחיב את הידע (וכלשון הרבי: "לדעת על שייקספיר איינשטיין וכו'"), חל איסור ללכת ללמוד שם. הרבי סיפר אז על דו שיח בינו ובין אשה דתית שתכננה לשלוח את בנה לתיכון ואחר כך למכללה, כדי שיהיה "בן אדם" ויתמצא בהיסטוריה ובחכמות חיצוניות. הרבי שאל אותה בתגובה, אם היא יודעת מתי נולד רבא, והיא ענתה לרבי: "מדוע לי לדעת? הרי לא פגשתי אותו מעודי", הרבי סיים וקבע שבצורה כזו הלימוד במכללה אסור לגמרי. פרשה מיוחדת במינה היתה מלחמתו של הרבי נגד יסוד אוניברסיטה דתית באה"ק. בכ"ג תמוז תשי"ג (איגרת ב'קעה. נדסה בתרגום ללה"ק באג"ק מתורגמות, ח"ב, עמ' 44-43) כותב הרבי אל אחד העסקנים בהמשך לשיחתו עמו ביחידות. הרבי מאריך לבאר לו עד כמה שהעניין מופרך גם מצד עצמו, כי אין לערב לימוד התורה הקדושה עם לימודים כלליים, וגם מצד זה שהמוסד ימשוך בחורים שהיו יכולים ללמוד בישיבות הקדושות. בסיום מכתבו הארוך, מסכם הרבי שמוסד כזה עלול להביא היזק וחורבן, ומבקש את העסקן לעשות כל שביכלתו למנוע את ייסוד האוניברסיטה. באותו יום שולח הרבי אל הרב זווין את העתק המכתב הנ"ל ומוסיף: "שמעתי שיש סברא שהרבנים הראשיים שליט"א ישתתפו בהנחת אבן היסוד, ומובן הקלקלה שתהי' עי"ז ח"ו באה"ק ת"ו גופא, וכאמור במכתבי, וישפיע ג"כ לרוע על הנוער". כאן הרבי מבקשו לפעול נגד השתתפות הרבנים בזה ומסיים: "וגודל הענין אין לשער, אף שנראה קשה להביאו לידי פועל. ולה' הישועה. ובימי החורבן האלה דבין המצרים עכ"פ כדאי להשתדל להימנע מלהוסיף חורבן על חורבן וד"ל" (שמן ששון מחבריך, ח"ב, עמ' 78-77).

מקרים חריגים

מענה הרבי בנוגע ללימוד באוניברסיטה: ידועה דעתי בנוגע לקאלעדז [=אוניברסיטה] בכלל (שאפילו צדיק גמור מתפלל בכל יום בבוקר: אל תביאיני לידי נסיון) – ובזמן האחרון על אחת כמה וכמה. ופשוט אשר סקאלארשיפ [=מילגה] אינה הכשר כלל וכלל לדבר שאינו רצוי
ולפלא גדול: האומנם אין אמה יודעת כלל מהנעשה בקאלעדזש (שנתפרסם – והרבה יותר שמשתדלים שלא יתפרסם. וק"ל

על אף דעתו הנחרצת של הרבי השוללת באופן חריף לימוד באוניברסיטה וכדומה, היו מקרים חריגים בהם הרבי הסכים ואף יזם ועודד אנשים ספציפיים שיכנסו ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, תוך מטרה שישתמשו בכך אחר כך עבור הפצת היהדות.

בין אלו, ניתן למנות את ד"ר יעקב חנוכה שבעיצומם של הלימודים האקדמאים חזר בתשובה, ועבר לישיבה, וכעבור תקופה הורה לו הרבי לחזור ללמוד באוניברסיטה ולהשלים את לימודיו האקדמיים, כאשר הרבי מבאר לו שאם משמים גלגלו לידי כך שילמד לימודים אלו, הרי זו הוראה שהוא צריך להשלים את לימודיו ולנצל אותם לשליחות הפרטית שלו, ואף כשחנוכה אמר שרצונו הוא להמשיך בישיבה, עודד אותו הרבי באומרו שיוכל לעשות יותר למען עם ישראל כשיהיה לו תואר אקדמי מכובד, ואף הציע לסיע לו במימון לימודי הדוקטורט, ואכן לאורך השנים הפך ד"ר חנוכה לאחד מראשי הפעילים ביוזמות השונות להפצת יהדות בקרב אנשי האקדמיה, ובראשם במסגרת היוזמה 'פגישה עם חב"ד', כמוהו גם פרופסור יעקב פרידמן.

דוגמה נוספת לכך היתה עם ר' נפתלי צבי ברג שבעקבות רצונה החזק של אמו שילך לאוניברסיטה שאל על כך את הרבי ונענה בתשובה שלילית, ולאחר זמן הסכים הרבי לכך שילמד באוניברסיטה אולם בתנאי שיקפיד על לימוד חת"ת, וכן ר' יעקב עמנואל שוחט שקיבל באופן יוצא דופן עידוד מהרבי לרכוש השכלה אקדמאית בלימודי יהדות ופילוסופיה דתית. במענה משנת תשל"ד (אגרות קודש חכ"ט, עמ' רסד, ובהערה שם) מתייחס הרבי למוסד "טורו קולג'" (אוניברסיטה יהודית דתית בבעלות פרטית בניו יורק), וכותב שההנהלה של מוסד זה מצהירה ונוהגת בהקפדה ברורה בפועל, ש"טורו קולג'" בא כתחליף אך ורק לקולג' אחר, ולא לישיבה, ולכן השפעתה טובה יותר מאוניברסיטה אחרת (אך אינה תחליף לישיבה וכיו"ב).

לימוד הרבי באוניברסיטה

כאשר היו כאלו ששאלו את הרבי כיצד הוא מתנגד ללימוד באוניברסיטה כשהוא עצמו למד בה, ענה במספר אופנים. לדוגמא:

• דווקא משום שהוא עצמו היה שם, יכול להעיד בצורה בלתי אמצעית על גודל הסכנה הנובעת מצורת הלימוד והווי שבין כותלי האוניברסיטאות.
• כאשר מדובר על סכנה, זה שמישהו יצא ממנה ללא פגע אינה סיבה להיכנס למקום סכנה, הרי אם אדם קפץ מהגג ונשאר בריא ושלם, ניתן לקחת מכך הוראה שכל אחד צריך לקפוץ מהגג?!.

האמור הוא בנוסף למה שכתוב בתניא פרק ח', שלמרות גודל האיסור בלימוד חכמות חיצוניות, גדולי ישראל במשך הדורות דוגמת חכמי הסנהדרין, הרמב"ם והרמב"ן עסקו בחכמות אלו כחלק מתפקידם ושליחותם, אך אין זו דרך לרבים.

הפצת יהדות באוניברסיטאות

באוניברסטאות מתקיימת פעילה רחבה ומגוונת של הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות בשליחות הרבי.

הרבי הריי"ץ שלח כסף לקבוצת סטודנטים מבני ישראל, שלמדו בשוויץ, כדי לסדר מטבח כשר וכדומה. הרבי ציין שאין מכך סתירה לזה שידוע ומפורסם שדעתו הייתה מאד לא נוחה מלימוד חכמות חיצוניות ולכן התנגד לכך בנוגע לבני ישראל בכלל ובפרט בנוגע לתלמידי התמימים והרבי ביאר במשל מיהודי חיגר בשתי רגליו ואפשר לפעול שיהיה חיגר רק ברגל אחת שבוודאי שיש לפעול לשם כך בכל הכחות, למרות שלעת עתה יכולים לפעול רק על רגל אחת.

קישורים חיצוניים

• לימוד במוסדות אקדמיים, באתר צעירי חב"ד