משתמש:ישראל קרביצקי/אביגדור חייקין

קרדיט: חלק מהמידע בערך זה מבוסס על הערך בויקיפדיה

קורות חיים

נולד בשקלוב לרב ישראל שרגא חייקין שהיה מנאמני האדמו"רים מחב"ד הרבנים שמואל ושלום דובער שניאורסון (מהר"ש ורש"ב). הוא נקרא על שם שניים מסביו: ר' משה'לה, מחסידיו הראשונים של הרב דובער שניאורי ("האדמו"ר האמצעי" מחב"ד), ורבי אביגדור מפינסק, רב מתנגד ידוע ושנוא נפשם של החסידים. בילדותו התמנה אביו כשו"ב בסנקט פטרבורג, המשפחה התגוררה באכסניה שאותה ניהל האב ובה התארחו כמעט כל הרבנים שנקלעו לבירת האימפריה הרוסית ונאלצו לשהות בה תקופה. סביבה זו סיפקה לילד כר גידול תורני, הוא נחשב מתמיד ובבחרותו נסמך להוראה מרבנים רבים שביקרו באכסניה ובחנו אותו על לימודיו. מהם: רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, רבי אברהם שמואל דיסקין מוולקוביסק ורבי יקותיאל זלמן לנדא מפטרבורג.

במקביל למד בעצמו שפות זרות רבות ושלט באנגלית, בגרמנית, ביוונית, בלטינית, בצרפתית וברוסית. הוא נישא לטאנה רבקה בתו של הרב שלמה זלמן פינסקר מחרסון.

בשנות ה-80 של המאה ה-19 היגר מערבה לצרפת. לאחר פטירת הרב יהושע השיל לוין רבה של התאחדות הקהילות של יוצאי רוסיה ופולין שיסד רבי ישראל מסלנט בפריז, התמנה הרב חייקין ב-1884 למלא את מקומו. הוא התיידד עם הרב הראשי לפריז צדוק כהן שבהמשך התמנה כרבה הראשי של צרפת כולה. הוא עמד בקשרים גם עם משכילים מפורסמים כיאפ"ז ושניאור זק"ש שגרו בפריז. ואולם לפי דוב היימן, לא הגיע לרמתו של הרב יהודה לובצקי שגר בפריז עוד בימי רבי ישראל מסלנט והיה יריבו של הרב הקודם, לוין. בעת שבתו בפריז הדפיס את ספרו הצרפתי "Apologie Des Juifs" ‏(1887).

ב-1888 עזב את צרפת ונסע לקבל את משרת הרבנות של רוסטוב על הדון ברוסיה, אך לאחר תקופה קצרה נאלץ לנטוש, העיר שכנה מחוץ לתחום המושב והניסיונות להסגיר את מעמדו ולהעניק לו רישיון ישיבה בעיר עלו בתוהו. הוא עזב את המדינה והיגר לאנגליה, שם התקבל כרבה של קהילת יוצאי רוסיה ופולין בשפילד, שבה ניהל גם את ה"תלמוד תורה" המקומי. קשריו עם הרב הראשי נפתלי הרמן אדלר סייעו לו בהשגת תקציבים למוסד, אך באופן כללי חי בדוחק בקהילה זו שהייתה קטנה, ולפי היימן לא הלמה את גדלותו בתורה. במשך תקופת כהונתו בשפילד, ניסו אנשי חב"ד ברוסיה לסדר עבורו את משרת רבנות סנקט פטרבורג. הצעה זו לא יצאה לפועל הן בשל היסוסיו של הברון הוראצי גינצבורג באשר לנכונות והיתכנות המהלך והן בשל קשריו של הרב חייקין עם הרב אדלר, שנתנו לו תקווה לרבנות מכובדת יותר בהמשך באנגליה, אם לא יעזוב את המדינה.

בשנת ה'תרס"ב, 1902, נבחר לכהן כרבה של "אגודת בתי הכנסת של אחינו בני ישראל מרוסיה ופולין" שהוקמה בידי סמואל מונטגיו וידועה בשמה המקוצר "Federation of Synagogues" (הפדרציה של בתי הכנסת). בהמשך החל לכהן במקביל גם כדיין בבית הדין הרבני של ק"ק כנסת ישראל.

הרב חייקין עלה לארץ ישראל בשנת ה'תרפ"ו, 1926, ונפטר בתל אביב בכ"ט בסיוון ה'תרפ"ח, 17 ביוני 1928. הוא נקבר בבית הקברות הישן בתל אביב.

ספריו

ציון רש"י, לונדון תרפ"א

כללי הפוסקים, לונדון תרפ"ג

משפחתו

לרב חייקין ולטאנה רבקה לבית פינסקר נולדו שלושה בנים ובת אחת.

• בנו הבכור אלכסנדר למד בסמינר היהודי, ה-Jews College, בלונדון. הוא היה גאון בבלשנות אך לא יציב בנפשו, נסע לפריז והתגורר בה שנים רבות בבדידות ועוני, עד פטירתו בנסיבות טרגיות בסביבות 1912.
• בנו השני גרשון חייקין היה רופא שעסק בבריאות הציבור בלונדון
• בנו השלישי בנימין היה אדריכל ישראלי-בריטי

אחותו של הרב חייקין, חנה, נישאה לאליעזר צ'ריקובר, פעיל ציוני-רוסי (אחיו של ההיסטוריון של יהדות מזרח אירופה אליהו צ'ריקובר). בנם אביגדור צ'ריקובר היה היסטוריון של תקופת בית שני, ונכדם (בנו של אביגדור) בצלאל צ'ריקובר היה מו"ל ישראלי.

לקריאה נוספת

• חיקין, משה אביגדור. בתוך: צבי קרול, ספר בית הקברות הישן בתל אביב, תל אביב ת"ש, עמ' קלח.

קישורים חיצוניים

שמואל נח גוטליב, ‏אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 455, באתר HebrewBooks

• דוב היימן, ‏מארכיונו של הרב משה אביגדור חייקין, סיני, שנה 46 (תשמ"ב), כרך צא, עמ' קסח-קעז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
• דוב היימן, ‏רבנותו של הרב משה אביגדור חייקין, סיני, שנה 47 (תשמ"ג), כרך צב, עמ' רסו-רעז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)