הון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המילה הון פירושה עושר רב, ובחסידות משמשת (לכאורה[1]) כמשל לשני עניינים שונים: א. עצמות אור הכתר שלמעלה מהשתלשלות. ב. הריבוי האין סופי של בחינות האור ב סדר ההשתלשלות (גן עדן העליון והתחתון), הנמשכים מבחינת הדעת.

הרחבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

עצמות אור הכתר[עריכה | עריכת קוד מקור]

כתיב "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים"[2]. מסבירה תורת החסידות[3] שחכמה היא האותיות מהן "בנויה" התורה (שהמילים מצורפות מאותיות כשם שבית בנוי מאבנים[4]), תבונה היא השכל המעמיד את התיבות[5], וחדרים הם המצוות (שנמשכות מהמידות, שעיקרן חסד, 'דין ו'רחמים = חדר).

ואחרי ש'בית התורה' כבר בנוי על כל חדריו ומובאיו ממשיכה בו הדעת את ההון יקר ונעים: "הון" הוא עצמיות אור הכתר (שלמעלה מהשתלשלות), ונמשך ב'חדרי התורה' על ידי דעת עליון[6]. היינו, דעת זו ממשיכה לא רק בשכל את פנימיות השכל אלא גם במידות (שנולדו מהשכל) את המידות שלמעלה מהשכל (אהבה רבה, שהיא האהבה הטבעית של הנפש האלוקית).

ריבוי האורות בגן עדן[עריכה | עריכת קוד מקור]

מקור הריבוי הוא בכח הדעת, כמו שנאמר בפסוק "ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים". היינו, שמה'חדרים' שבמוח מסתעפים (על ידי הדעת הנחלקת לה' חסדים וה' גבורות) ריבוי רבבות מדרגות (שהם ה"הון יקר ונעים).

ונמצא שביאור זה הפוך (מבחינה מסויימת) מהראשון. דלפי ביאור זה התורה והמצוות (שהם מקור האור שבגן עדן - בחינת ה'הון') הם למעלה מבחינת הון, ולכן נאמר "בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון", וכן "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"[7].

כך גם מבואר על הפסוק 'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד', שהפירות של קיום המצוות (שהם לאין קץ, בחינת 'הון') מקבל האדם ב'ביתו' (בעולם הזה ובעולם הבא). אך הקרן עומדת לעד, כיון שהיא בלי גבול[8].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הון, ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות ה', עמוד קכ"ו

הערות שוליים

  1. לא מצאנו הערה מפורשת של הצ"צ על זה (כדרך שמביא בריבוי מקומות אחרים), אבל מצד תוכן העניינים כך נראים הדברים, ועדיין צ"ע.
  2. משלי כד ג-ד.
  3. מאמרים תקס"ט בביאור על ד"ה מים רבים בתחילתו, ומובא בקיצור במקומות רבים.
  4. ספר יצירה ד' י"ב.
  5. כשם שהבנאי קובע כיצד לסדר את האבנים כך כל מילה מביעה תוכן מסויים, ותוכן זה הוא ה'שכל' שבתיבה, והוא ה'מעמיד' ומסדר אותיות אלו דוקא ובסדר זה דוקא.
  6. וביאור עניינו: שכשם שדעת תחתון ממשיך במידות את פנימיות השכל ואז הן מידות 'פנימיות' (ומידות הנולדות מהשכל בלי דעת הן 'חיצוניות' בלבד) – כך 'דעת עליון' ממשיך בשכל גילוי מעצם הנפש (מבחינת הרצון). והיינו, תקיעת הדעת והתקשרות בכח הרצון להבין איזה מושכל יביא וימשיך גילוי אור שכל זה להבנה והשגה בהרחבה גדולה. וכמו שרואים בכל חשק לאיזה לימוד שכלי, שע"י התקשרותו בו יוכל להבין ולהשכיל בהרחבה כל דבר הנעלם ולא רק את אפס קצהו.
  7. תורה אור נח ט' ב', אור התורה ויקהל ב'קח. נ"ך תרכג.
  8. ספר המאמרים תרנ"ט עמוד 161. ספר המאמרים תש"ג עמוד 101. ספר המאמרים אידיש בלה"ק 'בדבר הוי' שמים נעשו' עמוד 137.