תה
התה הוא משקה שלרוב מכיל קפאין, המיוצר על ידי חליטת עלים או ניצנים של צמח התה, במים חמים.
ברכת התה היא שהכל.
דינים הנוגעים לתה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ברכת התה[עריכה | עריכת קוד מקור]
התה מיוצר מעלים שברכתם בורא פרי אדמה, ועל כן לכאורה הייתה צריכה להיות ברכתו של התה בורא פרי האדמה כדינו של מרק ירקות. אולם, מכיוון שבתה אין כל צורך בעלים, ולאחר שתיית התה זורקים אותם לפח, הרי שהעיקר פה זה המים. ולכן ברכתם שהכל.
תולעים[עריכה | עריכת קוד מקור]
התה הינו מוחזק כנקי ואין חיוב לבדקו מתולעים.
תה שהכין גוי[עריכה | עריכת קוד מקור]
מותר לשתות תה שהכין הגוי וכן פסקו רוב האחרונים[1]. אולם מי שיכול שיחמיר[2].
לעניין שבת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הכנת התה (אופה) - מן הראוי להכין תמצית תה בערב שבת, וכששופך יודא שהכוס יבשה.
- הוצאת שקית התה מן התה (בורר) - יש המתירים להוציאה בכף, ועדיף שיוציאה עם מעט נוזל, כדין זבוב הנמצא ביין.
אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]
הפעם הראשונה בה מוזכר התה אצל רבותינו נשיאינו הוא, כאשר יצא אדמו"ר הזקן מבית המאסר בי"ט כסלו ונלקח בטעות לביתו של נתן נטע נוטקין. מיד כשנכנס ונתן נטע ראה את אדמו"ר הזקן בביתו משוחרר, נבהל מאוד, אך עם כל זה ביקשו לשבת והגיש לפניו כוס תה ומשום זה, הורה לחסידים לא לגעת בו לרעה.
הצמח צדק[עריכה | עריכת קוד מקור]
מסופר שאדמו"ר הצמח צדק, אמר לר' פסח ממלסטובקה כשהייתה לו חלישות המוחין שישתה תה חזק שמחזק את המוח.
עירוי חמין לצוננין[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הצמח צדק פוסק בחידושיו על מסכת שבת[3], לגבי השאלה שמתחילה במסכת "האם מותר לשפוך מים חמים על מים קרים, באופן שהמים הקרים נעשים רותחים על ידי הערבוב" - שמותר לשפוך מים רותחים על שירי התה, אך עדיין לכתחילה יש להחמיר לשפוך את המים הרותחים לכלי אחר ורק מהכלי השני לשפוך על שיירי התה.
אדמו"ר הרש"ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקיץ תרע"ז התקיימה אסיפת הרבנים במוסקבה, ואחד החסידים הגיש לאדמו"ר הרש"ב כוס תה, אולם אדמו"ר הרש"ב לא שתה ממנו. גם כשמזגו לו כוס שנייה - שתק ולא שתה. לאחר מכן בירר בנו אדמו"ר הריי"צ מהיכן מזגו את התה, וכשענו לו "מהסמובר" ביקש אדמו"ר הריי"צ להוציא קומקום חשמלי ולהכין בו את התה, ואז ישתה אביו, וכן היה (למרות שאדמו"ר הרש"ב לא ראה מהיכן מזגו את התה בפעם הראשונה ולא מהיכן מזגו את המים החמים בפעם השניה...).
לאחר המעשה, ביאר אדמו"ר הריי"צ שאדמו"ר הרש"ב קיבל על עצמו זהירות והידור נוסף בשמיני עצרת, לא לשתות תה מסמובר.
החסידים, וביניהם אביו של הרבי, ר' מענדל חן והרב מדליה - דנו ביניהם איזה חשש איסור יש בדבר, ובתחילה לא הגיעו לשום מסקנה, עד שלאחר מכן הגיעו לסברה שהחשש הוא שמא העמידו פעם את הסמובר הזה בשבת, נמצא שיש בכלי זה בליעה של איסור בישול בשבת.
אדמו"ר שליט"א[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי שותה כל יום קודם התפילה כוס תה עם חלב[4].
עד לשנת תשכ"ה, הקפיד הרבי מידי יום לבקר את אמו שהתגוררה בפינת הרחובות פרזידנט וקינגסטון. הביקור נערך בדרך כלל לאחר תפילת מנחה, בשעה 4:00 בצהריים, ובמהלכו שתה הרבי כוס תה ושוחח עם אמו כמחצית השעה.
לאחר ראש חודש כסלו תשל"ח שאל ד"ר וייס את הרבי מה יש לו לומר. הרבי ענה לו שהוא שמח שיוכל לחזור עכשיו למנהגו לשתות כל יום כוס תה עם הרבנית, שזה חשוב לו כמו הנחת תפילין[5].