מסכת סוכה

סוכות בירושלים

המסכת עוסקת בדיני חג הסוכות והן: הסוכה, ארבעת המינים, וניסוך המים.

?עד מתי יהיה זה לנו למוקש תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב

שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).

הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.

ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.

לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.

קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.

זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.

שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.

עיקר מהות הסוכה - לצל

אדמו"ר הזקן כותב:

"בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש, ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל כדי שנזכיר נפלאותיו ונוראותיו".

הרבי מקשה מה היא הוספת אדה”ז על לשון הטור “ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש”. לכאורה זה שהיו “לצל” נכלל במה שכתב “לבל יכה בהם שרב ושמש”, ומאי מוסיף במ”ש “לצל”. על דרך זה בהמשך לשונו, מוסיף אדה”ז על לשון הטור - "ודוגמא לזה צוונו לעשות סוכות העשויות לצל", ותיבות אלו “העשויות לצל” לא מופיעים בטור.

הרבי מסביר כי אדמו"ר הזקן משמיענו בכך, דמכך שהכתוב תולה מצוות סוכה ב”ענני כבודו שהקיפם בהם לצל”, אנו לומדים שגדרה של מצות סוכה הוא שצריכה להיות "עשויה לצל". והיינו שנוסף לזה שמתנאי הסוכה הוא שצריכה להיות צלתה מרובה מחמתה”, הרי גדרה ומהותה של סוכה הוא - סוכה העשויה לצל, וסוכה שחסר בה תנאי זה אין עליה שם סוכה כלל.

הרבי הוסיף, כי יש לומר, שענין זה הוא מהחילוקים להלכה בין שתי הדיעות, אם "בסוכות הושבתי" היינו “סוכות ממש” או “ענני כבוד”: להדיעה שהיו “סוכות ממש”, עיקר גדר סוכה הוא דירת עראי, על דרך הסוכות שעשו ישראל במדבר, שהיו "דירת עראי"; משא”כ להדיעה שהם “ענני כבוד”, הסוכות שאנו עושין הם זכר רק לפרט זה שבענני הכבוד, “שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש” ולכן גדרה של סוכה הוא מה שהיא עשויה לצל”.

יסוד זה מפורש בלשון אדה"ז שכתב "אין אדם יוצא ידי חובה, אלא בסוכה שאינה עשויה אלא לצל בלבד דוגמת ענני כבוד אבל אם היא עשויה גם לדירה... ולא להסתופף בצלה בלבד, או שעשויה גם להשתמש בה תשמיש של צניעות .. או שהיא עשויה גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר, כל שאינה עשוי׳ לצל בלבד אין זו סוכה אלא בית בו”׳.

למרות שבגמרא עצמה נזכר תנאי זה רק לענין כשרות סוכת גנב"ך, ולומר דאף שסוכות אלה לא געשו לשם מצוה, מכל מקום כשירות באם נעשו לשם צל, אבל אדה”ז כותב שזהו תנאי בכל סוכה, ועד שכוונת עשייתה צריכה להיות אך ורק לשם "צל בלבד", בלי תערובת של כוונה אחרת” - “להשתמש בה (גם) תשמיש של צניעות”, או אפילו שתהיה “גם למחסה ולמסתור מזרם וממטר” - כי לדעת אדה”ז, זהו גדרה של מצות סוכה, שתהיה עשוי׳ לצל בלבד כמו ענני הכבוד “שהקיפם בהם לצל”.

צל הסוכה - דין בגברא או בחפצא

אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך, “ענני כבודו שהקיפם בהם לצל לבל יכה בהם שרב ושמש כו.” לכאורה אינו מובן הוספת אדה”ז תיבת לצל, למרות שזהו בהתאם להמשך לשונו “צונו לעשות סוכות העשויות לצל” כנ”ל, הרי זה כפל לשון, וגם אם היה כותב רק “לבל יכה בהם שרב ושמש” היה מובן ההמשך לזה ש”צונו לעשות סוכות העשויות לצל”.

הרבי מבאר בטוב טעם, כי בכך שאדה”ז מוסיף שענני כבוד היו “לצל לבל יכה בהם שרב ושמש” מרמז, שבצל סוכה יש שני דינים: (א) מצד הסכך - ע”ד ענני הכבוד שהיו “לצל”, (ב) מצד האדם, כמו שענני הכבוד פעלו ל"בל יכה בהם שרב ושמש".

בזאת הרבי מבאר את דברי אדה”ז בדין צלתה מרובה מחמתה, וז”ל:

"אם אין הסכך מרובה מן האויר אלא הן שוין פסולה לפי שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך ונמצא שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה. אבל אם למטה בקרקעיתה היא חמתה וצלתה שוין כשרה לפי שידוע שלמעלה בסכך האויר הוא מועט מן הסיכוך וצלתה למעלה היא מרובה מחמתה והרי זה סכך גמור.

בדבריו, ישנה לכאורה סתירה. מדבריו בדין הראשון יוצא שמצד זה שהצל והחמה שוין היה צריך להיות סוכה כשרה, והטעם שאנו פוסלים את הסוכה, הוא רק משום “שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתה”, ואילו מדבריו בדין השני יוצא להיפך שאם הצל והחמה שוין אין זה מספיק להכשיר הסוכה, וזה שה סוכה כשירה כשהם שווין למטה הוא רק משום “שצלתה למעלה היא מרובה מחמתה”.

בנוסף, לשונו של אדמו"ר הזקן שם ד"אם למטה .. חמתה וצלתה שוין כשרה לפי .. שצלתה למעלה היא מרובה מחמתה, וה"ז סכך גמור" הוא לכאורה אריכות מיותר, ולמה לא מספיק הטעם ש”צלתה למעלה היא מרובה מחמתה”?

על פי הנ"ל הרבי מבאר, ששיעור סכך “למעלה” ושיעור סכך “למטה” הם שני דינים שונים:

1. הדין דצל סוכה כלפי האדם "למטה", הוא בעיקר דין שלילי, היינו פסול אם אצלו חמתה מרובה מצלתה, כיון שאז אינו דומה לענני הכבוד שפעלו “לבל יכה בהם שרב ושמש”, אבל אם הם שווין אין כאן פסול;

2. לעומת זאת, הדין בסכך הסוכה הוא ענין חיובי, שסכך הסוכה יהיה “לצל”, וזהו דוקא כאשר “צלתו מרובה מחמתו”, שאז הוא “סכך גמור”, אבל גם כשהם רק שווים אין כאן פסול, אלא שאינו “סכך גמור” - כדיוק ל׳ אדה”ז.

דין הסוכה אם מצד הסכך צלתו מרובה מחמתו, ומצד הצל - ההיפך

בכך שבהגדרת מצות סוכה מדגיש אדה”ז שהסוכה היא “לצל” כנ”ל, כוונתו לרמז, שעיקר גדר הסוכה אינו זה שאצל האדם אסור להיות מצב של “חמתה מרובה מצלתה” אלא החיוב זה שהסכך יהיה עשוי “לצל”, “צלתה מרובה מחמתה”.

בחידוש זה, קיים חילוק הלכתי למעשה: אם הסכך למעלה צלתו מרובה מחמתו, אבל הסוכה למטה חמתה מרובה מצלתה” עי"ז “שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך”, ונמצא שלמעלה יש “סכך גמור”, אבל למטה יש פסול דחמתה מרובה מצלתה.

באופן זה, לכאורה היה מסתבר לומר, שמכיון שיש פסול בהסוכה, א”כ מה מועיל זה שיש למעלה “סכך גמור”. אבל ע”פ הנ”ל - שעיקר גדר הסוכה הוא מה שהסכך יהיה עשוי “לצל”, יש לומר, שאם למעלה יש “סכך גמור”, אין מתחשבים בהנעשה למטה בקרקעית הסוכה: דרק כשלמעלה הם שווין ואין כאן “סכך גמור” אזי הסוכה פסולה כשלמטה חמתה מרובה מצלתה, אבל אם למעלה יש “סכר גמור”, אין משנה לנו מה שלמטה אין צלתה מרובה מחמתה, כיון שעיקר גדר הסוכה הוא זה שהסוכה “עשויה לצל”.

ביאורי הרבי

• ח ב. והיא שתהא עשויה לצל. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 142 (עמ' 155)

• יא ב. ענני כבוד היו דברי רבי אליעזר, רבי עקיבא אומר סוכות ממש. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 142 (עמ' 155)

• יד ב. הפכם על צידיהן. שיחות קודש תש"מ ח"א עמ' יח (עמ' 62)

• כח א. הויות אביי ורבא. שיחות קודש תשל"ח ח"א עמ' כב (עמ' 276)

• כח ב. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב עמ' רמב עמ' (237)

• כט א. בשביל ארבעה דברים חמה לוקה. לקוטי שיחות חט"ו עמ' 7 (עמ' 20)

• לב ב. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב עמ' רמח (עמ' 243)

• נב ב. רש"י ד"ה וכהן צדק. ליקוטי שיחות חט"ו עמ' 38 (עמ' 51)

• נג ב. אמר רבי יהושע בן חנניא, כשהיינו שמחין כו'. לקוטי שיחות חי"ז עמ' 272 (עמ' 285)

• נג ב. מנמנמי אכתפי דאהדדי. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב עמ' רמד (עמ' 239)

• נד ב. רש"י ד"ה ערב הפסח. וכל כת וכת כו'. שערי המועדים פסח ח"א עמ' רסב (עמ' 250)לקוטי שיחות ח"ז עמ' 256 (עמ' 268)

• נו ב. אוי לרשע ואוי לשכנו. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 11 (עמ' 23)

• נב ב. ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם... גלות. לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 167 (עמ' 183)