מרים בת בילגה
מרים בת בילגה הייתה בת למשפחת כהנים מיוחסת שהתיוונה. בגמרא מסופר כיצד היא הגיעה למזבח, בעטה בו וקראה לעברו "לוקוס, לוקוס, [זאב, זאב], עד מתי אתה מכלה את ממונן של ישראל".
תולדות חייה עריכה
מרים בת בילגה, הייתה בת כהנים ממשמרת בילגה (משמרת כהנים בבית המקדש), בימי מתתיהו בן יוחנן.
אותה נערה המירה את דתה והתחתנה עם חייל יווני, וכשנכנסו היוונים להיכל, בעטה במזבח ואמרה, "לוקוס לוקוס (זאב בלשון יווני), עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק". ולכן קנסו חז"ל את משמרת בילגה, בשלשה דברים: שהיא חולקת את לחם הפנים בדרום גם בכניסתה למשמרת[1], וכן לא היו למשמרת בילגה טבעת וחלון כמו לשאר המשמרות[2].
לימוד הזכות עליה עריכה
בהתוועדות ו' תשרי תשל"ה, ערך הרבי הדרן על מסכת סוכה, בו הוא מספר את סיפור הגמרא על מרים בת בילגה ודן אותה לכף זכות, תוך שהרבי פרץ בבכי בעת אמירת הדברים.
הרבי לימד זכות על מרים בת בילגה, שעל אף שהגיעה למקום כל כך נמוך, המרת הדת ונישואים לגוי שהינו חייל ממדינת האויב, ונכנסה ביחד עם האויבים הבאים לטמא את ההיכל, לאחרי כל זה, הנה מה שאיכפת ונוגע לה הוא מעמדם ומצבם הקשה של בני ישראל, ובאה בטענות אל המזבח (למעשה אל ה' יתברך), כי אף על פי שעם ישראל מקריבים את הקורבנות, למה אינו עוזר לעם ישראל?
בהתוועדות שמחת תורה של אותה שנה אמר הרבי כי היו שתהו מדוע היה צריך פתאום ללמד זכות על מרים בת בילגה[3], והסביר זאת באומרו כי באחת הפעמים החל אדמו"ר הזקן ללמד זכות על הורגי הנביא זכריה, ואמר שעשו זאת רק כי לא רצו שינבא על חורבן הבית. לאחר מכן הסביר אדמו"ר הזקן שנכח במקום אדם שנכנסה בו מרוחם של אותם האנשים, וכאשר לימד עליהם זכות – היה זה תיקון לרוחם ויצאה ממנו[4]. בכך סיים הרבי את ההסבר, ממנו הובן שכעין זה היה גם באותה התוועדות.
