מנחם מענדל סמירין

הרב מנחם מענדל סמירין

הרב מנחם מענדיל ליב סמירין (תר"ל - תש"ח) היה מחשובי חסידי חב"ד בדיסנא ושוחט בעיירה.

תולדות חיים

נולד בשנת תר"ל לאביו ר' דוד צבי (הירשל) המוזג במויובקה.

בהגיעו לגיל הנשואין נישא למרת חי' - בתה של ר' שלמה זלמן איטגין (חפץ) בן ר' משה חפץ.

את אומנות השחיטה למד בעת יושבו סמוך על שולחן חותנו, השוחט ר' שלמה זלמן - לאחר חתונתו. וזאת לאחר שקיבל סמיכה לרבנות. ר' מנחם מענדל העדיף את העיסוק בשחיטה על העיסוק ברבנות, שבה נעשית התורה "קרדום לחתוך בה".

אחרי מותו של ר' שלמה זלמן, מילא ר' מנחם מענדל חתנו את מקומו. עד מהרה הוכיח שבלמדנותו ובמדותיו ראוי הוא לתפוס את מקומו של חותנו.

פעילותו חרגה הרבה מעבר לתחום מלאכת השחיטה, הי' פוסק שאלות בכשרות, יושב ב"דיני-תורה" וגם שימש המוהל בעיירה ובכפרי הסביבה. כל יולדת היתה מקבלת ממנו "שיר המעלות" לשמירה לרך הנולד. כן הי' הגבאי בבית המדרש הליובאוויטש'ער, בעל התקיעה והבעל-קורא. את כל פעולותיו הי' עושה שלא על מנת לקבל פרס. כן הי' מוצא זמן למסור שיעור בדף היומי בגמרא, ופרק שבועי במשניות.

כשנפטר הרב הזקן רבי מרדכי, בן הגאון ר' אליהו מרגליות, מחבר הספר "סוגה בשושנים", נשארה העיירה ללא מורה הוראה. בתקופה זו הופנו לו השאלות בהלכה. עם הזמן הפך הרב זמירין לרבה הבלתי-רשמי של העיירה, ובמקביל הנהיג ביד רמה את קהילת ליובאוויטש בדיסנא.

הרב זמירין נסע תדיר לליובאוויטש, שם היה שומע חסידות מאדמו"ר הרש"ב ומעלה את הדברים על הכתב. בחזרו לעיר היה חוזר את מאמרי החסידות לפני החסידים שהיו מתאספים בביתו במוצאי שבתות.

עלה לארץ הקודש בשנת תרצ"ו.

נפטר בירושלים בשנת תש"ח.

משפחתו

מילדיו ונכדיו נספו בשואה, חלק נותרו מאחורי מסך הברזל. בנו שלום הי"ד נפל בעמק הירדן במלחמת השחרור בקרב על צמח, וכמה מבניו עלו ארצה והיו ממיישבי המושבה כנרת.