שניאור זלמן בלומנפלד

הרב שניאור זלמן (אורי) בלומנפלד (י"א תמוז תשכ"ג - כ"ד חשון תשפ"ב) היה שליח הרבי בפרו, בדרום אמריקה.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בי"א תמוז תשכ"ג בפאולו שבברזיל, לרב ירחמיאל בלומנפלד, שכיהן כרב הראשי של הקהילה היהודית בריו דה ז'נירו, ולאלטע דבורה, מהשלוחים הראשונים של הרבי בברזיל. נקרא על שמו של אדמו"ר הזקן.

גדל בשליחות בעיר ריו דה ז'נירו ולמד בבית הספר היהודי בר אילן עד הגיעו לגיל מצוות. בתקופה בה הגיע לגיל מצוות נסע ללמוד בישיבת מחנה ישראל בפטרופוליס.

לקראת ל"ג בעומר תשל"ז הגיע לראשונה יחד עם אביו לרבי.

ביחידות הורה לו הרבי ללמוד בתומכי תמימים שבמונטריאול קנדה, שם למד עד חודש אייר תשמ"א שאז נסע לריו דה ז'נירו לשליחות במשך כשנה.

בחודש סיוון תשמ"ב החל ללמוד באהלי תורה, בחודש אלול תשמ"ב נמנה על הקבוצה השניה של התלמידים השלוחים ששיגר הרבי לתומכי תמימים קזבלנקה, יחד עם הרב שניאור זלמן אליעזר אבצן, אהרן לוי דייטש, יהושע דוד כהנוב, שמעון מוצקין, יהושע מרוזוב, בנימין גרשון סרברנסקי ודניאל ירחמיאל קיי, (זאת בנוסף לחלק מהתלמידים השלוחים מהקבוצה הראשונה שנשארו לעוד שנה).

לאור הוראת הרבי בי"ט כסלו תשד"מ לחלק את הרמב"ם כמו חלוקת הש"ס, יזם בחודש שבט (זמן קבלת השיחה) חלוקה במרוקו, מראש החלוקה נקבעה שעל כל אחד לסיים עד י"א ניסן ובי"א ניסן הרבי ערך סיום בהתוועדות ואמר שזה לאור החלוקה שהתקיימה במדינה דאחינו בני ישראל הספרדים, בהמשך לכך באחרון של פסח וביחידות כללית עורר הרבי שוב אודות העניין שאז נקבע באופן רשמי השיעור הקבוע מידי יום.

לאחר כשנתיים בחודש תשרי תשמ"ה חזר ללמוד ב-770 עד חתונתו.

זכה להביא את ניגון הריני מקבל שהושר בפני הרבי במספר הזדמנות ובין השאר בכוס של ברכה מוצאי שמחת תורה תשמ"ה.

לאחר נישואיו בחודש סיוון תשמ"ז עם שטערנא שרה בת הרב משה שלמה סלונים, התיישב בקראון הייטס עד לחודש מרחשון תשמ"ח.

בזמן היותו חתן ניגש אל הרב חדקוב בכדי לבקש לצאת לשליחות ולפתוח את בית חב"ד ריו דה ז'נירו שעד אז לא היה קיים אלא רק פעילות חב"ד, הדברים הוכנסו לרבי והרבי ענה במכתב בערב פסח תשובה שלילית, אז הוא שאל את הרבי לאן לצאת והרבי ענה בכתי"ק 'שייך להמרכז לענייני חינוך וכן לעתיד לבוא', הדברים הובאו בפני המרכז והוצעו שלש הצעות - מקסיקו, קוסטה ריקה ושווייץ ברגע האחרון הוכנס בתור נ.ב. ההצעה של פרו - והרבי הקיף בעיגול את פרו שם יפתחו בית חב"ד.

בט"ז מרחשון תשמ"ח יצא לשליחות הרבי ללימה פרו.

מיד עם הגיעו לפרו החל בפעילות עניפה, עד אז עבור בני הקהילה יהדות הסתכמה בקדיש, יום כיפור וכדומה.

כאשר הגיע לשבעה על הרבנית חיה מושקא בשבט תשמ"ח הביא מכתבי ניחום לרבי מרבני ואישי הקהילה, שגריר ישראל ועוד.

בשנת תשמ"ט בהוראת הרבי נקנה הבניין הראשון של בית חב"ד, הרבי אף בחר את המיקום.

בי"ג ניסן תש"נ בחלוקת דולרים ביום הבחירות לראש מדינת פרו, עבר בחלוקת דולרים וביקש מהרבי שיהיה לטובת הקהילה (בתקופה ההיא שרר טרור בכל רחבי פרו שהפריע לסדר במדינה), הרבי ברך שיהיה בשורות טובות ושיהיה מנוחת הנפש ומנוחת הגוף ואכן באותו יום תוצאות הבחירות יצאו באופן ניסי ולמעלה מדרך הטבע שאלברטו פוחימורי זכה, כתוצאה מעובדה זאת תוך פחות מ5 שנים פרו היית במצב תקין לחלוטין.

כאשר שלח לרבי דיווח על פעילותו בעניני משיח ובשאלה מדוע משיח עוד לא מגיע, ענה הרבי על המילים "כלו כל הקיצין": "הרי כל זה טענותיי וחזרת הטענות אינם מענה כלל. אזכיר על הציון"^[1].

בשנת תנש"א בשבת פרשת נשא כאשר הרבי ירד לסעודה שלישית בהפתעה זכה לקבל לידיו את הספל לנטילת ידים שבו השתמש הרבי.

בתשנ"ו נחנך מקווה נשים מפואר.

בד' תמוז תשס"ג נקנה המבנה השני של הבית וכך הפעילויות בכל התחומים עלו שלב.

בתשנ"ז הקים בית חב"ד תקופתי לחגים בעיר קוסקו שסמוך לאתר התיירותי המפורסם מאצ'ו פיצ'ו עבור המטיילים הישאלים, באותה שנה נערך שם ליל הסדר הראשון במקום, ועם התרחבות הפעילות המקום הפך לבית חב"ד קבוע ובשנת תשס"ו הביא זוג שלוחים שינהלו את המקום.

בשנת תשס"ו ניהל בעיר שליחותו מכון סמיכה לרבנות כאשר התלמידים השלוחים שהגיעו ללמוד הלכה, סייעו בזמנים הפנויים שלהם בפעילות המקומית.

בתקופת הקורונה היה במשך תקופה לא קצרה המקור למענה היחיד לכל נושא לבני הקהילה בפרו בכלל ובלימה בפרט.

פעל בשליחות הרבי בלימה שבפרו במשך שלושים וארבעה שנים וניהל קהילה פעילה, עד להסתלקותו בטרם עת בליל שבת פרשת חיי שרה, עקב דום לב פתאומי, בגיל 58 בלבד, בליל כ"ד מר חשוון תשפ"ב. הידיעה על פטירתו הגיעה בעיצומו של כינוס השלוחים העולמי.

עם פטירתו, פרסם שגריר ישראל במדינה הודעת תנחומים המביעה הערכה על פועלו הרב^[2].

את ניהול בית חב"ד לקחה על עצמה רעייתו השליחה הרבנית מרת שטערנא שרה.