יהדות
יהדות היא כינוי לאמונה בבורא העולם, באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר. כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודיתבנית:הערת שוליים.
האבות והשבטים
היהודי הראשון היה אברהם אבינו. הוא פרסם את מלכות השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו במסירות נפש. את דרכו המשיכו האבות הקדושים, ובניהם השבטים.
- לערך מורחב: אבות.
למרות זאת, ולמרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של ישראל גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של בהמה שנמצא במעי אמו לאחר השחיטה. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת בשר בהמה טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת בהמה מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמריתבנית:הערת שוליים
אחרי שהשבטים גלו למצרים, ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים, ולאחר שנה בלבד, הם קיבלו את התורה, ואז הפכו ליהודים גמוריםתבנית:הערת שוליים
נביאים
כבר במצרים היה רצון השם שישראל ימשכו אחרי מנהיג שיקשר אותם לבורא ויהיה ממוצע המחבר, וככזה שימש משה רבינו גדול הנביאים. את דרכו המשיך תלמידו המובהק יהושע בן נון, ואחריו המשיכו את הקשר של ממוצע המחבר כל הנביאים, איש איש בדורו.
- לערך מורחב: נביאים.
תנאים
בתום תקופת הנביאים, שנסתיימה עם פטירתם של חגי וחבריו, החלה תקופה חדשה של תנאי המשנה, שהיו עמלים לפרש את ההלכות היוצאים מהתורה שבכתב. את מסקנתם וסיכומי משנתם העלה אחד מהאחרון התנאים ונשיא ישראל, הוא רבי יהודה הנשיא.
- לערך מורחב: תנאים.
אמוראים
תלמידו של רבינו הקדוש היה רבי חייא, ותלמידו היה אחיינו רב, שהיה גם תלמיד של רבינו הקדוש. מאז החלה תקופה חדשה של האמוראים, שעמלו לפרש את דברי המשנה, וליישבם. בדורו היו גם רבים מגדולי האמוראים, ומבניהם - רב אסי, רבי יוחנן, ריש לקיש, שמואל, ועוד.
- לערך מורחב: אמוראים.
גאונים
אחרי תקופת האמוראים, באה תקופה חדשה, של גאונים, שהנהיגו את כלל ישראל. אחד מהם היה רב סעדיה גאון.
אחד מהגאונים היה רב שמואל גאון, צאצא לשושלת של ריש גלותא, ובן אחר בן לדוד המלך ולבנו שלמה המלך{{הערת שוליים|ראה בהרחבה בערך יעמוד מלך מבית דוד. בנו היה רב יהודה גאון, נכדו היה רב חנניה גאון, נינו היה רב שרירא גאון, אביו של רב האי גאון. משושלת זו מתייחסת משפחתו של הרביתבנית:הערת שוליים
הרבי הסביר את הסיבה לכך ש"גאון" הוא כינוי של אותם חכמים, מכיון שהמילה "גאון" היא בגמטריא שישים, על שם שישים המסכתות שהיו בקיאים בהם, ובבקיאות עצומה ועמוקה של "גאונים".תבנית:הערת שוליים
ראשונים ואחרונים
איתא בירושלמי[1] על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם.
הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו – אגרת תימן[2] – שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו[3] – תחזור הנבואה בישראל.
הרבי הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל היוצא בשנת ד' אלפים תתקע"ו, היו רבי שמואל החסיד, ובנו רבי יהודה החסיד, עליו נאמר[4] שאילו היה בימי האמוראים הי' אמורא, אילו היה בימי התנאים היה תנא, ואילו הי' בימי הנביאים הי' נביא.[5], ר' אלעזר בעל הרוקחתבנית:הערת שוליים וכן היה הרמב"ן, שחיבר כמה ספרי קבלה, ואיתא בכתבי האריז"ל[6] שהוא אחד המקובלים היחידים שסומכים עליהם.[7] הראב"ד, שהופיע רוח הקודש בבית מדרשותבנית:הערת שוליים, ר' עזרא הנביאתבנית:הערת שוליים
חזרת הנבואה החל מהבעל שם טוב
דורות לאחרי זה, כאשר נעשה קרוב יותר לביאת המשיח, היה עוד הפעם הענין דתחזור הנבואה בישראל – על ידי התגלות מורנו הבעש"ט ותלמידיו עד לרבינו הזקןתבנית:הערת שוליים, שעליו נאמר[8] לשון הנ"ל אודות ר' יהודה החסיד, ועוד ביתר שאת.
ואחר כך על ידי הרביים ממלאי מקומו, עד לדורנו זה – נשיאינו כ"ק מו"ח אדמו"ר, "הבוקר אור"תבנית:הערת שוליים דא צפרא דיוסף, כדאיתא בזוהרתבנית:הערת שוליים, והרי על בוקר צפרא דיוסף נאמרתבנית:הערת שוליים"בקר אערך לך", והפירוש ד"אערך לך" הוא כמ"שתבנית:הערת שוליים "ערכתי נר למשיחי", כמ"ש בזהרתבנית:הערת שוליים – שזוהי הגאולה שלימה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.
- לערך מורחב:פורטל:נשיאי חב"ד
הערות שוליים
- ↑ שבת ספ"ו.
- ↑ פ"ג (קרוב לסופו).
- ↑ כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות (ד"א תתקע"ב) מגי' – בשה"ק – שצריך לומר תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אברצלוני על ספר יצירה (פ"ד (ע' 239)) וקה"ע בירושלמי שם – תתקע"ב. וי"א אשר בכתב יד אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכלל, דעת המסופקים בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, בה בשעה דמוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים – (ולא ל"ח) – ליציאת מצרים, ז.א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועל פי זה, "כעת" – הוא ד' אלפים תתקע"ו. ובמקום הכתוב אחרת עכצ"ל שהוא טעות המעתיק.
- ↑ ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 138. וש"נ.
- ↑ תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז.
- ↑ ראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נדפס ג"כ בהוספה לקונטרס עץ החיים ע' 79).
- ↑ תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. ושם מביא רשימה של ראשונים עליהם ראוי לחול דברי הרמב"ם, עיי"ש.
- ↑ ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 138. וש"נ.