שמירת הברית

שמירת הברית הוא ביטוי כולל לזהירות הדרושה לאדם על מנת להימנע מלטמא את קדושת הברית במעשים אסורים ובמחשבות אסורות העלולות להביא לידי טומאה.

ככלל, על פי הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בחסידות חב"ד לא עסקו בפרהסיא ובהדגשה בנושא זה, אך בדור האחרון כתב הרבי בחריפות שבדורנו מוכרחים לעסוק בזה (אם כי בצניעות המתאימה), כדי לגדור את הפירצה ולבאר לאלו המבולבלים את גודל האיסור וטעמו והדרכים הנכונות להתמודד עם הקשיים שבנושא זה.

במקורות

רוב רובם של מוני המצוות לא מנו את פגם שמירת הברית במנין תרי"ג מצוות התורה. ולכמה ראשונים הוא דרבנן.

ואף על פי שאינו במנין המצוות, עון פגם הברית והרבוי של הטומאה והקליפות שהוא מוליד ומרבה ביותר על ידי העון, בהרבה יותר חמור מעוונות הכי חמורות יותר אף מביאות אסורות.

ולכן לא הוזכר עון זרע לבטלה בתורה בכלל ביאות אסורות למרות שהוא חמור מהן, כי ביאות אסורות לעולם אינם עולים מהשלש קליפות הטמאות עד אחרי זמן שיבוא משיח כשיקויים הייעוד ש"ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", או עד שיעשה תשובה מאהבה מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו ית' וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, שהיא תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות ממש.

אבל החיות שבטפות זרע שיצאו ממנו לבטלה למרות שירדה ונכללה בשלש קליפות הטמאות הרי זו עולה משם בתשובה נכונה ובכוונה עצומה בקריאת שמע שעל המטה. כנודע מהאר"י ז"ל ומרומז בגמרא כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו' להרוג גופות החיצונים שנעשו לבוש לחיות שבטפות ועולה החיות מהם כידוע לי"ח.

על ידי קיום התורה ומצוות באופן של מצוות אנשים מלומדה מכשילים את האדם מלמעלה בפגם הברית.

סגולות שמירת הברית

צדיק

מי ששומר את הברית נקרא צדיק.

צלם אלקים

הרבי מספר ששמע מאדמו"ר הריי"ץ שאחד שאל אצל אדמו"ר מהר"ש בענין שמירת הברית, ואמר לו כ"ק אדמו"ר מהר"ש שענין השמירה הוא כמו שהיה אצל האור החיים, שפעם נסע האור החיים עם שיירא במדבר, וכשהגיע שבת לא רצו לחכות עליו ונשאר לבדו, ובא אליו ארי, והראה לו האור החיים את אות הברית, וכשראה זאת, הנה לא זו בלבד שלא עשה לו מאומה, אלא ששמרו מכל החיות, ואחרי שבת רכב עליו האור החיים ונסע עליו עד שהשיג את השיירא.

והביאור בזה – ע"פ מאמר רז"ל "אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לה כבהמה", ולכן כשראה הארי אות הברית, שברית הוא לשון התקשרות, ובו נראה ביותר הצלם אלקים, אמיתית ענינו של האדם, אזי לא היה לו שליטה עליו, ואדרבה, ענינו אינו אלא לשמשו.

סגולה לזכרון

במענה לתלמיד ישיבה שהתלונן בפני הרבי על כך ששוכח את תלמודו, כתב לו הרבי שאחת הסיבות לזה הוא העדר השמירה על קדושת הברית, וכאשר מוסיפים בזהירות בזה, מתווסף בכח הזכרון.

דרכי התמודדות, ועצות לזהירות בזה

היסח הדעת

להסיח דעתו מזה, היינו לא להלחם עם המחשבה, כי אם להעסיק את המחשבה בענין אחר שאין לה כל שייכות למחשבה הלא טובה, ומה טוב להעסיק את המחשבה באותיות התורה והתפילה, כי אם מעט אור דוחה הרבה חושך, על אחת כמה וכמה הרבה אור. ולהסיח דעתו אפילו מתיקון הענין, לפי שעה. ולכמה אנשים כתב הרבי להסיח דעת מזה עד אחר החתונה.

טבילת עזרא

מהעצות לזה – הזהירות לכל הפחות טבילת עזרא. לתוספת טהרה טובלים במקוה טהרה כל יום לפני התפילה כאחד מההכנות לתפילה.

זהירות בברית הלשון

מהעצות לזה – הזהירות בברית הלשון, שמסייעת לשמירת הברית. כי לפעמים רבות סיבתו מהעדר קדושת הלשון.

אדמו"ר הריי"צ כותב בקונטרס כללי החינוך וההדרכה שבמידה והמחנך רואה אצל המחונך מספר מידות רעות כגון שהוא בעל גוזמא, שקרן, כעסן, ורתחן - עליו לעסוק עמו בתיקון מידה אחת בלבד, והדבר הראשון שיבחר להתעסק עמו הוא לשרש ממנו את מידת הרתיחה שהיא הגרועה ביותר מביניהם, בין השאר מכיון שעלולה להביא את המחונך לחטאים רבים ובכללם פגם הברית המאבד את הגוף.

שלילת מרה שחורה, ועבודה בשמחה

מהעצות לזה – וענין עיקרי בזה – שלילת הענין דמרה-שחורה, שלא זו בלבד שאינו מסייע, אלא אדרבה, מקלקל יותר, כי אם עבודה בשמחה דוקא, וכמבואר באגה"ת שמה שכתוב "וחטאתי נגדי תמיד", אין הכוונה להיות תמיד עצב, שהרי אחר כך נאמר "תשמיעיני ששון ושמחה", כי אם שיהי' לזכרון בין עיניו שחטא, אבל באופן שאין זה מבלבל לשמחה של מצוה ושמחה של תורה.

שהיציאה למלחמה היא מתוך שמחה, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שאיש-חיל ("אַ סאָלדאַט") שהולך למלחמה, הולך הוא מתוך ניגון של שמחה. ועוסקים בעניני העבודה ד"עשה טוב", ובאופן שלא נשארים במעמד ומצב שלפנ"ז, ככל שתגדל מעלתו, אלא מוסיפים לילך בעילוי אחר עילוי, ואז מצליח בעבודתו, ונעשה "דידן נצח" בהמלחמה עם "הגוי אשר בקרבך".

כמו שהרבי אמר לר' ראובן דונין "קודם כל יעלה על דרך התורה והמצוות בשמחה ובטוב לבב, ואחר כך נתדבר על ענין התשובה". והכל צריך להיות מתוך שמחה דוקא.

זהירות בבריאות הגוף

להיות זהיר שיהיה הגוף בריא, כי לפעמים רבות הסיבה היא חלישות הגוף.

לא לאכול ולשתות קודם השינה

שתי שעות או שעה וחצי קודם השינה לא לאכל ולשתות, והכוונה היא לאכילה ושתי' גדולה. אבל אינו נוגע לאכילה ושתי' קלה ביותר.

בדיקת תפילין ומזוזות

לפעמים יש לבדוק את התפילין או המזוזות ובמקרה הצורך לתקנם או להחליפם.

הוספת אומץ בעבודת ה'

יש להוסיף אומץ ב:

• לימוד תורת הנגלה,
• לימוד תורת החסידות,
• בעבודת התפלה,
• קיום המצות בהידור.

ומביט עליו

ב'יחידות' לאחד (בסוף שנות הכ') אודות מחשבות זרות וכו' - "כי תאווה הוא לעיניים" - הורה הרבי: "תחזיק אצלך תמונה של הרבי ובשעה שנופלים לך מחשבות תאמר ליצר-הרע - הוא מביט!"

תיקון לפגם הברית

בזוהר הקדוש כתוב שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא ז"ל. ובראשית חכמה מבאר שכונת הזהר שאין מועלת תשובה תתאה, כי אם תשובה עילאה, שהוא בשמחה רבה, יחד עם מצות התשובה בחרטה על העבר וקבלת עול מלכות שמים על להבא, הן במצוות עשה והן במצוות לא תעשה.

הרבה אנשים שכתבו מכתבים לרבי ובקשו תיקון על הענין הידוע, קבלו המון תיקונים פרטיים דלהלן (לכמה מהם כמה וכמה מהבאים להלן), ומהם:

קבלה טובה להבא

בכל עניני תיקונים, דבר פשוט הוא שלכל לראש צריכה להיות קבלה טובה על להבא בהנוגע לפועל, ובלשון הרמב"ם שלא ישוב לכסלה עוד.

אותיות התורה חקוקים בזכרונו

ובהנוגע לתיקון העבר, צריך שתהיינה אותיות התורה, ובפרט אותיות דמשניות ופנימיות התורה, זאת אומרת, תורת החסידות, חקוקות בזכרונו, שאז אפילו בזמן שאינו חושב בהם, הרי חקוקים הם במוח הזכרון.

ולכן מהנכון שיהי' בקי בעל פה איזה פרקים משניות ואיזה פרקים תניא.

ומזה שידע אותם בעל פה יהיה גם כן מאמר והדרת פני זקן בלקוטי תורה סוף פרשת קדושים.

תהילים על הסדר

נוסף על השיעור חדשי של תהלים - כפי שנחלק התהלים לימי החדש - שבודאי שומר לאמרו בכל יום אחר תפלת שחרית, והקאפיטל תהלים המתאים למספר שנותיו, הנה יאמר בכל יום עוד איזה קאפיטלעך תהלים גם כן על הסדר, ומספר קאפיטלעך תהלים אלו תלוי במדת שעות הפנאי שלו.

בולם פיו מלדבר

מה טוב להתענות. על דרך הפתגם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש שיהיה בולם פיו מלדבר ענינים בלתי רצוים וכו' שגם זה עינוי הוא, ואדרבה ברובא דרובא עינוי גדול יותר מאשר עינוי דאכילה ושתי', כנראה בחוש.

להיות בעל צדקה

סגולה ליתן בכל יום חול קודם תפלת השחר איזה פרוטות לצדקה. ולפעמים גם לפני מנחה.

השתדלות בחינוך וקירוב הנוער

להשתדל בהנוגע לחינוך הכשר של בני ובנות ישראל באופן המתאים, זאת אומרת, על ידי טרחה בגופו בנשמתו או בממונו.

ובמיוחד חינוך וקירוב הנוער ליראת שמים, לקרבם לתורה ומצות, וכידוע מרז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כו' כאילו ילדו.

ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה

ירבה באותיות התורה ובאותיות התפלה, ומה טוב גם בדיבור אם הוא בלי בליטות . כמובן שזהו נוסף על ג' השיעורים בחומש תהלים ותניא בכל יום השוים לכל נפש.

והריבוי באותיות התורה והתפלה, כוונתי להוציאם בפה ג"כ. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה דוקא.

היסח הדעת

אופן התקון בענין הידוע, בזמננו זה, הוא - ענין היסח הדעת, והיסח הדעת אין הכוונה, מלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה ולהניע את כח המחשבה ולהעסיקו בענין אחר, ומה טוב באותיות התורה והתפלה, אשר אם מעט אור דוחה הרבה חשך, עאכו"כ הרבה אור.

יסיח דעתו מענין זה לעת עתה, היינו לא רק מהענין בעצמו אלא גם מהתבוננות בגודל החטא ובנחיצות התיקון. ויסיח דעתו מכל זה לגמרי. ויתקע דעתו בחוזק בלימוד ובתפלה. מובן שכל הנ"ל צ"ל בשמחה דוקא.

זיעה של מצוה

יש להרבות באותיות התורה והתפלה ובהשתדלות בעניני חינוך ובענינים הדומים הקשורים בזיעה של מצוה, ומובן שצריך להעשות מתוך שמחה ובטחון גמור בהשי"ת.

טבלת עזרא

תיקון לעון הידוע, להיות זהיר בטבילת עזרא.

שיעור לגירסא ולעיון נגלה וחסידות

ויהיה אצלו שיעור למיגרס ולעיונא בנגלה דתורה ולמיגרס ולעיונא בפנימיות התורה, ומשך זמן שיעורים אלו, תלוי גם כן בשעות הפנאי שלו.

לימוד פנימיות התורה

יעסוק בסודות התורה והיא תיקון, להתעסק בפנימיות התורה באופן הכי שלם, באופן שתופס את כל כח השכל שלו.

מבלי הבט על גודל מעלתה של תורת החסידות - כידוע שרבינו הזקן המשילה לאבן טובה הנמצאת בכתר המלך אשר בלעדיה מתבטלת מציאותו של כל הכתר, הרשות נתונה לכל אחד מישראל לקחת את כתר המלך ולנצלו בשביל הענינים שלו. ולפיכך תובעים מאת כל אחד מישראל - שמבלי הבט על גודל פחיתות מעמדו ומצבו, לא יחסיר אפילו יום אחד את השיעור שלו בתורת החסידות, ואפילו ביום זה גופא שבו נכשל ח"ו בדאורייתא (הן בענין ד"קום ועשה" והן בענין ד"שב ואל תעשה") - הרי גם ביום זה לא יחסיר את שיעורו בלימוד החסידות, ולא רק בענין של "עבודה", אלא אפילו בענין של "השכלה" באלקות, ואפילו ענין כזה (בהשכלה) שמצד רום עומקו אינו יודע כלל כיצד "להורידו" אליו!.

השתתפות בפדיון הבן

מובא בכמה ספרים אשר השתתפות בפדיון הבן הוא במקום פ"ד תעניות.

לבחור שנכשל בתקופת השידוכין

באחד ממכתביו כותב הרבי רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין:

• תוספת התמדה בתורה.
• היסח הדעת ככל האפשר.
• הפסק הפגישות עם הבחורה.
• טלית קטן כשר כל היום והלילה.
• בדיקת התפילין.
• לימוד חת"ת.
• התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה.

ההתייחסות הראויה לנושא

בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג לדבר או לכתוב על שמירת הברית כמו גם על החטא הכרוך באי השמירה - ברבים ובפרסום. מפני ששיטת תורת החסידות היא, שיהודים יעסקו בענינים של אור, והעסק בענינים של אור יוציא אותם בדרך ממילא שלא יהיו שייכים להיפך האור.

ובפרט שעצם ההרהור והפחד מהחטא עלול לפעול בטבע האדם את הטומאה בפועל, בדומה לפעולה של הרהורי העבירה עצמם.

עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות, כתב הרבי שיש מקום להדפיס ולפרסם על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב.

במכתבים לאנשי מקצוע שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואית את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.

ראו גם

• שמירת העיניים
• יסוד דנוקבא
• ספירת היסוד

קישורים חיצוניים

• מאמר אלה תולדות נח, אור ליום וערב שבת קודש פרשת נח, ד' מרחשון ה׳תשל"ז
• הרב יצחק שפירא, היחס לקדושת הברית במקורות, סיכום שיעור שנמסר בשנת תשפ"ג
• הרבי בשיחה מעוררת: הגאולה תבוא - כשיתחזקו ב'שמירת הברית', באתר 'לחלוחית גאולתית'