כתר ארם צובא
כתר ארם צובא הוא כינוי לכתב היד של התנ"ך העתיק והמדוייק ביותר שנשתמר בידינו מהמסורה הטבריינית.
הספר נכתב בטבריה לפני כ-1100 שנה, ונדד לאורך השנים בין מקומות שונים עד שהגיע לסוריה לידי קהילת 'ארם צובא' שבחלב, והם אלו שנתנו לו את השם 'כתר ארם צובא'.
הספר שרד ברובו פרעות שריפות ונסיונות שוד והוברח לארץ ישראל והוא מופקד כיום בארכיון הספריה הלאומית בירושלים, והוא הוכרז על ידי אונסקו כנכס תרבות עולמי.
המסורת המקובלת היא שספר זה הוא הספר שהגיה בן אשר בטבריה לערך בשנת ד'תרץ ועליו סמך הרמב"ם בפסקיו ביד החזקה.
היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספר זה נשתמר בשלימותו עד שנעלם כשבפרעות שפרצו בחלב שבסוריה בעקבות קום המדינה שרפו הגויים את בית הכנסת בו הוא נשמר יחד עם 40 ספרי התורה שהיו בו.
בהמשך התברר כי במהלך הפרעות יהודי בשם אשר בגדאדי הצליח במסירות נפש להכנס לבית הכנסת ולבריח ממנו את הכתר (שנשרף בחלקו) אל ביתו של הרב סלים זעפראני (רב בית הכנסת הגדול וראש ישיבת דגל תורה). מחשש שמא הערביים יחפשו את הכתר ויזיקו לו, אספו הרב סלים והרב משה טוויל את הגווילים השרופים למחצה, גנזום בכד ופרסמו כי הכתר נשרף כליל[1]
היה ברור לכל שאם הכתר ישאר בחלב עתידו בסכנה. כמה חודשים לאחר מכן גילו עולים מחלב את אזנו של מר יצחק בן צבי שהכתר עדיין קיים, וזה האחרון פתח בפעילות להביאו לארץ בסיוע הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, אך הדבר עלה בקשיים מרובים. רק לאחר כעשר שנים (ב1958) הוברח הספר לארץ 1958 ע"י מרדכי בן עזרא (שהיה בעל נתינות אירנית שגורש מסוריה. הוא החביא את הספר בתוך מכונת כביסה ושם מעליו שק גרעינים, בצל ובגדים), ומסר אותו לשלמה זלמן שרגאי (ראש עריית ירושלים). שלמה זלמן החזיק את הספר לילה אחד בלבד ולמחרת העביר אותו למר יצחק בן צבי.
חלקי הכתר החסרים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לא כל "הכתר" שרד: רק 294 דפים מתוך 491 הדפים המקוריים שהיו בו הגיעו לישראל. ארבעה מתוך חמשת חומשי התורה חסרים כמעט לגמרי, והספר החמישי – ספר דברים – מתחיל רק בפרק כ"ח. גם חמשת הספרים האחרונים בקובץ – קהלת, איכה, אסתר, דניאל ועזרא – נעלמו.
החלקים שנשתמרו מן התורה הם:
- בראשית כ"ו, ל"ד עד כ"ז, ל'
- דברים כ"ח, י"ז עד סוף התורה
החלקים החסרים בנביאים ובכתובים:
- חסר בספר מלכים ב': י"ד, כ"א עד י"ח, י"ג
- חסר בספר ירמיה: כ"ט, ט' עד ל"א, ל"ה; וכן בפרק לב חסרים הפסוקים ב'-ד', ט'-י"א, כ"א-כ"ד
- בתרי עשר: חסרים עמוס ח', י"ג עד מיכה ה', א'; צפניה ג', כ' עד זכריה ט', י"ז
- בתהלים: חסרים מזמורים ט"ו, א' עד כ"ה, א'
- בשיר השירים: חסר ג', י"א עד סוף המגילה
- מגילות קהלת, איכה, אסתר - חסרות
- דניאל, עזרא ונחמיה - חסרים
בסך הכול נותרו בחלקים הקיימים כ־65 אחוזים מכל התנ"ך.
אין ידיעות ברורות כיצד נעלמו החלקים החסרים.
בשנת תשמ"ב מסרה אישה מברוקלין דף מדברי הימים לספרייה הלאומית, ובשנת תשס"ז הועבר קטע מספר שמות שקודם לכן שימש כקמע בידי יהודי מחלב, שהאמין שניצל בזכותו מן הפרעות בעיר.
מלבד החלקים החסרים, ניזוק הכתר בצורות נוספות ובשנת תשמ"ו הוחל בעבודת שימור ושחזור שנמשכה שש שנים.
בחסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]
לגבי יחסו של הרבי לכתר ארם צובא, העיד הרב יוסף יצחק אופן שפעם ענה הרבי למישהו ביחידות, שבתנ"ך 'קורן' [וכן בתנ"ך 'ברויאר'] מכריעים על-פי המסורה של 'כתר ארם צובה', שהיא מסורה ספרדית, ואין בזה הכרעה לפי המסורה האשכנזית, ומאידך, חומש תורה תמימה (וכן 'העמק דבר') מוסר את המסורה במדוייק "כמנהג מדינתנו", ולכן השתמש בו הרבי, ומשום-כך הסתמכו עליו רבים מאנ"ש[2].
נוסח כתר ארם צובא שונה מהנוסח המקובל בידינו[3] במקומות רבים, ובמגילת אסתר של אדמו"ר המהר"ש מצויים עשרה שינויים של חסר או יתיר ביחס אליו (חלק גדול מהם הם שינויים המופיעים גם בנוסחאות אחרות של המגילה ואינם ייחודיים למגילה שכתב אדמו"ר המהר"ש[4]). יש להעיר, שבמגילה השניה שכתב אדמו"ר המהר"ש[5] יש כמה שינויים מהמגילה הראשונה, והיא (השניה) תואמת כמעט לחלוטין לנוסח המנחת שי[3].
הרבי שלל לחלוטין הדפסת תנ"ך שנוסח הפנים שלו יסתמך על כתר ארם צובא[6].
אמנם ב'כתר ארם צובא' שהרמב"ם העיד על דיוקו מצינו ראיה גדולה למנהג רבותינו נשיאנו לכתוב תיבת "דכא" באלף ולה 'דכה' בה"א כפי המסורת האשכנזית המקורית; אמנם בכתר ארם צובא אין לפנינו את הפסוק "לא יבוא פצוע דכא", אך בספר תהלים שפ כתוב "תשב אנוש עד דכא", הכתר מציין שם 'מסורה' (כלומר מקומות נוספים שבתנ"ך שמופיע בהם ביטוי מסוים) לדברים כג "פצוע דכא".
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ ישראל יעקב גוטפרב, בכליל תפארת, ירושלים: קהל תפארת ירושלים, אב ה'תש"פ, עמ' קס"ה ואילך.
- ↑ התקשרות גליון 746 עמ' 15.
- ↑ 3.0 3.1 שהוא הנוסח האשכנזי כפי שבורר והוגה ע"י בעל המנחת שי. המחבר (ידידיה שלמה רפאל נורצי) חי ופעל במנטובה באמצע המאה ה18 והקדיש את חייו לחקר והגהת הנוסח האשכנזי של התורה. נוסח זה התקבל כמוסמך בכל עולם היהדות, והוא המקור עליו סומכים היום הכל בכתיבת ספרי תורה.
- ↑ והם נוסח מנחת שי, ברדיטשב, תימן לפי הרב רצאבי, נוסח תימן שבספריה הלאומית ונוסח ספרד לפי מגילת מהר"ם זבארו שהגיע בשלימותו לידינו.
- ↑ שנמצאת היום בידי בנותיה של הדסה קרליבך בברוקלין.
- ↑ מכתבו של הרבי למר שז"ר מימי הפורים תשכ"ד.