חסידות זוויהל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חב"ד וגדולי ישראל
חב"ד ובנותיה
חסידות חב"ד ליובאוויטש
חסידות סטרשלה   ●   התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו)חב"ד קאפוסטחב"ד ליאדיחב"ד ניעז'ין   ●   חסידות אוורוטש
חצרות רוסיה ליטא ואוקראינה
ברסלבטולנאסלוניםסקוויראפינסק קרליןצ'רנובילקרליןצ'רקסרחמסטריבקארוז'יןצ'ורטקובסקוליא
חצרות גליציה
באבובצאנזמחנובקהפשברסקבעלזנדבורנאביטשינאקרטשניףזוטשקא
חצרות פולין ווואהלין
אמשינובגורזוויהללעלובסטרופקובראדזיןביאלאפשיסחאאוז'רוב
חצרות הונגריה ורומניה
פאפאויז'ניץסאטמארערלוי
חצרות ארץ ישראל ומרוקו
שומרי אמונים  •  אשלג  •  אבוחצירא
ר' מרדכי מזוויהל
ר' גדליה משה מזוויהל

חסידות זוויהל, היא חסידות ירושלמית, המונה כמה מאות של חסידים.

שורשי החסידות הינם בצדיק רבי יצחק מדרוהוביטש, מבני היכלו של הבעל שם טוב. בנו היה רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, משלושת הממשיכים של תנועת החסידות לאחרי פטירת הבעל שם טוב.[1]

על חמשת הבנים של רבי יחיאל מיכל אמרו כי הם שקולים כנגד חמשה חומשי תורה ועל רבי משה מזוויהל הבן החמישי אמרו כי שקול כנגד חומש דברים.

לאחר פטירתו המשיך את דרכו בנו רבי יחיאל מיכל מזוויהל. בנו רבי מרדכי המשיך את דרכו לאחר פטירתו. לשאלתם של חסידיו מדוע משנה מדרכו של אביו ונוהג בפרישות, השיב כי הוא נוהג בדיוק כמו דרכו של אביו. כשם שהוא לא נהג כאף אחד מקודמיו, אף הוא כן.

כשנתסלק בשנת תרס"א, מילא את מקומו בנו רבי שלמה גולדמן מזוויהל זצ"ל. לערך מורחב - רבי שלמה גולדמן.

רבי גדליה משה מזוויהל

אחריו השאיר את רבנות זוויהל לבנו רבי גדליה משה.

רבי גדליה משה נולד בכ"ו אייר תרמ"ז. מלידותו נודע במידותיו התרומיות, וכל מי שצרה העיקה לו בלבו היה שופך את נפשו לפניו.

בהגיעו לפרקו הציעו לו את בתו של רבי דוד שלמה, בן האדמו"ר רבי דוד נפתלי, נכדו של רבי משה מקוברין. לאחר חתונתו ישב בבית חמיו ולמד תורה בשקידה, עד שבאו אליו פרנסי העיר זוויהל והציעו לו את כסא הרבנות של העיר זוויהל, כממשיך מקומו של אביו. היה לו גם כתב סמיכה מרבי חיים מבריסק, מגדולי הדור.

כעשרים שנה שימש בתפקיד רב העיר, כשיראתו קודמת להוראתו, מחמיר על עצמו ומשתדל להקל על אחרים כפי הניתן. בעיצומו של עבודת הקודש קפצה עליו רוגזם של השלטון הסובייטי, והעלילו עליו כי הינו מורד במלכות. בחסדי שמים ניצל מגזר דין המוות שריחף מעל ראשו, והוא הומתק בשבע שנות עבודת פרך בסיביר. הוא קיבל את גזר הדין באהבה, ולא התרגש כלל מבית הדין הסובייטי, ואף הטיח בפניהם גלויות כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ופסק דינם אינו לא מעלה ולא מוריד.

בתום שבע שנות הגלות קיבל את הרבנות בעיירה הסמוכה למוסקבה. בשנת תרצ"ז הצליח להמלט ממוסקבה ועלה לארץ הקודש, בהתיישבו בירושלים. כאן התחבא בין הכלים והתפרנס בצמצום כשהוא חי חיי עוני. בשנת תש"ה בפטירת אביו עשה כל מאמצים להמלט מכס האדמורו"ת, אלא שלחצי החסידים גברו עליו, בהיותו דמותו הרוחנית מחד בדבקות עצומה בה' והמעורה בעניני העולם מאידך, המתאימה ביותר לכהן כממשיך הדרך. נסתלק בכ"ד מרחשוון תשי"ח.

רבי מרדכי מזוויהל

לאחר פטירתו נתמנה רבי מרדכי מזוויהל לאדמו"ר, וכיהן בנשיאותו שנים רבות.

בשנת תשכ"ז חתם על מכתב קריאה לעידוד מבצע התפילין על ידי הרבי, כאות תודה לה' על הניסים הגלויים במלחמת המפרץ.[2]

בשנת תשל"ב הוא חתם על מכתב ברכה של האדמו"רים לרבי לרגל מלאות לו שבעים שנה, ועליו הוסיף "גם אני בתוך אלפי המברכים, ויהי רצון שינהיג נשיאותו ברמה לקדש שמו יתברך ברבים, ונזכה בימיו ובימינו להתגלות אור הגדול, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, מרדכי בן פייגא דבורה מזוויהל".[3]

רבי אברהם גולדמן מזוויהל

ממשיך דרכו היה בנו רבי אברהם גולדמן מזוויהל זצ"ל. האדמו"ר למד בצעירותו בישיבת חב"ד. נסתלק בשנת תש"ע.

שאר בניו הינם: רבי יעקב לייב מבני ברק, רבי יוסף מניו יורק, רבי שלמה גולדמן חתן רבי יקותיאל יהודה מצאנז קלויזנבורג, ורבי שמואל גולדמן חתן רבי שלמה ניישלאס מסקווירא. חתניו שיחיו: רבי אברהם חיים ראטה מ'בערגסאז-שומרי אמונים. רבי נתן דוד רוזנבוים מזוטשקא, רבי יצחק שלמה סאפרין מ'קאמארנא-גבעת שאול, ורבי יצחק לייפער.

את מקומו של רבי אברהם גולדמן מזוויהל, ממשיכם שני בניו הגדולים. רבי גדליה משה, מי שהיה מנהל המוסדות בחיי אביו פרש מהחסידות בחיי אביו בעקבות סכסוך פנימי, עבר לעיר אשדוד, ופתח בית מדרש בירושלים סמוך לבית מדרשו של אביו. לאחר פטירתו הוכתר לאדמו"ר. לעומת זאת, הנהלת מוסדות זוויהל וקהל החסידים הכתיר את בנו השני של רבי אברהם לאדמו"ר וממשיך השושלת.

קישורים חיצונים

אתר זוויהל מז'יבוז

הערות שוליים

  1. בצמוד למגיד ממזריטש ורבי פנחס מקוריץ.
  2. נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 129.
  3. לתוכן כל המכתב וצילום הכתי"ק ראה נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 118.