משקל עודף
(מענה מתאריך אדר"ח אייר ה'תשל"ט)[1].
משקל עודף היא הגדרה רפואית לאדם שבגופו יש הצטברות עודפת של שומן העלולה לגרום לפגיעה בבריאות. ההשמנה עלולה להיגרם מסגנון אורח חיים, אכילה מרובה של מזונות העתירים בסוכר ובשומנים, מחסור בפעילות גופנית, וכן מושפעת מהטבע הגופני, כשאחוזים רבים מהאוכלוסיה יש להם נטייה להשמנה.
ההשמנה מוכרת על ידי גופי הבריאות ברחבי העולם כמחלה, כשמעל 20% המאוכלוסיה מוגדרים כבעלי משקל עודף, ולפי ארגוני הבריאות נמצאים בקבוצת סיכון לחלות במחלות לב, בעיות בתפקודי הכבד והכליות, סוכרת ויתר לחץ דם.
דיאטה
דיאטת הרזיה היא אורח חיים תזונתי, שמטרתו להוביל לגירעון מתמשך בקלוריות המוביל לירידה במסת הגוף והפחתה ממשקלו. לעיתים חלק מהדיאטה כוללת הסרת הבשר מתפריט המזון, כמו הצמחונות.
קיצור קיבה
הצרת קיבה (או "קיצור קיבה") הוא שמו של ניתוח שמיועד לטיפול בהשמנת יתר. בניתוח זה מתקינים טבעת מתכווננת סביב החלק העליון של הקיבה. באופן זה נוצר כיס קיבה קטן בנפח עשרים מטר מעוקב ומעבר צר אל עבר החלק הגדול של הקיבה. כשישה שבועות לאחר הניתוח מנפחים את הטבעת באמצעות הזלפת נוזל דרך מאגר תת-עורי המחובר אליה. באופן זה ניתן להדק את הטבעת ולהקטין את קוטר המעבר. התקנת הטבעת בניתוח הצרת קיבה יוצרת תחושת שובע מוקדמת ומסייעת בהקטנת כמות המזון הנצרך. המטופלים חשים באופן טבעי פחות צורך לאכול. כל המזון מעוכל לאחר מכן באופן דומה למצב שלפני הניתוח. אין שינוי בתפקוד מערכת העיכול. הירידה במשקל מושגת מכך שיש ירידה משמעותית בצריכת מזון עקב הרגשת שובע לאחר אכילת כמויות מזון קטנות מאד[2].
ביהדות
בתורה מכונה אדם שמן בתואר בתורה "איש בריא"[3] ובלשון חז"ל בתואר "בעל בשר"[4].
על האמורא רב פפא בר אבא מסופר שהיה בעל בשר[5]. כמו כן מסופר שכאשר התנאים רבי ישמעאל בן רבי יוסי ורבי אלעזר בן רבי שמעון היו משוחחים ביניהם, היו יכולים לעבור בין רגליהם צמד בקר מבלי לגעת בהם. בנוסף מונה הגמרא את גודל גופם של רבי יוחנן ורב פפא[6]. התוספות מבארים שכוונת הגמרא בכך היא כדי שלא יוציאו לעז על בני אדם שגם הם בעלי בשר[7].
אדמו"ר הריי"צ מספר בשם אביו אדמו"ר הרש"ב: "בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית אמן יהא שמיה רבא"[8].
ביחס למניעת אדם את עצמו מאכילה ושתיה של דברים המזיקים לו, אף שלאדם אסור למנוע את עצמו מאכילה ושתיה ללא סיבה[9], כאשר עושה זאת לצרכי בריאותו, ולא מונע את עצמו באופן שגוזר על עצמו לגמרי שלא להכניס מאכל ומשקה זה לפיו, אלא רק שממעיט בכך - אין בזה איסור כלל[10].
יחס הרבי
הרבי התייחס לתופעת ההשמנה שבדור האחרון כתוצאה מהשפע הגשמי הפכה להיות נפוצה יותר ויותר, והדגיש מספר נקודות ביחס לזה:
- הרופאים מגזימים בהערכות הרפואיות בגודל הנזק של תוספת משקל[1].
- דווקא הסחת הדעת מהנושא, יכולה להקל את ההתמודדות ולסייע להתאפק מאכילה מרובה[1].
- מנוחת הנפש, כשהאדם לא לחוץ מהמשקל שלו, מקל באופן ישיר על חילוף החומרים בגוף ועל הירידה במשקל[1].
דיטאה
- אין שום תועלת בלכפות אורח חיים חדש על אדם בוגר, וזה צריך להגיע ממנו[11].
- לפעמים עצם הלחץ גורם לאדם להימנע מטיפול ודווקא כשירפו ממנו - הוא יפנה לקבל עזרה מקצועית[11].
- כשהרופא מורה על דיאטה, יש לעשות זאת במתינות וללא התלהבות, העלולה להזיק לעצבים[12].
- "בנוגע לאכילה ודיעטע – אינו נוגע כל-כך מה שאוכלים (ובלבד שיהיה כשר כדבעי), כי אם כוונת האכילה: למלאות תאווה או רעבונו בלבד, או בשביל להיות בריא ובמילא לעשות מעשים טובים וכו'"[13].
ניתוח הצרת הקיבה
- חבל להסתבך בניתוח כזה רק בשביל כבדות בשר. כך כותב הרבי: "לפלא השאלה הלסתבך בניתוח . . דהקטנת הקיבה ותוצאותיו הבלתי ברורות (ככל הדרוש) וכו'! - והסיבה היחידה - שהמדוברת תי' כבדת בשר?! ומפורך"[14]. אך מובן שבמקרים שיש סיבות טובות הדבר תלוי בחוות-דעת הרופא.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- דיאטה בריאה
- מה גורם לכם להשמין?, אתר בית חב"ד
- יש לנו טיפ לדיאטה טובה, אתר בית חב"ד
- הרב מענדי קמינקר, אל תאמרו "מה", אימרו "מדוע", אתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 מה כתב הרבי למי שדואג בשל עודף משקל?
. נדפס באגרות קודש חלק ל"א עמוד קו - קז.
- ↑ ראו מאמר צרכנות באתר
.
- ↑ שופטים ג, יז "ועגלון איש בריא מאוד". ובמצודת דוד: "זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד". ובמלבי"ם: "שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים". ועל דרך זה ביחזקאל לד, כ: "לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲ-דֹ-נָ֥-י יֱ-הֹ-וִ֖-ה אֲלֵיהֶ֑ם הִנְנִי־אָ֕נִי וְשָֽׁפַטְתִּי֙ בֵּֽין־שֶׂ֣ה בִרְיָ֔ה וּבֵ֥ין שֶׂ֖ה רָזָֽה", בראשית מא, ב: "וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ". מלכים א' ה, ג: "עֲשָׂרָ֨ה בָקָ֜ר בְּרִאִ֗ים וְעֶשְׂרִ֥ים בָּקָ֛ר רְעִ֖י וּמֵ֣אָה צֹ֑אן לְ֠בַ֠ד מֵאַיָּ֤ל וּצְבִי֙ וְיַחְמ֔וּר וּבַרְבֻּרִ֖ים אֲבוּסִֽים". שמואל א' ב, כט: "לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת־בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כׇּל־מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי". יחזקאל לד, ג: "אֶת־הַחֵ֤לֶב תֹּאכֵ֙לוּ֙ וְאֶת־הַצֶּ֣מֶר תִּלְבָּ֔שׁוּ הַבְּרִיאָ֖ה תִּזְבָּ֑חוּ הַצֹּ֖אן לֹ֥א תִרְעֽוּ". [המילה "בריא" כאן היא במשמעות של בעל גוף].
- ↑ משנה מסכת שבת יט, ו: "ואם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין".
- ↑ תלמוד בבלי בבא קמא י, ב ופירוש רש"י.
- ↑ מסכת בבא מציעא פד, א. לפי ספר היוחסין גם דברי הגמרא כאן מכוונים לרב פפא בר אבא.
- ↑ תוספות בבא מציעא שם.
- ↑ הרבי, ספר היום יום טו תמוז.
- ↑ בבא קמא צא, ב: "ר"א הקפר ברבי מה ת"ל (במדבר ו, יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה". רמב"ם הלכות דעות פ"ג ה"א (המונע עצמו מכל דבר). שו"ת הריב"ש סי' קפו. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים סימן קנה, א. חושן משפט שם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם, ד.
- ↑ הרב חיים רפפורט, הערות וביאורים אהלי תורה ג' תמוז תשס"ט, בעניני החובל בעצמו ודייעט. וראה שו"ת משנה הלכות (חלק ה' סרצ"ט): "רבוי האכילה אינה משובחת בישראל ולא אמרו כל המרבה באכילה הרי זה משובח אלא צדיק אוכל לשובע נפשו . . . ואין לך סרסור לעבירה יותר מרבוי אכילה . . . האוכלים מעט כדי קיום נפשם אלא שאינם עבים בבשר אין בזה איסור, ואדרבה מצוה קעבדי, והגם כי אין כוונתם לשם מצוה גם בלי דעת נפש טוב. ואפילו לפי מה שמבואר בירושלמי [סוף מס' קידושין] דעתיד אדם ליתן את הדין על כל פרי שראה ולא נהנה ממנה, מ"מ אין החיוב לאכול עד שימלא כריסו מהם אלא אדרבה, וכמ"ש, וזה פשוט. ולכן פשוט הני נשי דאכלי מעט שלא להתעבות מן המאכל אין בזה שום איסור . . . ודאי אם הרופא אומר שיזיק להם לבריאת הגוף אז אסורות לעשות כן אבל כל זמן שהרופא אינו אומר שהוא סכנה מותרות לעשות כן, ומצוה קעבדי".
- ↑ 11.0 11.1 תשורה קטן-מוסקוביץ עמוד 42.
- ↑ מתוך יחידות של אחד החסידים.
- ↑ מענה מכ' אייר תשל"ג - אגרות קודש חלק כ"ז עמוד שח וליקוט מענות קודש תשל"ב - תשל"ג עמוד 152.
- ↑ אגרות קודש חלק לה עמוד נג.