חיריק
| חיריק | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
חִירִיק הוא אחת מעשרת סימני הניקוד בלשון הקודש, המשמש לסימון הצליל i, והוא מסומן כנקודה בודדת המוצבת מתחת לאות. בשונה משאר הנקודות שיש להם צורה ושם שונה לתנועת הקטנה והגדולה, החיריק עצמו הוא גם תנועה קטנה (כשמופיע לבד), וגם תנועה גדולה (כשלאחריו מופיעה האות י' כאם-קריאה).
בתורת החסידות, מקביל החיריק לספירת הנצח, וכן לספירת המלכות.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתורת החסידות מבואר על פי הזוהר, שנקודת החיריק שלמטה מכל האותיות, רומזת לביטול של ספירת המלכות, שאף היא נמצאת בדרגה הנמוכה ביותר ומקבלת מכולן, וספירת המלכות עצמה היא בחינת חיריק דווקא כאשר היא בתכלית השפלות והביטול, כשהיא מקטינה את עצמה.
כאשר המלכות מקטינה את עצמה עד כדי כך, עלייתה היא רק על ידי עבודת בנין המלכות[1].
דווקא על ידי ירידת המלכות בבחינת הנקודה שתחת החיריק, יכולה להיות העליה שלה למעלה מכל הדרגות, בדוגמת נקודת החולם שלמעלה מכולם[2], ומשמעות הדברים בעבודת השם היא שעל יהודי להיות בטל לחלוטין לרצון השם, מבלי לחשוב מה התועלת האישית שתצא לו מזה, ולעשות בתמימות את מה שההשגחה העליונה דורשת ממנו ומובילה אותו [3].
בחסידות מובא שתיבת חִרִִק ('חיריק' בכתיב חסר) היא אותיות קרח, כיון שהמים מצד עצמם הם בחינת התפשטות בכח וברעש גדול, אך כאשר מנשבת בהם רוח צפונית והם קופאים והופכים לקרח, הם מתבטלים ממציאותם, שזהו גם תוכן ה'חיריק', שענינו בביטול והעדר ההתפשטות[4].
אדמו"ר הצמח צדק מקשר את דברי הפרדס בנוגע לג' הבחינות שנקראו כנסת ישראל כלפי הקב"ה 'בתי, אחותי, אמי', מקבילות לג' הנקודות חיריק, שורוק, חולם, שחיריק שהוא למטה מהשורה וענינו ביטול מקביל לבחינת 'בתי' שהיא מקבלת מה'אבא', שהדבר מקביל לג' הברכות 'יברכך, יאר, ישא', שמתחילות שלושתן ביו"ד, שענינו הוא דוגמת החיריק[5].
הרבי הביא את דברי אדמו"ר הריי"צ שסיפר שאף שאצל הבעל שם טוב היה נהוג לאחל בכל המועדים "גיט יום טוב", בחיריק, כמנהג פולין, בראש השנה ובמוצאי יום הכיפורים דייקו לומר דווקא בשורוק, "גוט יום טוב"[6].
הערות שוליים
- ↑ נר מצוה ותורה אור שער האמונה כד, ב. מאמרי אדה"א בראשית ע' תקיט. וש"נ. מאמר כ"ק אד"ש שבהערה הבאה. ועוד.
- ↑ מאמר י"ט כסלו תשכ"ב. ובהנסמן בהערות שם.
- ↑ אגרות קודש חלק ה' אגרת א'תצט. שיחת ראש חודש אלול תשמ"ב, סעיף כ"ט.
- ↑ תורת שמואל תרל"א ח"א מאמר ד"ה ויאמר גו' לך לך (ב). לקו"ת דרושים לשמע"צ פז, ב (בהגה"ה).
- ↑ אור התורה במדבר כרך א פרשת נשא, כה תברכו.
- ↑ שיחת יום ב' דראש השנה תשכ"ב, וראו שם, שהטעם לכך כיון ש'גוט' בגימטריא ח"י, להמשיך חיות בימים ושנים ובכל המועדים.