אריאל זילבר

אריאל זילבֶּר (יליד שנת תש"ג, 1943) הוא חסיד חב"ד שהתפרסם כזמר, מלחין ופזמונאי ישראלי. במהלך גירוש מתיישבי גוש קטיף הידוע בשם: תוכנית ההתנתקות גילה זילבר מעורבות רבה במחאה והקליט מספר שירי מחאה שכוונו נגד מבצעיה ושירים לעידוד רוחם של המתנחלים. בתקופה זו גם חזר בתשובה והפך לחסיד חב"ד.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אריאל זילבר נולד בתל אביב בכ"ב באלול תש"ג לבן עמי וברכה צפירה זילבר.

בשנת תשכ"ז, החל בקריירה מוזיקלית. נסע לאנגליה ואחר כך לצרפת, שם זכה להצלחה בעיקר ככותב מוזיקה לפרסומות. במשך השנים הוציא כתריסר אלבומים. ורבים משיריו הפכו ללהיטים מוכרים בציבור הישראלי.

בשנת תשמ"ד נשא את מרת שושנה^[1].

בשנת תשס"ח יצא אלבומו השמיני "פוליטיקלי קורקט", אלבום שמכיל שירי מחאה (כגון "יהודי לא מגרש יהודי", "הגירוש" ו"יש דין ויש דיין"). מפיצי התקליטורים סירבו להפיץ את התקליטור בחנויות. בעקבות כך, החל זילבר למכור את הדיסק בעצמו, באופן אישי דרך אתר האינטרנט שלו.

בשנת תשע"ג הוציא זילבר את אלבומו התשיעי "העטלף והתרנגול", ובו עשרה שירים מלחניו ומלחני הרב יצחק פייביש גינזבורג למילים מקוריות ומילים מהמקורות.

בשנת תשע"ד הוחלט להעניק לזילבר "פרס אקו"ם" על מפעל חיים, אך בגלל דעותיו הופעל לחץ כבד על ידי אנשי שמאל (שלא מכירים בחופש דיעות) והפרס הוחלף ב'פרס על תרומה למוזיקה"^[2]. כשקיבל את הפרס בטקס מיוחד נשא דברים במהלכם תקף את "אקו"ם", את הנאום חתם בהכרזת הקודש "יחי אדונינו מורינו ורבינו המלך המשיח לעולם ועד", הנאום חולל סערה ברחבי הארץ^[3]. זמן מה לאחר מכן, קיבל זילבר פרס מפעל חיים מהאגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה לאחר נאומו בקונגרס משיח.

במהלך השנים הופיע זילבר פעמים רבות בכינוסים שאירגנה האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה, וכן בעצרת משיח בכיכר.

בשנת תשע"ו הוציא את האלבום "מישהו", ובתשע"ט את האלבום "בשמחה", ובתוכו שיר "הגאולה".

כיום מתגורר זילבר ביישוב גיתית בבקעת הירדן.