ערב ראש השנה

סליחות ושחרית

עד פטירת הרבנית ע״ה בשנת תשמ"ח, היתה תפילת שחרית של ערב ראש־השנה אחת מתפילות השחרית הבודדות — בימות החול — שבהן נהג הרבי מה"מ להתפלל עם הציבור.

יום הולדת הצמח-צדק

כ״ט אלול, יום הולדת את כ״ק אדמו"ר הצמח צדק. נולד בשנת תקמ"ט, ביום כ"ט באלול ערב ראש־השנה.

בכל ערב ראש־השנה, נהג הוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק הצמח־צדק לומר מאמר חסידות אחר סליחות, ואחר־כך אמר דברי התעוררות.

בשנים תשל"ב-תשמ"ז נהג הרבי להתוועד באור לכ״ט באלול, והיה אומר שיחות וגם מאמר דא״ח. התוועדות זו היתה גם כעין ״קבלת פנים״ לחסידים האורחים שבאו אל הרבי לראש־השנה.

קבלת הידור

כ״ק אדמו"ר הרש״ב נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש־השנה.

השתטחות

נוהגים — הנמצאים בקירוב מקום — להשתטח על ציון כ״ק אדמו"ר הריי"צ נ״ע.

הרבי היה בא לאוהל מוהריי״צ אחר חצות היום, והיה שוהה שם שעות רבות עד עת המנחה.

בעד ביתו

בערב ראש־השנה, סמוך לכניסת החג, נהגו רבותינו נשיאינו להכנס ולשוחח זמן מה עם זוגתם הרבנית.

פרוזבול

מצוה לפרסם דעת רבינו הזקן בשלחנו (הלכות הלוואה, לח) וזלה"ק: "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית לפני ראש־השנה של שביעית... מיד שקרא שמיטה לה' לא יגוש". אף על פי ש"עכשיו לא נהגו בפרוזבול במדינות אלו", אך ממה שכתב שם "וזמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף השישית" אפשר ללמוד שלא רק "כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול", אלא יש לנהוג כן לכתחילה. וכדי שלא ישכח לעשות את הפרוזבול, הטוב ביותר שיערבנו מיד אחר התרת נדרים, שבאותה שעה מזומנים לפניו בלאו הכי שלושה אנשים כשרים המהווים בית־דין, ויכול לומר בפניהם את נוסח הפרוזבול "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה".

אפשר להנהיג שהרב יצרף אליו שני אנשים כשרים ויכתוב את נוסח הפרוזבול, ואז יוכלו להצטרף לפרוזבול על־ידי חתימה ועל־ידי שליח לחתימה וכו'.

מחמת חביבותם של דברי סופרים (בנדו"ד — תקנת הפרוזבול), ומחמת החביבות שבהליכה בדרכי אדמו"ר הזקן ופסקיו (בעשיית הפרוזבול בכלל, ובערב שביעית בפרט), כדאי להשתדל להלוות כסף לרעהו, כדי שיוכל לקיים את ענין הפרוזבול בסוף שביעית.

פדיון נפש בערב ראש השנה

בערב ראש-השנה מוסר כל אחד פדיון נפש עבורו ועבור בני־ביתו — ליד כ"ק האדמו"ר המברך את כל אחד ואחד בכתיבה וחתימה טובה. אלו שהם בריחוק מקום — משתדלים לשלוח את ה'פ"נ' באופן שיתקבל לכ"ק האדמו"ר קודם ראש-השנה.

אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב

בתקופת שנת תר"נ בערך, נהג כ"ק אדמו"ר הרש"ב לקבל את הפדיונות בערב ראש־השנה בבוקר, אחר "סליחות", קודם התפילה. אחר־כך התפלל וערך התרת־נדרים. בערב ר"ה, אחרי תפלת שחרית, כל אחד הגיש פדיון נפש לכ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב].

בערב ראש־השנה היה הרבי [מוהרש"ב] מקבל פדיונות בבוקר. את הפדיונות היה מקבל בדלת אחרת, לא בדלת שנכנסים ליחידות. בתוך הפ"נ היו כורכים מעות־פ"נ, אף הבחורים. ..היו עומדים בחדר החיצון, ומזמן לזמן היה אדמו"ר הרש"ב זי"ע יוצא מהדלת האדומה ונוטל את הפדיונות. בנו, אדמו"ר מוהריי"צ, יצא מחדר־האוכל, נעמד והביט. וכך עמד זמן רב. סביב השולחן שליד החלונות עמדו כמה בחורים מבוגרים מהתמימים. אחר־כך ניגש אדמו"ר [מוהריי"צ] זי"ע לדלת, ואביו אדמו"ר הרש"ב זי"ע נכנס עמו פנימה...

בי"ט כסלו תרפ"ה (או תרפ"ו), דיבר אדמו"ר [מוהריי"צ] על האופן שבו היה נוטל אביו את הפדיונות, שלא מכולם היה נוטל בשווה: מאחד היה מקבל בידו, ומאחר בין אצבעותיו. ואמר לפנחס בנימינ'ס [אלטהויז]..: ממך, כשהיית ילד קטן, נטל אבי את הפדיון כפי שנהג לגבי המקורבים — בין אצבעותיו! והראה בידו בין אלו אצבעות...

אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ

בימי ראש־השנה תרצ"ז היתה ההנהגה והסדר כבשנים קדמוניות בלי שינויים כלל, רק בזה שבכל פעם היה הסדר אשר [מוהריי"צ] היה יוצא בערב ר"ה בעת קבלת הפ"נ והיה עומד על פתח חדרו והיה מקבל הפ"נ, וכעת לא היה ביכולתו, רק ישב על מקומו ונכנסו אליו באותו הסדר הרגיל, היינו כי דרכו היה לצאת לא פחות משלוש פעמים, ושנה זו היה בדיוק, כי נכנסו בשלוש כתות לא פחות.

בערב ראש־השנה [דשנת תש"ה] נכנסו לחדרו של כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א כל הרבנים, אנ"ש והתמימים שעל אתר, וכן אורחים רבים מערי־השדה שבאו אל הרבי ליום־טוב, כדי למסור את ה'פדיון־נפש' — פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמו ושם אמו ושמות כל בני משפחתו ושם אמם — לרבי שליט"א.

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ

בערב ראש־השנה דשנת תש"ז, בעת שמסרו לו [למוהריי"צ] הר"ש לוויטין שי' והר"א סימפסון שי' את הפדיונות של אנ"ש, נתן ברכתו הק': השי"ת ימלא כל הברכות וואס מען בענטשט אידען בגשמיות וברוחניות.

אחר התפילה והתרת־נדרים [בערב ר"ה־דשנת ה'תשט"ז], נערך כל ה'עולם' בשורה ליד דלתו של הרבי, כדי למסור את ה'פ"נ' — פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמות בני משפחתם ושם אמם — לפני ראש־השנה, כפי הסדר הנהוג בליובאוויטש. והרבי שליט"א בירך את כל אחד ואחד, בברכת "שנה טובה ומתוקה".

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ג]: הרבי שליט"א עומד בפתח חדרו, ומקבל בחיבה את פתקו של כל אחד, ובברכה "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ד]: ..מברך בברכת "שנה טובה ומתוקה".. הרבי עמד במפתן חדרו, לקח את הפדיון המושט לו בידו הימנית, בירך את הנותן בשנה טובה ומתוקה, שם את הפדיון בידו השמאלית, וכאשר נערמה בידו ערימה גדולה של פדיונות, נכנם לחדרו, שהה איזה משך זמן, ויצא שוב להמשיך לקבל את הפדיונות.. לא כולם הספיקו למסור את פדיונותיהם, בינתיים הרבי נוסע לאוהל.. אלו שלא הספיקו, עומדים אחרי הצהרים ומחכים שהרבי יצא ויקבל מהם את הפדיונות.

[בערב ר"ה־דשנת־תשכ"ח]: כמה פעמים סגר הדלת כשלא היו אנשים, וחזר ופתחה אחר־כך. בדרך־כלל לקח את הפ"נ בכל חמש אצבעותיו, והעביר כל פ"נ לידו השניה. אמר לכל אחד: "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

החל משנת תשל"ח, מחמת ריבוי אנ"ש כ"י, קיבל הרבי מה"מ את הפדיונות במשך כמה ימים לפני ראש־השנה (בנוסף לערב ר"ה), והיה מקבלם בפתח חדרו.

הרבי מה"מ נהג במשך שנים רבות להשיב על כל מכתבי ה'פ"נ' שנשלחו אליו, ובדרך־כלל היה עונה במכתב בזה הלשון:

ב"ה, ימי הסליחות [ה'תש...] ... שלום וברכה! הפ"נ נתקבל. ולקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי, לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה והתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. בברכה...

גם הבחורים היו מקבלים מכתב דומה, אבל בשינוי לשון: ..הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה... בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים...

פדיון נפש כללי

החסידים מוסרים 'פ"נ' עבור כ"ק אדמו"ר שליט"א ובני ביתו, ועבור כלל ישראל, הנקרא בשם 'פ"נ הכללי'.

בעת קבלת ה'פ"נ הכללי' נוהג כ"ק האדמו"ר לברך את כל בני־ישראל, בכל מקום שהם, בברכת "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ

בשנים האחרונות של המלחמה העולמית הונהג, שלבד מהפדיונות שכל אחד מוסר באופן פרטי, נותנים זקני אנ"ש, הרבנים והתמימים לרבי [מוהריי"צ] שליט"א, 'פדיון כללי' עבור אחינו בני־ישראל, ובפרט עבור אנ"ש והתמימים שמעבר לים. הרבי שליט"א אומר בשעת מעשה כמה דברי התעוררות, ומאחל שנה טובה ומתוקה

בס' השיחות תש"ב מובאים דברי אדמו"ר מוהריי"צ שאמר "אחרי קריאת הפ"נ על־דבר בריאותו", ו"אחרי קריאת הפ"נ אודות אנ"ש וכלל ישראל מעבר לים".

ובס' השיחות תש"ד נדפסו הדברים שאמר "אחר מסירת הפ"נ הכללי מזקני אנ"ש והתמימים", ו"אחרי מסירת הפ"נ השני על־דבר אחינו בני־ישראל בכלל, ואנ"ש בפרט, שמעבר לים".

בס' השיחות תש"ה: בעת שמסרו אנ"ש לכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] את ה'פ"נ' עבורו ביחוד, אחרי שקרא את ה'פ"נ' והשמות החתומים שעליו, אמר...; אחר־כך מסרו אנ"ש את ה'פ"נ הכללי' עבור אחינו בנ"י ואנ"ש שמעבר לים. תיכף ומיד כשהתחיל כ"ק אדמו"ר לקרוא את ה'פ"נ' הזה זלגו עיניו דמעות שליש באנחה חרישית, ולאחר קראו אותו ואת שמות החתומים עליו התחיל לספר...

בערב ראש־השנה דשנת תש"ז, בעת שמסרו לו [לאדרמו"ר מוהריי"צ] את הפדיון הפרטי הידוע, בירך: השי"ת ימלא משאלותיכם בגו"ר

[בערב ר"ה דשנת תש"י], בעת שנתנו לכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] את הפדיון על־דבר כלל ישראל, והפדיון השייך לכ"ק אדמו"ר בעצמו, אמר [בפתיחת דבריו]: "היום הוא הזמן שהפרט צריך להיכלל בכלל". ומעיר הרבי מה"מ: "זו הפעם היחידה שענה כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כנ"ל אודות הפדיון שלו".

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשט"ז], נכנסה אל הרבי שליט"א קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פדיון כללי' — כפי המנהג הידוע — והרבי שליט"א אמר...

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשי"ז] לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א, נכנסה להיכל קדשו קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פ"נ הכללי' כפי המנהג הידוע בליובאוויטש, זו פיתקת בקשה להתעוררות רחמים על כללות בית חיינו, ועל כ"ק אדמו"ר שליט"א בפרט, שהשי"ת יתן לו הצלחה מופלגה לבצע את הכוונה העליונה בהרבצת התורה והפצת מעיינות תורת החסידות, מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות, ושהרבי שליט"א יוליכנו בתוך כלל בני ישראל לקבל את פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. בשעת נתינת ה'פ"נ כללי' אמר הרבי שליט"א...

זה כמה שנים נהוג שמוסרים 'פ"נ כללי' לכ"ק אדמו"ר שליט"א בערב ראש־השנה (חוץ ממה שכל אחד מוסר 'פ"נ' עבורו), היינו שמבקשים את כ"ק אדמו"ר שליט"א לעורר רחמים רבים על כללות בית חיינו ועל כ"ק אדמו"ר בעצמו, שרצון קדשו ורצון כל הנשיאים זי"ע יושלם בנו כפי הכוונה העליונה, ושיהיה בהצלחה מתוך הרחבה

בדרך־כלל נכנסים למסור את ה'פ"נ' רק הזקנים מאנ"ש

בערב ר"ה שלהי תשי"ט, קודם שנכנסו למסור את ה'פ"נ הכללי', ציוה הרבי להכריז שיכנסו רק הנשואים, ולא התלמידים. ואחר מסירת ה'פ"נ' הסביר: מה שבקשו להכריז שהתלמידים לא יכנסו, אין זאת בגלל שהם קטנים יותר, אלא היות וכל עניינם צריך להיות בתורה, ועל־ידי התורה נמשכים כל העניינים. אין להם לעסוק בשום עניינים אחרים, אלא רק היות מונחים בתורה.

עיון בפירוש המלות דראש השנה

הוראת נשיאינו הק', אשר היורד לפני התיבה — ובפרט בימים הנוראים — יעבור תחילה על התפילות, ובפרט הפיוטים, לדעת לכל הפחות את פירוש המלות. ואף אם עשה כזה לפני שנה, הנה יעשה ככה גם בכל שנה קודם שיורד לפני התיבה בתור ש"ץ.

הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] להעובר לפני התיבה בראש־השנה ויוהכ"פ, לעבור על פירוש המלות לכל הפחות כפשוטו — הן של התפילה והן של הפיוטים — בימים שלפניהם.

ובטח נוהג הוא בזה כמו שנהגו מאז, שהש"ץ ילמד פירוש המלות של כל הפיוטים (נוסף על פירוש המלות של התפלה). ולאו מלתא זוטרתא היא, ובפרט בפיוטים המיוסדים על מאמרי רז"ל אשר במדרשים וכו'.

המנהג הטוב של ישראל, ואפילו של גדולי ישראל שהיו ש"ץ, לעבור ולחזור קודם ראש־השנה ויום־הכיפורים על התפילות והפיוטים עם פירוש המלות שבהם, וגם מדרשות רז"ל.

ליל ערב ראש השנה

ליל ה"זכור ברית" [=ליל ערב־ראש־השנה] היה ה"וואך נאכט" [ליל־שימורים] של הימים הנוראים. מאז היותי בן שש שנים, לא זכור לי שבליל ערב־ראש־השנה ילכו לישון בבלילה רגיל; כל אחד התכונן בדרכו שלו לערב־ר"ה הממשמש ובא, שהוא המבוא לימי הדין והמשפט.

אמירת תהלים קודם ערבית דראש השנה

קודם תפילת מעריב — אמירת תהלים.

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ

אחר אמירת התהלים שלפני תפילת ערבית, היה הרבי מתחיל לנגן "אבינו מלכנו" (וכן קודם כל התפילות דר"ה).

בשנת תשד"מ לא נגנו "אבינו מלכנו" קודם תפילות ערבית (שאין אומרים בהן "אבינו מלכנו" בפועל), ונתבאר הטעם בשיחת היום השני דראש־השנה דההיא שתא. ומאז לא היתה דומה שנה לחברתה, הן בתפילת ערבית והן בשאר התפילות.

בשנת תשנ"ב, נגנו "אבינו מלכנו" רק קודם תפילת ערבית של היום השני.

הדלקת הנרות

ברכות הדלקת הנרות דראש־השנה: "של יום הזכרון", "שהחיינו".

בנוסח ברכת הדלקת נרות דר"ה.. "של יום הזכרון", הנה זה היה קשה לי.. כיון שזה בנוסח ברכה חדש בהדלקת הנרות. ושאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ].. ואמר לי אשר פלפל בזה כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע עם הרה"ג הר"י רפלוביץ מקרמנצוג.. והשיב כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] שצריכים לומר "יום הזכרון". וכן הוא מנהג בית רבנו, ומעשה רב. ואולי הטעם, דמדמינן לקידוש ולהפטרה וכו'. וכן הוא מנהג בית רבנוו, ומעשה רב.

שקו"ט בזה — עפ"י סיפורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] — הרב רפאלאוויטש מקרעמעגטשוג עם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע. וכ"ק אדמו"ר נ"ע אמר לו שזהו מעשה רב דבית רבי.

המברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות, אין לו לברך ברכה זו בקידוש.

התרת נדרים

התרת נדרים — בערב ראש־השנה, ובעשרה.

ובסידור אדמו"ר הזקן: בערב ראש־השנה קודם חצות. וטוב שיהא עדה שלמה.

[בפתיחה לנוסח התרת נדרים]: "מבואר בגמרא וכו'" [שאין שייך שאלה היתר והפרה, רק לנדרים ושבועות שאדם נודר או נשבע במה שנוגע לעצמו בלבד.. אבל במה שנודר או נשבע לחבירו.. יהיה מאיזה עם ודת שיהיה, אין מועיל שום היתר..] — כל פיסקא זו קרוב לוודאי שאינה מרבינו הזקן. ובכמה סידורי חב"ד היא בנוסח שונה לגמרי.

אין אומרים "סדר נזיפה".

בטלית ותפילין

הרבי מה"מ היה עורך את התרת־הנדרים, אחר תפילת שחרית, בפני מנין מזקני החסידים ונכבדיהם, כשהוא מעוטר בטלית ותפילין דרש"י.

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)