עצרת גאולה ומשיח
עצרת גאולה ומשיח הוא אירוע הנערך מידי שנה על ידי האגודה למען הגאולה האמיתית והשלימה סמוך לג' תמוז ומציין את אמונת החסידים שהרבי חי וקיים והוא מלך המשיח.
היסטוריה
את העצרת הראשונה ערכה האגודה בכ"ח סיון תשנ"ה, בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין) בתל אביב. העצרת נקראה בשם "עצרת גאולה למען ציון וירושלים".
הזמר דני ליטני שעבר ליד העצרת והתרשם מהמעמד המיוחד, כתב על כך שיר בשם ימות המשיח[1].
הלכתי אתמול ברחוב ולפתע ראיתי בכיכר בעיר המון אדם שרים. שאלתי: מה זה קורה פה? ואחד מהם ענה לי: זהו כנס של אנשים מאושרים
— קטע מתוך השיר ימות המשיח
הפעם הראשונה שבה החלה האגודה להפיק בקביעות את עצרת גאולה ומשיח הייתה בשנת תשס"ד, כאשר בחב"ד ובארץ ציינו 10 שנים לג' תמוז.
העצרת נערכה באפמיתיאטרון בבת ים, ומאז כמעט בכל שנה נערכת העצרת באותו מקום.
משיח בכיכר
| ערך מורחב – משיח בכיכר |
בשנת תשע"ו, לכבוד שנת הקהל ובעקבות מענה באגרות קודש שקיבל הרב זמרוני ציק, החליטה האגודה לערוך את הכינוס בכיכר רבין, כפי שהיה בפעם הראשונה - בשנת תשנ"ה. כדי למתג את העצרת באופן מיוחד לשנת הקהל, נקראה העצרת בשם "משיח בכיכר". על פי הערכות שונות השתתפו בכינוס בין 10,000 ל-40,000 איש[2].
בשנת תשע"ח הבין הרב זמרוני ממענה שקיבל באגרות קודש שעליו לערוך את הכינוס שוב בכיכר רבין. זמן קצר לאחר שפנה לעיריית תל אביב והחל בפרסום הכינוס, לקה הרב זמרוני באירוע מוחי ולאחר מספר שבועות נפטר[3]. במקביל לפטירתו, עתרו ארגוני זכויות נשים לבית המשפט נגד העצרת, בטענה שהמחיצה בעצרת מדירה נשים. לאחר מאבק משפטי פסק בית המשפט שניתן לקיים את העצרת בהפרדה ועם מחיצה.
העצרת בשנת הקורונה
בשנת תש"פ לא התקיימה עצרת גאולה ומשיח השנתית, זאת בעקבות ההגבלות החוקיות על התקהלות במרחב הציבורי מתוקף חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה. במקום העצרת המסורתית, נערכה התוועדות בשידור חי מתוך אולפן שכור.
