זרקא
זרקא֮ הינו אחד טעמי המקרא הנכתב מעל האות המוטעמת בטעם זה[1].
כשהקורא בתורה רואה את הסימן הזה מעל האות, הוא יודע שאות זו יש לבטא בהטעמה מסולסלת, כפי המנהג המקובל בבית הכנסת. טעם הזרקא לרוב משמש את, ומקדים להטעמה – סגולתא֒ (הנקראת, 'מלך').
בפנימיות התורה
הזוהר הקדוש[2] ובספרים הקדושים טעם ה'זרקא' מהולל מאד. מבאר הזהר כי הוא מרמז על עבודה של "זריקה", שבה האדם בשעת תפילתו צריך "לזרוק" (להשליך) את מחשבתו למעלה כלפי האין סוף ב"ה, להקים את השכינה הקדושה (מדלותה) לייחדה עם בעלה (הקב"ה), וזו היא הכוונה בזקיפה שהאדם זוקף בתפילה באמירת השם וכוונת הדבר ליחד את השכינה עם הקב"ה להקימה (כנזכר בתהלים, "מקימי מעפר דל") ולעלותה למקום עליון, ובכך הוא בטוח שתפילתו תתחבר ותעלה לרצון מול ריבונו של עולם.
