מועצת גדולי התורה

		מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך אגודת ישראל.
		אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.	לדיון

מועצת גדולי התורה הוא גוף המאגד את רבני קהילות החרדים בארץ הקודש המזוהים עם מפלגת אגודת ישראל, על מנת להכריע בסוגיות שונות ובענייני הכלל.

היסטוריה

המועצה הוקמה בעקבות הקמתה של אגודת ישראל, בקטוביץ בשנת תרע"ב כשאז הוחלט שתוקם מועצת רבנים שבה יהיו חברים גדולי התורה כשבאותה עת התמנתה מועצה זמנית של רבנים. בכנסייה הגדולה הראשונה שהתקיימה בווינה בשנת תרפ"ג נבחרו חברים קבועים למועצה.

בכנסיה הגדולה השלישית שהתקיימה במרינבד באלול תרצ"ז החליטו חברי המועצה לדחות את תוכנית ועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל בכתבם דברים חשובים וידועים:"הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה, נתונה לעם ישראל עַם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות קודש הנתונה לנו על ידי הקב"ה בגבולותיה, אין בו ממש".

עם הקמתה של מפלגת ש"ס בשנת תשמ"ד הקימה המפלגה גוף דומה בשם 'מועצת חכמי התורה'. עם הקמת מפלגת 'דגל התורה' ע"י ראש ישיבת פוניבז' במסגרת מלחמתו בחסידות ובחסידים בכלל ובחסידי חב"ד ונשיאה בפרט הוקם גוף נוסף שמתיימר להיקרא בשם זה.

התייחסויות רבותינו נשיאנו למועצה

בעת ההחלטה על הקמת המועצה בתרע"ב באסיפה קטוביץ גובשה פה אחד רשימה של גדולי ישראל שיהוו גרעין למועצה וביניהם הרבי הרש"ב. כשנשאל הרבי הרש"ב ע"י הרב שמואל מיכל טריינין בדבר אסיפה זו בה לא נכח השיב שלא יכול לעת עתה להשיב כי לא קיבל מהם שום מסמכים מהנעשה שם ומוסיף ומציין שאמנם קיבל מהם מכתב שבחרו שיהיה גם כן חבר במועצה ומבקשים את הסכמתו אך לא השיב להם מהסיבה שלא ידוע לו בפירוט מהי מטרת האגודה ועל איזה תנאים רוצים לייסדה.

במכתב מח' תמוז תשי"ד כותב הרבי לרב שלמה יוסף זוין שנהנה ממה שכתב שהיה בפתיחת הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל, הכנסייה הרביעית, ומאידך מביע את צערו שחבל שאין הרב זוין נוכח גם בשאר הישיבות העיקריות והרבי אף הביע את תקוותו שאם יציעו אותו בתור חבר במועצת גדולי התורה יסכים על זה.

בהתוועדות שבת פרשת וישלח תשכ"ח קבל הרבי על אלו המקררים מלעסוק בהנחת תפילין ליהודים בכך שהם מייחסים פעילות זו רק לליובאוויטש וטוענים שרק חסידות ליובאוויטש סבורה שצריך להניח תפילין ליהודים. כדחייה לטענות אלו ציין הרבי את הקול קורא שנדפס אז ובו הצטרפו לקריאה רבנים וראשי ישיבות של תנועת המוסר וכן מועצת גדולי התורה.

במכתב מי"ב סיון תשל"א כותב הרבי לר' יצחק מאיר לוין "בקשתי והפצרתי ותמ[י]התי היו על שאין הכחשה על דבר השמועה שאודותה כותב מר. וקודם שדיברתי על דבר זה בהתוועדות ניסיתי לברר גם כאן בחוגי אגודת ישראל למה אין הכחשה, ולא קבלתי תשובה . . ובקשת הכחשה היתה לא רק בנוגע להענין אודותיו כותב כבוד תורתו אלא גם בנוגע למה שנתפרסם ב"הארץ" על דבר שיחה עם ראש הממשלה ומה שכאילו נאמר לה בנוגע לשתיקת "מועצת גדולי התורה" [בענין מיהו יהודי]. ולפלא שאין כבוד תורתו מזכיר על דבר זה. וגם עם גיסו הרב הגאון וכו' הרב רבי שמחה בונים שליט"א דברתי בביקורו כאן על דבר הכחשה בזה".

בשיחת מוצאי שבת פרשת משפטים תשל"ח הזכיר הרבי את החלטתה של המועצת שאין לוותר על שום שטח מארץ ישראל מהכנסייה השלישית, ותמה על כך שהיא אינה מקבלת את הפרסום הכי גדול והביע את תקוותו שתלמידים ויוצאי חלציהם של אלו שהשתתפו אז בכנסיה הגדולה יכריזו בגלוי שיש להם את פסק דין ברור זה ושישפיעו בכיוון זה על תלמידיהם ומושפעיהם.

ביחידות עם האדמו"ר מגור הלב שמחה בט' אלול תשל"ח עוררו הרבי שמכיון שהנו זקן האדמו"רים בארץ ישראל, כדאי היה שיפרסם בתוקף לקיים את הפסק דין של השלחן ערוך שכאשר באים הגויים אפילו "על עסקי קש ותבן" יש לעמוד עם נשק וכו' ואז ממילא יהיה "תיפול עליהם אימתה ופחד". כשהשיב האדמו"ר שישנה מועצת גדולי התורה הגיב הרבי: "עד שהם יפרסמו זאת - יקח זמן רב, יעשו אסיפה, יביאו מזכיר וכו' וכל שאר הדברים הטובים...".

באגרת ששיגר הרבי לקראת הכנסיה הגדולה השישית שהתקיימה בתש"מ ומוענה אל "כבוד המשתתפים בכנסיה הגדולה הששית - ובראשם מועצת גדולי התורה - של אגודת ישראל העולמית" הביע הרבי את תקוותו שהכנסייה תחליט ברורות ובנוגע למעשה בפועל, וביניהן "ענין שהזמן גרמא, פירסומה ככל הדרוש של החלטת מועצת גדולי התורה בכנסיה הגדולה - אלול, תרצ"ז - אשר "הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולתיה בתורה הקדושה נתונה לעם ישראל עם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמת קודש הנתונה לנו ע"י הקב"ה בגבולתיה אין בו ממש. ובפרט ובמיוחד שמאז הוחמר המצב בענין זה באופן עקרי, וכל ויתור שהוא - הוא ענין של פיקוח נפש ממש, וכפסק דין ברור בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכ"ט אשר, רחמנא ליצלן היה לא תהיה, תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם".

בהזדמנות מסויימת בעת צאתו של הרבי מתפילת מנחה המתין במקום הרב חיים שלום פרוש ששימש כמזכיר מועצת גדולי התורה שנים רבות. באותה הזדמנות אמר לו הרבי בין השאר (תוכן): "מזכיר צריך להזכיר את כל הדברים הטובים".

ר' מנחם פרוש סיפר שפעם שאל את הרבי מדוע אינו מצטרף למועצת גדולי התורה והרבי השיב (תוכן): "תורת הבעל שם טוב לא התגלתה רק עתה כי אם קיימת כבר שנים ואי אפשר להרשות שראשי הישיבות ינהיגו את האדמו"רים. אתם צריכים לשמוח שאינני במועצת גדולי התורה, האם הייתי נותן למצב כזה להימשך?".

קשריה עם חב"ד

רבים מחברי מועצת גדולי התורה עמדו בקשר עם הרבי במכתבים או גם בפגישות בהם שוחח עימם הרבי אישית.

הרבי בשיחת מוצאי שבת פרשת משפטים תשל"ח הזכיר את החלטתה של המועצת שאין לוותר על שום שטח מארץ ישראל מהכנסייה השלישית, ותמה על כך שהיא אינה מקבלת את הפרסום הכי גדול והביע את תקוותו שתלמידים ויוצאי חלציהם של אלו שהשתתפו אז בכנסיה הגדולה יכריזו בגלוי שיש להם את פסק דין ברור זה ושישפיעו בכיוון זה על תלמידיהם ומושפעיהם.

בקול קורא הנושא את התאריך כ"א אדר א' תשמ"ט פרסמה מועצת גדולי התורה "מחאה נמרצת" בה נכתב: "כבוד תלמידי חכמים, וביחוד כבודם של גדולי כל דור ודור, היה מאז ומתמיד אחד היסודות הקדושים עליהם נשענה היהדות מדור לדור. לדאבוננו הרב חלה בזמן האחרון הדרדרות איומה, וכבוד תלמידי חכמים - לרבות גאוני וצדיקי הדור - ירד פלאים, עד שנעשה כהיתר להעליב במלאכי אלקים ולבזות את דבריהם. יצויינו במיוחד הפגיעות החמורות, החוזרות ונישנות, בכבודו של אחד מיוחד ממאורי הדור, מראשי גולת אריאל, רבם הנערץ של רבבות מישראל, מטה לב בנים תועים לאביהם שבשמים, הלוא הוא הגה"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש והננו בזה, כמבואר בשולחן ערוך על פגיעה בתלמידי חכמים, למחות מחאה נמרצת ביותר על כך.. תפילתנו לההשם יתברך שתופסק אחת ולתמיד תופעה חמורה זו של ביזוי תלמידי חכמים, וכבר אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

בשנת תש"נ בעקבות פרשיית התרגיל המסריח נוצר רושם מוטעה של פגיעה בכבוד מועצת גדולי התורה ונשיאה דאז האדמו"ר ה'ישועות משה' מויז'ניץ'. בעידודו של הרבי נערך בכ"ד ניסן תש"נ בכפר חב"ד כינוס שאחת מהחלטותיו הייתה הודעה כי לא הייתה מעולם כל כוונה מצד חב"ד לפגוע חלילה בכבודם של חברי מועצת גדולי התורה ונשיאה והבעת צער על רושם מוטעה זה שנוצר ללא כל יסוד. בכ"ט ניסן כתב הרבי במענה לאחד מחברי מועצת גדולי התורה שכתב שרוצה לשוחח עם הרבי בטלפון בכדי לוודא באופן ישיר האם הודעת רבני חב"ד משקפת נאמנה ובדיוק את דעתו "לטלפן בשמי זה כמה וכמה זמן שאיני מדבר טלפונית מעבר לים, וצ"ל התרת נדר וכו', ועוד וגם זה עיקר שכדי שלא לבייש את כו', שלא לבייש את שלא עניתיו בעבר (הקרוב) גם זה לא יועיל. ועוד ועיקר הודעה הנ"ל כבר הייתה באסיפת חירום דרבני ועסקני חב"ד באה"ק, ונצטוו לפרסמה, וחזקה שליח עושה שליחותו"".

לאחר המאורע שאירע בכ"ז אדר תשנ"ב פנתה המעוצה בקריאה מיוחדת להמוני בית ישראל בה נאמר "ב"ה, ער"ח אדר ב' תשנ"ב. לקיים בנו חכמי ישראל הננו קוראים בזה להמוני בית ישראל בכל מקום שהם להרבות בתפילה ותחנונים ליושב מרום לרפואתו המהירה וחיזוק בריאותו של רבם ומאורם של רבבות אלפי ישראל, כ"ק אדמו"ר הגה"ק מליובאוויטש רבי מנחם מענדל בן חנה שליט"א. יהי רצון מפלני אבינו שבשמים להחיש החלמתו הקרובה בתוך שאר חולי ישראל, ויתחזק ויתרפא, ויזכה להמשיך עבודתו הקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא. מועצת גדולי התורה".

לקריאה נוספת

• רבותינו נשיאנו, רבני גרמניה ו"אגודת ישראל" - ספר 'אדמו"רי חב"ד ויהדות גרמניה' ע' 202 ואילך

קישורים חיצוניים

• מועצת גדולי התורה, בתוך "לקסיקון יהודי" באתר חב"ד.