נחום אברהם יעקובוביץ'

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: שפה לא אנציקלופדית.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב נחום אברהם יעקובוביץ (ט' תמוז תרפ"ו – י"ח חשוון תשפ"ב) היה מוותיקי ומנכבדי קהילת חב"ד באנטוורפן שבבלגיה.

תולדות חיים

נולד בהונגריה בט' תמוז תרפ"ו, להוריו הרב שמעון יעקב ומרת בריינדל (לבית יעקובוביץ) אוהר. בהיותו כבן שנה, עברו הוריו עם הילדים לעיר אנטוורפן בבלגיה. למד בבית הספר המקומי 'יסודי התורה'. בשלהי שנת תרצ"ט פרצה מלחמת העולם השנייה, ובשל כך ברחה משפחת אוהר לצרפת יחד עם עוד יהודים רבים. במהלך המלחמה נדדה המשפחה בצרפת מבין מחנות פליטים שונים.

לאחר כמה השתדלויות מצד בני משפחה בארה"ב, התקבלו מסמכי הגירה (אפידייוויד) למשפחה, והיה לשם כך לגשת לקונסוליה האמריקאית ששכנה במרסיי. משום כך, הורשו בני המשפחה לנדוד עד למחנה הפליטים הסמוך למרסיי. במרסיי פגש הנהר נחום אברהם את הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, בן דודו של הרבי, והוא נכנס ללמוד בישיבה במקום שהייתה תחת הנהגתו.

לאחר שוך אימי המלחמה, לא אמר הרב שניאור זלמן נואש והקים מחדש בפאריז ההרוסה מוסדות חינוך לבנים ולבנות, ליתומים ולפליטות, וגייס את בחורי הישיבה שנדדו איתו בכל מסעות הנדודים בשנות המלחמה הארורים. גם הרנ"א גוייס למשימה, ובתור בחור צעיר נטל על עצמו הקמת בית ספר תיכון, ששילב לימודי קודש ולימודי חול, עבור ילדים יהודיים. כשניסה לטעון באוזני הרש"ז שהוא צעיר מידי למשימה, קיבל את התשובה הניצחת "ברוסיה הסובייטית הנוער הוא זה שחולל את המהפיכה". בית ספר זה לא האריך ימים, מחמת שלא היה תקציב להמשיך אותו שנה נוספת. אז נכנס לנהל סמינר לבנות, שם התחנכו גם בנות משפחות אנ"ש שיצאו מרוסיה ושהו בפאריז באותה עת. בין התלמידות היו גם מרת לאה כהן (לבית בוטמן) אשת חבר של הרב יואל כהן, ה'חוזר' הראשי של הרבי ומשפיע ראשי בישיבת תות"ל המרכזית בבית חיינו; מרת פרומא יוניק (לבית פעווזנער), רעייתו של המשב"ק הרב דובער יוניק, ועוד.

בפאריז התוודע גם לדמויות ההוד של חסידי חב"ד שיצאו מרוסיה בשנת ה'תש"ו, ובהם הרב ניסן נמנוב, הרב ישראל נח בלניצקי ובנו הרב אהרון יוסף, הרב בצלאל וילשאנסקי, ועוד. קניינים רבים בנפשו נותרו מאותה תקופה, בה התחמם לאורם של מי שראה בהם התגלמות כל מה שלמד עד אז, על עבודת המידות, עבודת הביטול, מידת האמת, למדנות חסידית, ידיעה מקיפה בדא"ח. דמות ה'בינוני' מספר התניא כמו קמה וניצבה למול עיניו. גם ברבות השנים, היה מטריח עצמו ונוסע שעות ארוכות מבלגיה לצרפת על מנת להשתתף בהתוודעויות של חסידים אלו. באותה תקופה בשנים תש"ה - תש"ו החלו להגיע מארה"ב קונטרסים של מאמרים מהרבי מוהריי"צ, והרב נחום אברהם יעקובוביץ', מיטיב לתאר איך שהרגיש שהמאמרים הללו דיברו ממש אל הנפש שלו, על לבטיה ותכונותיה. בניגוד לספרים אחרים מחוגים אחרים, הייתה ההרגשה שזו היא התורה המיועדת לבני הדור הזה. וכן, שזוהי טעימה מתורתו של משיח קודם ביאת המשיח.

במחיצת הרבי

אך ללא כל ספק, גולת הכותרת של תקופה זו בחייו, הם החודשים בהם זכה להיות בד' אמותיו הקדושות של הרבי בשנת ה'תש"ז. כשבני משפחתו ושומעי לקחו מבקשים ממנו לספר את קורות הימים ההם, פעמים שהוא נותר בדומיה גמורה באומרו "אי אפשרי לתאר את עוצם קדושתו של הרבי". אך בעת רצון נעתר, וחוזר לאותם רגעים מיוחדים בהם זכה לראות במו עיניו את הליכותיו של הרבי.

בעת שישב עם תלמידי התמימים באנטוורפן להתוועדות לרגל היום הגדול והקדוש יו"ד שבט, סיפר להם על הפעם הראשונה בה זכה לראות את הרבי. איך שהפנים הקדושות, העדינות והאציליות, העיניים עם המבט החודר כליות ולב, עשו עליו רושם בל יימחה ומיד דבקה נפשו ברבי. מאז השתדל שלא לפספס שום הזדמנות להיות במחיצתו של הרבי. בהזדמנות אחת עקב אחר הרבי בשבת אחר הצהרים, וגילה לתדהמתו שהרבי למד במשך שבע שעות ברציפות ללא הפסקה, בחום נורא ששרר באותה תקופה, 'המשך' של מאמרי חסידות מכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע.

באותה התוועדות אף ניגן באיטיות ובטון מיוחד את ה'ז'עבינער הארץ' שספוג בלחלוחית חסידית, כפי שקיבל מזקני משפיעי אנ"ש מהדור הקודם. לאחר שכולו היה בשרעפים, גילה באוזני הבחורים כי אחד הדברים המיוחדים שקירבו אותו לעולמה הפנימי של חסידות חב"ד היו אלו הניגונים. הוא ביאר בהרחבה ובטוב טעם מה המשמעות של ניגון חסידי ומה טמון בכל ניגון, וסיפר איך שבזמן המלחמה כשהתחבאו בשדות וליקטו מזון עבור בני החבורה, הוא היה מפזם ומנגן ניגוני מחשבה עמוקים אלו וזה מה שהיה מחזיק אותו. את הניגון המיוחד הוא כינה 'ניגון מגן עדן' והסביר שכאשר זכה להיות במחיצת הרבי בפאריז בשנת ה'תש"ז ניגנו את הניגון הזה, וההתרוממות וההתעלות שהייתה באותו מעמד, זכורה לו כמצב של התאחדות הנשמות ללא גופים כלל, ממש אווירה של גן עדן.

בהזדמנות אחרת שח לבני המשפחה, כי ההתוועדויות עם הרבי באותה תקופה רוממו את המשתתפים לעולם רוחני עליון, בבחי' עולם העשייה הרוחני. הניגונים שהשתפכו מפי הנוכחים, בין השיחות העמוקות ודברי הדא"ח שהשמיע הרבי, היו מלאי תשוקה וגעגועים, חדורים ברגש חסידי לוהט, והמתיקות שלהם חדורה בעצמותיו עד עצם היום הזה.

עוד אמר לימים, כי באותה תקופה הונח אצלו לראשונה הענין של "שכינה מדברת מתוך גרונו" בפשטות. כאשר זכה לראות ולשמוע, איך שהרבי יושב ושופע מתורת הנגלה והחסידות, דרוש וקבלה, ממש כמעיין הנובע מכל חלקי פרד"ס התורה. פנים אל פנים זכה לפגוש דמות של "צדיק נשגב". יהודי שכל מהותו אומרת וזועקת "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".

באנטוורפן

עם סיומה של המלחמה האיומה והשואה הנוראה, עזבו רבים רבים את אדמת אירופה הספוגה בדם יהודי, לארץ ישראל או לארצות הברית וארצות אחרות. הרנ"א שהתאחד מחדש עם אמו שם פעמיו בעקבותיה לביתם באנטוורפן שם התיישבו מחדש.

על גורלו של האב שמע רק לאחר המלחמה. היה זה בעת שהגרמנים כבר העמיקו את הכיבוש בצרפת, והיה מסוכן להסתובב ברחובות. האב ר' שמעון יעקב חזר מבית הכנסת ועיניו הבחינו בילד יהודי המתגולל ברחוב, קפוא ועזוב ורחמיו נכמרו. מיד כשחזר לביתו חיפש מעיל ובגדים חמים על מנת להביא לילד, אך האם התחננה בפניו שלא ייצא לרחוב ששורץ חיילים גרמנים או משתפי הפעולה הצרפתים. משראתה שהתחינות לא הועילו, ניסתה לחסום את דלת היציאה של הדירה בה התגוררו, אך האב בשלו, בעודו אומר בקול "מ'דארף האבן מסירות נפש פאר אהבת ישראל"! יצא את הדלת. יצא ולא חזר עוד. לאחר שנתן לאותו ילד יהודי קפוא את המעיל החם, נתפס בידי המרצחים ונשלח למחנות ההשמדה, שם עלה בלהב השמיימה, ולא נודע יום פטירתו ומקום קבורתו.

יחד עם חזרתו ללימודים סדירים וכניסתו בעול פרנסת הבית, החל לארגן סביבו חיים חסידיים בנוסח חב"ד ליובאוויטש, עסק בהפצת חסידות, במסירת שיעורים, בכתיבת והעתקת דא"ח מקונטרסים וספרים שהיו בידו. שעות על גבי שעות ישב ותקתק במכונת כתיבה העתקות עבור מבקשי ה', ועם עותקים אלו סבב בבתי הכנסת ובתי המדרש להפיץ דבר ה', ארגון התוועדויות חסידיות ביומא דפגרא, וקביעת שיעורים בלימוד דא"ח, ועוד. כך היה נוהג לשלוח דו"חות לרבי מזמן לזמן וקיבל על כך מענות מיוחדים.

אחד מיוצאי הונגריה שהיה פעיל באגודת ישראל ולימים אף שימש חבר כנסת מטעמה, הרב שלמה יעקב גרוס, הגיע לאנטוורפן בכדי לאסוף כסף, ושם ראה את הבחור שמאוד מצא חן בעיניו, והוא הציע את השידוך עם רעייתו מרת לאנא וויינברגר. בחודש אדר ה'תשי"ד נסגר השידוך וביום כ"ף מרחשוון ה'תשט"ו התקיימה החתונה ברוב עם בארץ ישראל. לאחר מכן קבעו מושבם באנטוורפן שם התגוררה האם מרת בריינדל והאח ר' אליקים.

לפרנסתו, עסק כמו מרבית יהודי העיר, במסחר היהלומים בבניין הבורסה, אולם כאשר זכה להשיא את כל שלושת ילדיו, גמר אומר להתנתק מהמרוץ אחר החומר ולהקדיש את שארית חייו לחיי הרוח. משעת בוקר מוקדמת עד שעת לילה מאוחרת, ישב ושקד על התורה ועל התפילה באופן מעורר השתאות. מסר שיעורים בדא"ח, התוועד והשפיע על חוגים רחבים ביותר של אנטוורפן החרדית והדתית, ודמותו של החסיד שיושב ומתפלל שעות ארוכות מדי יום, ובמיוחד בשבת קודש, הפך לשם דבר בעיר כולה.

ביום ראשון, י"ח חשוון תשפ"ב, הלך לעולמו בדעה צלולה ובשיבה טובה, בביתו בעי"ת אנטוורפן שבבלגיה, וארונו נסע לארץ הקודש, שם נטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים בירושלים.

משפחתו

• רעייתו, מרת לאנא.
• בנו, הרב יונה אלימלך יעקובוביץ - ירושלים. מראשי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש - קריית גת. רעייתו מרת פעשא הדסה, בתו של הרב שמואל אלעזר היילפרין.
• בתו, מרת ברכה מירל זילברשטרום - ירושלים. בעלה הרב טוביה זילברשטרום, רב בית הכנסת "היכל לוי יצחק" בשיכון חב"ד.
• בנו, הרב שמעון יעקב יעקובוביץ - בורו פארק, ארה"ב.