הסתלקות אדמו"ר האמצעי
הסתלקות אדמו"ר האמצעי היתה באור ליום רביעי, ט' כסלו תקפ"ח - יום הולדתו ה-54. אדמו"ר האמצעי הסתלק בעיצומו של אמירת מאמר חסידות, בעת שהגיע למילה "חיים". ההסתלקות אירעה בעיר ניעז'ין שבאוקראינה ובה נטמן, ועל מקום מנוחתו כבוד הוקם אוהל. את מקומו בנשיאות חב"ד מילא חתנו, אדמו"ר הצמח צדק, שקיבל את הנשיאות באופן רשמי בג' בסיוון תקפ"ט, כשנה וחצי לאחר ההסתלקות.
רקע
שנה קודם לכן, בי' בכסלו תקפ"ז, נגאל אדמו"ר האמצעי ממאסרו בעקבות מלשינות. הגאולה לא היתה שלימה, והרבי חשש שמא יילקח שנית למאסר או למשפט. בתקופה זו חלה.
לפני הסתלקותו, רמז אדמו"ר האמצעי על כך לחסידים מספר פעמים. על שנת תקפ"ח אמר שהוא מתיירא ממנה, שיהיו בה גזירות עליו. בהזדמנות אחרת אמר: "כשאבי, אדמו"ר הזקן, נלקח לפטרבורג בפעם השניה, בגיל 54, היתה לפניו הברירה לבחור בהסתלקות או בייסורים, ובחר בייסורים; וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה".
בקיץ תקפ"ז נפוצה השמועה שאדמו"ר האמצעי עומד להלקח לפטרבורג. לקראת הימים הנוראים, נסע אל ציון אביו בהאדיטש, ובהיותו בדרך היה מלא רוגז, ולא דרש חסידות. בימים הנוראים התקבץ קהל רב להאדיטש, והרבי הרבה לומר בפניהם חסידות בבית המדרש שליד ציון אביו. פעם השטתח באריכות על ציון אביו, וביציאתו אמר בשמחה: "פעלתי אצל אבי שיפטרוני מהרבנות". חשבו החסידים שכוונתו היא לנסוע לארץ ישראל, כפי שרצה תמיד, ושאלוהו כיצד יניח את החסידים ללא רועה. השיב הרבי: "הלוא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מענדל, הוא יהיה לכם לרועה נאמן"[1].
במהלך נסיעתו עבר עם בנו רבי מנחם נחום בעיר הומל, אצל החסיד רבי יצחק אייזיק מהומיל. אדמו"ר האמצעי דיבר אל רבי יצחק אייזיק בחריפות ובביטושים שהבהילו את בנו רבי מנחם נחום, וביציאתם שאל את אביו מדוע מדבר אליו כך, והרי זה יגרום לו לבעוט ברבו. השיב הרבי: "כשתחזור לביתך, תראה כיצד הוא מבעט בי". הבן התפלא ולא הבין מדוע אומר אביו "כשתחזור", ולא "כשנחזור שנינו". לאחר ההסתלקות הובנו הדברים, כי רבי מנחם נחום נסע דרך הומיל וראה כיצד צעק רבי יצחק אייזיק בכאב על הסתלקות רבו[2].
ההסתלקות
המחלה
כאשר פנה אדמו"ר האמצעי לשוב לביתו בליובאוויטש, בעברו בעיר ניז'ין שבפלך צ'רניגוב התגברה עליו מחלתו, והגיעו רופאים רבים לעזור לו. הרופאים נתנו תרופות שונות, ואסרו עליו לומר חסידות, מה שציער אותו ביותר עד שאמר "קצתי בחיי". מיום ליום חוליו התגבר, עד שבכל פעם שהיו נוגעים בו היה מתעלף.
בתחילת חודש כסלו היה נראה חסר חיות לגמרי, עד שהרופאים התפלאו ממה הוא חי. אחד הרופאים אמר לחבריו כי יוכלו לראות פלא, כי ברגע שירשו לו לומר חסידות, יתעורר בחיות חדשה. כך היה, והרבי קם בחיות גדולה וקרא לקבץ קהל לומר בפניהם חסידות, ואמר שיגלה להם חדשות שלא גילה מימיו. אך קודם שפתח בדברים, נפל הכובע מאחד העומדים בסמוך על ראשו של הרבי ובלבל אותו, ואז אמר שכנראה משמים לא רוצים שיגלה[1].
במקום זאת פתח ואמר: "לפני שבע שנים הייתי על ציון אבי, וראיתי קטרוג גדול על בחורי
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין שונאי ישראל, בסוד "שבע יפול צדיק וקם" הגזירה, ועל זה נתייסדה התורה הזאת" - ואמר את המאמר "להבין ענין לקיחת אנשי חיל מישראל", המבאר את טעמה הרוחני של גזירת הקנטוניסטים[3].
ההסתלקות
ביום ח' בכסלו רצה אדמו"ר האמצעי לכתוב חסידות על ענייני חנוכה, אך כיון שהעולם שרוי בצער, לא רצה להתענג בכתיבת החסידות ועל כן לא כתב. במקום זה אמר לחסידיו שילכו לבתיהם בשמחה ושיאמרו "לחיים". שאלו החסידים: "הלוא בקרוב יהיה י' כסלו - חג גאולתו של הרבי, ואז נשמח, אבל כעת לשמחה מה זו עושה?" השיב הרבי: "אף על פי כן עשו כדברי, ואני אלמוד משניות טהרות ואתענג קצת".
בלילה, ליל ט' בכסלו, התעלף פעמים רבות, עד שנדמה היה שאין בו רוח חיים, ונאספו קהל רב ובהם אנשי החברא קדישא. אך אז התעורר הרבי, וכאשר שאלוהו: "מדוע אדוננו מבהיל אותנו, האם לא שמעתם את קול הצעקה שהיה כאן?" השיב הרבי: "שמעתי קול קורא: מה צריכה נשמה כזו בעולם הזה?" הרבי ביקש שילבישו אותו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים.
אז אמר הרבי שרצונו לומר חסידות, והשמחה היתה רבה, עד שחשבו כי יחזור לאיתנו. הרבי ביקש מאחד העומדים לצידו שאם יתנמנם באמירת החסידות, שיעיר אותו. אמר אז הרבי שני מאמרים על הפסוק "אחרי ה' אלקיכם תלכו", והמאמר השלישי ד"ה "זכר רב טובך" הנדפס בסידור עם דא"ח בהרחבת הביאור יותר. באמירת המאמרים היה הרבי בהתלהבות גדולה. כמה פעמים שאל אם כבר האיר השחר. זמן קצר לפני עלות השחר, סיים הרבי את המאמר באמירת המילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים", ובמילים אלו הסתלק[1][4].
האוהל
| ערך מורחב – אוהל אדמו"ר האמצעי |
באותו יום, ט' בכסלו, התקיימה הלוייתו. לפי צוואתו, התקיימה ההלויה במהירות גדולה[5]. נטמן בניעז'ין ועל קברו נבנה אוהל.
אירועים הקשורים להסתלקות
בזמן ההסתלקות ציוה אדמו"ר האמצעי את בנו, רבי מנחם נחום, שמכיון שמסתלק בקיצור ימים ושנים, מטיל על בנו את האחריות להמשיך את אורו על ידי הדפסת ספרו "תורת חיים" על כל פרשיות התורה[6].
בין הדברים שנשמעו מפי הרבי בסמיכות להסתלקות, היה המשפט: "יש לי אברך עילוי, ושמו פרץ מסמיליאן". החסיד ר' משה מריאנוב שמע את הדברים. לאחר זמן היה לגביר חשוב בצ'רניגוב, ומנהגו היה להתנצח בדברי תורה עם כל אחד מהמועמדים לרבנות העיר, על מנת להקניטו ולהניא אותו ממשרת הרבנות. כאשר הגיע החסיד ר' פרץ חן לכהן ברבנות העיר, חרג ר' משה ממנהגו וכפף את עצמו מיד לרב. לפליאתו סיפר ר' משה על הדברים ששמע מאדמו"ר האמצעי שנים קודם לכן[7].
בשעת הסתלקותו בניעז'ין, נפל נר דולק על שולחנו בליובאוויטש. השולחן וארגז עם כתבים מהרבי בתורת הנגלה שהיה מונח על הכסא ליד השולחן, נשרפו כליל, מלבד כתבים בודדים[8].
הסתלקות אדמו"ר האמצעי גרמה לכך שחגיגת חג הגאולה הראשון שלו, למחרת בי' בכסלו, לא נחגגה כראוי מחמת האבל. ענין זה גרם לכך שחג הגאולה י' כסלו לא נקבע כל כך אצל חסידים כמו י"ט כסלו[9]. עם זאת, הרבי עורר שבשנים הבאות חוגגים גם את י' כסלו בסערה[10].
לאחר ההסתלקות
חתנו, אדמו"ר הצמח צדק, ישב שבעה, וכן התפלל לפני התיבה ואמר קדישים בשנת האבילות. בערב שבת של השבעה, לאחר אמירת הקדיש אמר: "לגביו - הכל אחד. הוא אומר חסידות בגן עדן, ונשמות מקשיבות לו. גם לגבינו יכול היה להיות אותו הדבר, לו רק יכולנו לקבל משם איזו אגרת"[11].
אודות ההסתלקות
מעלת הסתלקותו בדומה לרשב"י
חתנו, אדמו"ר הצמח צדק, אמר שלא היתה הסתלקות כזו מאז הסתלקות רשב"י, שעליו מסופר בזוהר[12] שהסתלק באמירת תורה על הפסוק "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים", ולא הספיק לומר "חיים" עד שהסתלק.
הרבי מבאר את הקשר שבין אדמו"ר האמצעי לרשב"י, על פי המבואר בחסידות[13] שהסתלקות רשב"י ל"ג בעומר מרומזת בפסוק[14] "עד הגל הזה" - הגל והמחיצה שהקימו יעקב אבינו ולבן הארמי, המסמלת שאסור להם לעבור את הגבול ביניהם לרעה, אלא לצרכי שלום. מכאן רמז למחיצה בין שני חלקי התורה - תורת הנגלה הגלויה, ופנימיות התורה הנסתרת - שהמחיצה נדרשת רק כאשר גילוי פנימיות התורה יהיה "לרעה", אך במקרים מסויימים הוא נצרך וראוי; וזה היה תפקידו של רשב"י שגילה סודות התורה. מכאן הקשר לאדמו"ר האמצעי, שגילה את פנימיות התורה בהרחבה אפילו ביחס לאביו, אדמו"ר הזקן[15].
הרבי מבאר גם שהפסוק "כי עמך מקור חיים" אותו ביאר אדמו"ר האמצעי בהסתלקותו, מדבר על בחינה כזו שביחס אליה גם מקור החיים של כל העולמות הוא טפל ובטל. לדרגה זו הגיע אדמו"ר האמצעי בהסתלקותו, בדומה לרשב"י שהעיד בהסתלקותו כי "בחד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא"[16].
מעלת הסתלקותו ביום הולדתו
אדמו"ר האמצעי הסתלק ביום הולדתו, ט' בכסלו. הרבי ציין בקשר לכך את מאמר חז"ל[17] "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר: את מספר ימיך אמלא" - שממנו רואים שיש מעלה מיוחדת בכך שהסתלקות הצדיק היא ביום לידתו כך ששנותיו וימיו מלאים. הרבי מוסיף ומציין שאצל כל הצדיקים ישנה מעלה זו, שהקב"ה ממלא את שנותיהם, אלא שאצל רובם לא רואים זאת בגלוי ובגשמיות. וזו המעלה אצל אדמו"ר האמצעי, שאצלו התבטא הענין גם בגשמיות[18].
ענין זה מתאים לעבודתו במשך כל ימי חייו[19] - להחדיר את עניני החסידות הגבוהים גם בבשר הגשמי ובענינים הגשמיים; וכפי שהתבטא עליו חתנו, אדמו"ר הצמח צדק: "אם היו חותכים לחותני אצבע, לא היה פורץ דם כי אם חסידות"[20]. בכיוון זה גם השפיע על חסידיו, כפי שהתבטא שרצונו "שכאשר שני אברכים נפגשים יחדיו בשוק, ידברו חסידות"[21], וכן "שכאשר אברכים יבינו בכתר כמו בחמשת האצבעות, יהיה לו מכך סיפוק"[22].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 בכל זה ראה בית רבי, פרק ו.
- ↑ סיפורים נוראים כא, א.
- ↑ המאמר נדפס במאמרי אדמו"ר האמצעי - קונטרסים, ע' רסג ואילך; ואודות אמירתו ראה במקורות והערות למאמר, ע' ערה ואילך.
- ↑ כמה גירסאות מובאות בנוגע לרגע הסתלקותו. בהקדמת בנו רבי מנחם נחום לתורת חיים מובא כאמור בפנים, שלא הספיק לומר "חיים" בפסוק "כי עמך מקור חיים" (וכן מביא רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי (לקוטי לוי יצחק - אגרות, ע' שמא). ומבאר, שהמילה "חיים" שאותה לא הספיק לומר נשלמה על ידי בנו שהדפיס את תורותיו בספר "תורת חיים", עיין שם). ב"בית רבי" מובא שהסתלק אחר אמירת המילים "מקור חיים מחיי החיים". בסיפורים נוראים (שם) מסופר שהסתלק כאשר רצה לבאר את המשך הפסוק, "באורך נראה אור". וברשימה נוספת נכתב שדיבר על דביקות הנשמה בה' ובענין זה הזכיר את המילה "חיים" ג' פעמים. ראה בכל זה מגדל עז ע' תח ואילך, ובע' תט הערה 3.
- ↑ לשמע אזן, ע' מז.
- ↑ הקדמת רבי מנחם נחום לתורת חיים. בפועל הספיק להדפיס על ספר בראשית בלבד. תורת חיים לספר שמות נדפס על ידי הרבי, ושאר מאמרי פרשיות התורה נדפסו בהוראת הרבי בסדרת "מאמרי אדמו"ר האמצעי".
- ↑ מגדל עז, ע' קצב.
- ↑ מדברי אדמו"ר הרש"ב, י' כסלו תרס"ז (התמים חלק א, ע' 172).
- ↑ ראה ספר השיחות תש"א [המתורגם] ע' מד. מבוא ל"בד קודש" בסופו (ע' 9).
- ↑ דבר מלכות ש"פ ויצא תשנ"ב הערה 147.
- ↑ הנוסח נמסר מפי הרב פרץ חן שנכח בשעת מעשה, על ידי הרב עזריאל זליג סלונים - מגדל עז, ע' קצד. בספר השיחות תורת שלום (ע' 89) מופיע בשם ר' פרץ רק המשפט: "חמי אומר חסידות בגן עדן, וכולם רצים לשמוע".
- ↑ אדרא זוטא (זוהר חלק ג רצו, ב).
- ↑ סידור עם דא"ח שער הל"ג בעומר דש, ג ואילך.
- ↑ ויצא לא, נב (פרשת ויצא נקראת בסמיכות ליום הילולת אדמו"ר האמצעי, ט' כסלו, וגם בכך רמז לקשר בין הדברים (לקוטי שיחות שבהערה הבאה)).
- ↑ לקוטי שיחות חלק ה', שיחת ט' כסלו.
- ↑ ספר המאמרים מלוקט חלק א', ע' תקט.
- ↑ ר"ה יא, א. סוטה יג, ב. קידושין לח, א.
- ↑ ראה שיחות: ש"פ ויצא, ט' כסלו תשמ"ב. ט' כסלו תשמ"ט. ש"פ ויצא, ט' כסלו תשנ"ב.
- ↑ שיחת ש"פ ויצא תשנ"ב הנ"ל.
- ↑ ספר השיחות תש"ד ע' 79.
- ↑ ספר השיחות תש"א ע' 52.
- ↑ ספר השיחות תש"ג ע' 13.