זוהי השליחות של כל אחד מישראל:
אין לו לומר "מה אני ומי אני", ובהעריכו את כוחותיו ואפשרותיו, כמה כבר יוכל לפעול, ובאיזה שטח יוכל לפעול – שהרי אין האמת כן, כיון שאינו הולך לבד, אלא הליכתו היא בשליחות ה"חלק אלקה ממעל ממש", שיש לה שליחות מ"אלקה ממעל ממש", שזרעו בארץ הלזו התחתונה, "וזרעתי' לי בארץ", כדי שיצמח אילן עושה פירות, ועד לאילן תמרים – "צדיק כתמר יפרח".
ואין בזה הגבלות כלל; שליחות והוראה זו, שייכת לכל אחד מישראל, ויכולים לדרוש ממנו זאת!
וע"ד מ"ש בשו"ע ש"כל אדם חייב ליתן צדקה אפילו עני", ו"לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל לשנה". וכאמור לעיל (ס"ד), שהגבלת הצדקה מעמידה את נתינת הצדקה למעלה מהגבלה: להיותו עני הרי החיוב שלו בנתינת הצדקה היא בהגבלה הנ"ל, אבל, הגבלה זו מעמידה את הנתינה באופן ש"יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד".
(משיחת י' שבט תשכ"ג – תו"מ חלק ל"ו עמ' 116 למטה ואילך).
רבנו גרשום נולד לאביו רבי יהודה, בשנת ד'תשפ"ח בערך בעיר מץ.
רבנו גרשום התגורר בעיר מץ. לא ידועים פרטים רבים על תולדות חייו, אמנם בצעירותו הוא היה מלמד תינוקות.
הוא היה גדול הראשונים בדורו, והראשונים בדורות הבאים ייחסו לו חשיבות מיוחדת.
רבנו גרשום הסתלק בשנת ד'תשפ"ח בעיר מץ.
יש המקשרים את תקנתו של רבנו גרשום, שלא להתחתן עם שתי נשים, היא בגלל מעשה שקרה עמו - שהתחתן עם אשתו השניה, שהלשינה עליו שמעל במלכו, ובגללה נכלא רבנו גרשום במגדל, אמנם בסוף נכלאה היא במקומו.
