קינות לתשעה באב
קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב וביומו. בתוכנן של הקינות ניתן למצוא, הן תיאור על הצרות הרבות שהתרחשו לעם ישראל, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים במהלך הדורות, והן תפילה ובקשה על הגאולה.
הקינות נאמרות בליל תשעה באב בהמשך לקריאת מגילת איכה, המתארת את חורבן בית המקדש הראשון. ביום תשעה באב הקינות נאמרות בתפילת שחרית לאחר קריאת התורה.
חיבור וסדר הקינות
הקינות הקדומות ביותר המצויות בכתב אשר נודע מי מחברן הן של רבי אלעזר הקליר, פייטן שחי בארץ ישראל מעט לאחר חתימת התלמוד וחיבר פיוטים רבים למועדים שונים.
פיוטיו של רבי אלעזר הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, כמו למשל האריז"ל.
היצירות בימי הביניים, שנוצרו בעיקר סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב, שונות. נושא הקינות איננו כבר החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של בית המקדש בקינות החורבן, תופסת התורה ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי.
קינותיו של רבי יהודה הלוי משנות לחלוטין את כל האופי של הקינות. בקינותיו אין כבר צער ויאוש על הצרות שהיו בעבר הרחוק או הקרוב, אלא געגועים: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלהים לחוזייך וצירייך... אל מי ידמו משיחייך ואל מי נביאייך" וכך עוד ועוד.
הקינות מסודרות בנוסחי הקינות על פי סדר היסטורי כללי, כך שהקינות מביאות לידי עצבות בתחילה ולגעגועים ותקווה לבניין מחודש ולגאולה בסופן, בדומה למגילת איכה המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
לקינה האחרונה "אלי ציון ועריה" נעמדים ונוהגים לאומרה במניין ובמנגינה מיוחדת.
לקריאה נוספת
סדר יום החמישי - קינות ותפילות תשעה באב כנהוג בקהילות חב"ד - בהוצאת חזק.
