הרחבות ושיפוץ 770
בית הכנסת ובית המדרש המרכזי של 770 - מרכז חב"ד העולמי. שוכן בקומה התחתונה (המרתף).
היה מקום ששימש לחניית אמבולנסים (שעבדו בשירות בית הרפואה המקומי). במשך השנים התפתח המקום לבית הכנסת הגדול והמרכזי של חסידות חב"ד ומקום התפילות וההתוועדויות של הרבי. בית הכנסת נקרא בשם הזאל הגדול (בשונה מ"הזאל הקטן" שבקומת הכניסה).
השאלאש
משמאל למתחם הבניין 770, הייתה חניה (בעיקר לאמבולנסים שעבדו בשירות בית הרפואה הפרטי שהיה במקום) שנקראה בשם שאלאש (ברוסית - מבנה ארעי, סוכה).
בסביבות שנת תשי"ד, בעקבות ריבוי המשתתפים בתפילותיו והתוועדויות של הרבי, לא הספיק ה"זאל הקטן" להכיל את האנשים ועברו להשתמש ב"שאלאש", שהיה גדול מה"זאל הקטן", להתוועדויות ולתפילות הימים הנוראים. ההתוועדויות הגדולות של י"ט בכסלו, י' בשבט וחג הפורים, נערכו באולמות אחרים גדולים יותר באזור קראון הייטס.
הרחבה ראשונה
ככל שקהילת חסידי חב"ד גדלה, גבר הצורך במקום נוסף והשימוש בשאלאש הלך ונעשה בתכיפות יותר. השאלאש שלא תוחזק כהוגן, גרם שלפעמים השהות במקום הייתה בלתי נסבלת[1]. בסוף שנת תשי"ט החלו לתחזק את השאלאש; אטמו אותו לגשם, לרוח ולקור, גדרו אותו מצידו הצפוני והדרומי (כלומר, צידו הפונה לרחוב איסטערן פארקוויי ולרחוב יוניון) ופרשו ברזנט כתקרה (בסוכות שמו סכך). לקראת ראש השנה תש"כ סיימו את השיפוץ. מקום תפילתו של הרבי נקבע, בפינה הדרומית מזרחית. ר' זלמן בלסופסקי בנה בימה מיוחדת עבור הרבי, להתוועדויות. בימה זו הייתה מתקפלת ואיפשרה לנצל את המקום שלא בשעת התוועדות. מאחורי הבמה היה חלון פתוח לרחוב יוניון, שם התמקמו בחורי הישיבה כדי לראות את הרבי. לאחר זמן קצר הורה הרבי לסגור את החלון.
באותה תקופה נערכו שיפוצים נוספים לנוחיות המקום; הרבנית חיה מושקא שניאורסון תרמה חמש נברשות שנתלו במרכז השאלאש. פתחו בגג חלונות איוורור שנתנו מענה סביר בזמנים רגילים (בהתוועדויות ותקופות העומס, היה חם מאוד). ר' יעקב ליפסקר בנה בימה מיוחדת לקריאת התורה, עשויה מעץ חזק ובלי הרבה חלקים. עד אותה שנה, היו הבימות של קריאת התורה נשברות מידי שנה בשמחת תורה בגלל הלחץ והצפיפות. הבימה הנוכחית שהוכנה לקראת שמחת תורה, החזיקה מעמד שלושים שנה. בשנת תשמ"ט הוחלפה בחדשה. בעקבות הרחבת המקום ושיפוצו הופסקו ההתוועדויות הגדולות באולמות השונים וכל האירועים נערכו ב-770.
הרחבה שניה
בחורף שנת תשכ"ה נקנו המבנים שמימין ומשמאל בניין 770 - בניינים מספר 784 ו-788 שברחוב איסטערן פארקוויי. הקניה התבצעה על ידי ר' אהרון קליין שאף השתתף חלקית במימון הרכישה. שאר הכסף הגיע מהרבי עצמו, שלא רצה שותפים ובעלים נוספים על 770.
יוזמת הרכישה הגיעה על ידי מר אהרן קליין שנכנס לרבי ליחידות והעלה את הצעתו להרחיב את 770 עד לרחוב קינגסטון. הרבי שאל: "אתה בטוח שנצטרך כזה בית הכנסת גדול?!" ר' אהרן ענה לרבי בביטחון: "יצטרכו עוד גדול מזה" והרבי הסכים.
הבניינים נרשמו על שמו הפרטי של ר' אהרן ולא על שם ועד הבניין שעסק בפועל בהרחבת 770. ניתנו לכך השערות שונות, ביניהם: אי הסכמת הבנק להלוות סכום כה גדול לבית כנסת שאין לו את הערבויות המתאימות. ר' אהרן שניהל ארגונים גדולים נוספים (למשל, כולל חב"ד) באמריקה, היה כנראה מוכר יותר לבנקים. השערה נוספת אומרת שהיה זה בהוראה מהרבי, כיוון שהרבי לא רצה שעבירות על החוק - הנעשות כמעט בכל בניה - תרשמנה על שם חב"ד. בסיום ההרחבה הועברה הבעלות למרכז לעניני חינוך. יש אומרים שהטעם לכתיבת הבנין על שם ר' אהרן, מחמת שהבעל הבית הקודם של הבנין ביקש מילדיו שלא ימכרו הבנין לליובאוויטש, על כן קנה אותו ר' אהרן שלא היה חסיד ליובאוויטש[2].
לאחר פנוי הדיירים ישרו את הקומה הראשונה של בניין 784 הצמוד ל-770 משמאלו ובבניין הימיני (788) שוכנו באופן זמני בחורי הישיבה ומשפחות שונות מאנ"ש.
בחודש אלול שנת תשכ"ז החלה העבודה להכשרת מרתף בניין 784 לשמש כבית כנסת. התכנון היה שתוך חודש תושלם ההרחבה וכבר בראש השנה תשכ"ח יוכלו לערוך שם את תפילות החג, מה שלא היה נראה הגיוני. ההרחבה כללה; שלב א' - חפירה מהקומה הראשונה עד לתחתית המרתף, בכדי ליצור חלל עם תקרה גבוהה. שלב ב' - שבירת הקירות המפרידים בין בניין 770 לבניין 784 ובשלב ג' - הכשרת המרתף המאוחד לאולם תפילה גדול. השלב הראשון התקדם במהירות והיה נראה שאכן לקראת ראש השנה תסתיים הבניה. לקראת שלב ב' גילו הפועלים שהקיר שהפריד בית הבניינים היה עשוי מביטון מזוין ומברזל ועוביו שלש רגל. אורכו היה עשרים מטר והיה בלתי אפשרי לסיים זאת עד לראש השנה.
בליל ערב חג הסוכות תשכ"ח, לאחר שהקיר הגדול כבר היה שבור, גילו הפועלים שישנו קיר נוסף המשמש כיסוד מערבי לבניין 784 ושבירתו אפשרית רק באישור מהנדס. הפועלים שברו חלק קטן ממנו וסוכם על המשך השבירה בנוכחות מהנדס.
חסידי חב"ד והתמימים התעדכנו בהתקדמות הבנייה והבינו שכיוון שלמחרת הוא ערב חג ואין הרבה זמן לעבוד ובחול המועד (סוכות) לא עובדים, יצא שעד אחרי שמחת תורה לא יסתיימו השיפוצים. בהחלטה חפוזה נטלו הבחורים צינור ארוך וכבד שיועד לצנרת חימום הבניין, והחלו להכות איתו את הקיר. במשך כל הלילה עבדו הבחורים במרץ, במהלכה נפצעו קלות מספר בחורים, ולפנות בוקר הסתיימה העבודה והמרתף כולו נהפך לאולם אחד. את בניין 784 השאירו ללא תמיכה הנדסית. את ארון הקודש ובימת הרבי העבירו לקדמת המרתף.
הפועלים למחרת, לא האמינו למראה עיניהם. הם הניחו כבש שיגשר בין רצפות השלאש ו-784, וניקו את המקום משיירי הבניה. חסידי חב"ד המתינו לכניסת הרבי ל"בית הכנסת החדש". לקראת תפילת מנחה של ערב חג הסוכות ירד הרבי מחדרו הק' ונכנס לזאל הגדול. הרבי התקדם במהירות לעבר מקומו החדש, המרוחק יותר, כשהוא מביט כל העת לצדדים ועל פניו נראית שמחה גדולה.
ביום הראשון של חג הסוכות העמידו קורות ברזל עבות שיתמכו באופן זמני בבניין.
לאחר החג בנה ר' יעקב ליפסקר ארבעים ספסלי עץ חדשים אותם תרם ל-770. לאחר סיום הבניה החליט לתרום גם ארון קודש חדש. הוא הבין שהרבי רוצה שארון הקודש לא ייבנה בתוך הקיר, אלא מחוצה לו. ר' יעקב הביא פועל שבנה את מסגרת העץ של הארון, ושאר החלקים עשה ר' יעקב בעבודת יד בסיוע בנו.
הרחבה שלישית
במשך השנים התרחבה קהילת חב"ד וכבר בשנת תשכ"ח לא הספיק המקום לאכלס את כולם. הפעם תוכנן להרחיב את בית הכנסת תחת מרתף בניין מספר 788. גם הפעם התעסק עם הבניה ר' אהרן שאף קיבל עידוד על כך מהרבי[3]. בפועל התעכבה עבודת ההרחבה חמש שנים וייתכן שהיה זה בעקבות חוסר אמצעים כספיים.
בסוף שנת תשל"ג החלו להרחיב את ה"זאל הגדול" וגם הפעם תכננו שלראש השנה יהיה בית הכנסת מוכן. הפעם, לא נשכר קבלן מקצועי שינהל את העבודה, אלא הגבאים עצמם ניהלו את העבודה. ר' זלמן ליפסקר היה ממונה מטעם ועד הבניין לפקח באופן אישי על עבודת הבנייה. מנהל העבודה בשטח היה אדם חזק שיכל לתפקד רק ביד אחת, עם זאת העבודה התקדמה בקצב מהיר. תרומה משמעותית לזירוז העבודה נתנו הגבאים, כאשר כמה מבניהם נהגו להשלים מדי לילה את עבודת הפועלים מאותו יום. הבולטים מביניהם ר' זלמן בלסופסקי יחד עם בנו ר' יהודה בלסופסקי, ר' זלמן ליפסקר ואחיו ר' יוסף יצחק ליפסקר. בבנייה זו התערב ר' אהרן פחות מהבניה הקודמת.
במהלך ההרחבה היו צריכים לחפור במקום החנויות שהיו פתוחות לקינגסטון בגובה הרחוב. כתמיכה לבניין העמידו עמודים זמניים ולקראת סיום הבנייה רצו להורידם כדי שלא יפריעו להתפשטות קול החזן. את הסרת העמודים ליווה מהנדס שנתן הנחיות. אחד מחברי 'ועד הבניין' שחשש מהסרת העמודים הלך להתייעץ עם מהנדס נוסף. הלה השיבו ש"בכל דבר יש סכנה". אותו חבר ועד נכנס לרבי וסיפר את תשובת המהנדס. תשובת הרבי היתה שאם יש בזה סכנה שלא יורידו את העמודים. תקופה קצרה לאחר מכן, באמצע תהליך הבניה התנגש אחד הטרקטורים הקטנים, שעבד בתוך שטח 770, באחד העמודים והעמוד נעקר מהמקום והיה חשש להתמוטטות הבניין. לאחר מספר דקות כששום דבר לא קרה, הוכח שאין שום בעיה והעמודים הוסרו.
לקיר ה"מזרח" של בית הכנסת נתרמו לבנים מיוחדות ויקרות. ברבות השנים, כאשר רוב התמונות מהרבי שצולמו ב-770 היה על רקע קיר זה, הוא הפך לאחד מסימני הזיהוי של 770. בחלקו העליון של קיר זה ישנו שיפוע כלפי חוץ, כדי שקולו של החזן "ייזרק" אחורה לעבר המתפללים.
בליל ערב ראש השנה תשל"ד היה כמעט כל הבניין מוכן, מלבד הלבנים של הקיר המזרחי שהיו זקוקות לציפוי וגימור. באותו לילה עבדו כמה גבאים לסיים את הבניה עד אור הבוקר, אז היה ה"זאל הגדול" מורחב עד ליכולתו המקסימלית. הרצפה הייתה עקומה וכל 770 עמד במדרון (במשך כמה שנים, עד שיישרו זאת), גם הפאנלים עדיין לא הודבקו, ועזרת הנשים בצד רח' איסטערן פארקוויי היתה רק משטח בטון - אך הבניה בכללותה הושלמה. לאחר החגים חודשו העבודות והפועלים עסקו בגימור הבית. ר' זלמן ליפסקר הדביק טפטים חדשים על גבי הקירות כדי להשוות את צבעם בכל הבניין. כמה חסידים סיימו את שיפוץ עזרת הנשים, וגם בנו מדרגות לקומה השניה מעזרת הנשים.
הרחבה זו לא כללה את השטח שמתחת לעזרת הנשים שבצד רח' איסטערן פארקוויי. כמה שנים לאחר מכן, עשו בקצה המזרחי חדר למעילים ולתאי אכסון, שהפך אחר כך לכמעין 'חדר שני' עד לשלב בו שיפצו את השירותים למטה ופינו את חדר החשמל שהיה במקום ופתחו את כל השטח מתחת לעזרת נשים, שמתחתיו בנו חדר שנקרא "לשכת עושי חביתין", בו מכינים את כל הדרוש למזון להתוועדויות ב-770, "מזונות" לפני התפילה ועוד.
הנחת אבן הפינה
במשך השנים הלכה קהילת חב"ד והתפתחה לממדים גדולים. בימי החגים, בעיקר בחודשי תשרי, הפך 770 למקום הומה ולמוקד עליה מכל העולם לאלפי אנשים. המקום נעשה צר מלהכיל את הציבור שהמשיך לגדול. זמן רב נמשכו הדיבורים על תוכניות להרחבת ה'זאל הגדול' ותוכנן מעמד "הנחת אבן פינה" צנוע לקראת ההרחבה. ביום י"ז באלול תשמ"ח התפלל הרבי כרגיל בביתו שברחוב פרזידנט. לאחר תפלת מנחה התקיימה חלוקת דולרים במהלכה ניגש יו"ר ‘קרן ידידי מחנה ישראל' - הנדיב מר דוד צ'ייס וסיפר לרבי כי בתוכניתו להרחיב ולהגדיל את בנין 770 לבנין גדול ומפואר. הוא הסביר לרבי את כל פרטי העניין, ולאחר מכן ביקש–הזמין את הרבי להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה שברצונו לערוך באותו יום בחצר 770. באופן מפתיע נענה הרבי להזמנה והתנה את השתתפותו שמר צ'ייס ינאם במהלך הטקס בשפת האידיש, שהייתה שפת אמו. מר צ'ייס הסכים לתנאי ואמר לרבי באידיש: "להתראות ב-5:00".
הסכמתו הפתאומית של הרבי להשתתף בטקס גרמה למארגנים להאיץ בהכנות. תוך דקות הכשירו הקרקע שבחזית 770 והוקמה בימה מיוחדת עבור הרבי, עליה הוצב סטנדר ומיקרופון. קהל רב החל לנהור אל מקום האירוע כשהוא מתמקם על פירמידות מאולתרות שהוצבו על הכביש. על חזית הבניין נתלה שלט "גדול יהיה כבוד הבית, לשנה טובה ומתוקה". בשעה 5:00 בדיוק הגיע הרבי ברכבו. הרבי יצא מן הרכב ופנה לעבר הבימה המאולתרת ואמר שיחה במשך כעשר דקות. בשיחה דיבר הרבי על משמעות השם המוענק לאירועים מסוג זה ב'שפת המדינה' - ‘גראונד ברייקינג' - שבירת הקרקע וכן למשמעות הרוחנית של הנחת אבן הפינה בהשוותו זאת לאבן השתיה ממנה הושתת כל העולם כולו ומקום משכנה היה דווקא בקודש הקדשים. בסיום השיחה כיבדו את מר צ'ייס לנאום באידיש כפי שסוכם.
מר צ'ייס פתח את דבריו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו לבנות כאן את בית מדרשו ומרכזו העולמי של הרבי. הוא סיפר בהתרגשות כיצד ראה בשואה את הגרמנים מכלים את כל בתי הכנסת שבעירו ולא האמין כי בא יבא היום והוא עצמו יבנה בית כנסת. מר צ'ייס הוסיף ואמר: "רבי, אמנם התחייבתי לך לדבר באידיש, אך מה אעשה ושכחתי שפה זו כמעט לגמרי והדבר קשה עלי. "רבי איך האב דיר ליב זייער זייער אסאך (רבי אני אוהב אותך הרבה מאוד)". למשמע סיום נאומו של צ'ייס באידיש, חייך הרבי.
בהמשך ביקש הרבי שגם הרש"ג יאמר דברי ברכה. הרש"ג הזכיר כי בימים אלו שמלאו 91 שנה להתייסדות תומכי תמימים זכות מיוחדת באותה עת להרחיב את בית רבותינו נשיאנו המשמש גם כבנין ישיבת תומכי תמימים המרכזית. לבסוף ברך את הרבי בהצלחה מופלגה ובנחת מכל החסידים.
אחרי נאומו של הרש"ג ירד הרבי מן הבימה וניגש סמוך לבור שנכרה עבור אבן הפינה. הרבי לקח בידו את חפירה והסיט את החול לצדדים, התכופף והרים בידיו את האבן שהונחה בסמוך והניחה בתוך הבור. שוב נטל לידיו את את החפירה וכיסה את האבן במעט חול. אחר כך התכבדו הנדיב מר צ'ייס, חברי המזכירות והרבנים החשובים במילוי הבור באת החפירה. לאחר הנחת אבן הפינה צעד הרבי לעבר פתח הגדר שתחם את השטח, נעצר ואמר שברצונו לחלק דולרים. מיד הורד הסטנדר מהבימה והרבי החל בחלוקה[4]. בתחילה נוצרה המולה רבה שכן מעולם לא חשבו כיצד ליצור מסלול לקבלת דולר על השטח שמול הבניין, אך עד מהרה התארגן הסדר והקהל החל לנגן ברקע בליווי התזמורת. החלוקה נמשכה כשעה ורבע ואחר כך, לקול שירת 'שמח תשמח' והנפת ידו של הרבי - נסע הרבי חזרה לביתו.
המרפסת
בשנת תשנ"ג, בעקבות מצבו הבריאותי של הרבי, נעשו מספר שינויים ב-770. לפני ראש השנה בנו חדר תפילה מיוחד לרבי, מעל הפירמידות במערב 770, עם חיבור ישיר לחדרו של הרבי. לקראת שמחת תורה בנו גם מרפסת, שתאפשר את השתתפותו של הרבי בהקפות באופן שיוכלו לראותו היטב. לאחר חג הסוכות בנו גרם מדרגות מהמרפסת לבימה ב-770. היה זה בעקבות ירידתו הפתאומית של הרבי ל-770 ובכדי לאפשר את הדבר באם הרבי ירצה לרדת שוב. בתקופה בה הרבי הופיע במרפסת - הורדו חמשת הנברשות שתלו בתקרת 770, כדי לאפשר לקהל לראות את הרבי. בשנת תשנ"ד שינו קצת את מבנה המרפסת, באופן שיקל על הרבי להסתכל למטה ולראות את החסידים.
שיפוצים
בשנת תשנ"ב החלה תכנית לשיפוץ משמעותי של הכניסה לזאל הגדול. התוכנית הייתה בסיוע הנגיד ר' יוסף יצחק גוטניק יחד עם מגבית עולמית בה השתתפו כלל חסידי חב"ד בעולם כולו. העבודה עצמה לקחה מספר שנים, והסתיימה בשנת תשנ"ה כאשר כל רחבת הכניסה של 770 שופצה. בנוסף לכך נבנו בקומת המרתף שמתחת הזאל הגדול (בייסמנט) חדרי שירותים מרווחים, שהחליפו את השירותים שהיו בתוך הזאל הגדול. המקום בו עמדו חדרי השירות הקודמים, הותאם וצורף ל'זאל הגדול'.
לאחר ג' בתמוז תשנ"ד הוחלפה התקרה הישנה - ממנה בלטו צינורות המיזוג והחשמל - בתקרה אקוסטית. כמו כן הוחלף הפארקט של הרצפה בזאל כולו. בחודש אלול תשס"א נבנתה עזרת נשים חדשה הפונה מכיוון רחוב יוניון ובה כ-50 מקומות ישיבה נוספים לנשים. בחורף תשס"ב נצבעו חלקים מארון הקודש מחדש. בתחילת שנת תשס"ה הותקנו מאווררים חדשים, לאחר שהישנים הוסרו עם שיפוץ התקרה בתשנ"ה. בחודש חשוון תשס"ו הוחלפה רצפת 770 ברצפה חדשה (לאחר למעלה מ-11 שנים). בשנת תשס"ח הותקנה נברשת מעל בימת הקריאה, בדומה לנברשות שהיו באולם עד שנת תשנ"ג. בשנת תשס"ט שופץ הזאל הקטן, במהלכו נקבע מסך אוטומטי היורד מהתקרה באמצעות שלט - המשמש להקרנת וידאו מידי יום ביומו על ידי ועד לצייר פני הרב. בחורף תשע"ג נוספה נברשת נוספת במערב 770 במקביל לנברשת שלפניה. בתשרי תשע"ד נוספו עוד שלושה נברשות חדשות בחזית הארון קודש, אחת גדולה ושתיים נוספות קטנות יותר משני צדיה, נברשות אלו משווים לארון קודש הדר מלכותי. בשנת תשע"ו הוחלפו המדרגות בכניסה לבנין 770. בחודש תמוז תשע"ח תוקנה ושופצה הבימה של התפילה ולקראת חודש תשרי שופצו בימת ההתוועדויות ובימת קריאת התורה וכן נצבעו עמודי וספסלי 770. ובחודש מנחם אב תשע"ט הוחלפה רצפת 770 ע"פ הוראת הגבאים, בימי השיפוצים התפלל הרבי מלך המשיח שליט"א על בימת ההתוועדיות.
קופת בדק הבית
בדק הבית הוא כינויה ארגון שהוקם על פי בקשת הרבנית חיה מושקא בשנת תשל"ט לתחזוקת בנין 770 היינו הבנין המקורי שנקנה בשנת ת"ש.
באותה תקופה היה תחת הקופה גם ספרייתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, על הנהלת הקופה ופעילותה ממוניםור' חיים ברוך הלברשטם. בעבר ניהלו את הקופה הרב אברהם ליפסקר והרב יצחק שפרינגר. ועוזר להם: הרב חיים שלום דובער ליפסקר.
אחת הקופות המיועדות עבור צדקה זו, היא הקופה הגדולה בלובי הכניסה, בה תרם הרבי צדקה באופן תדיר, וכן הורה לילדים שקיבלו ממנו מטבעות צדקה בצאתו לתפילות לתרום את המטבעות בקופה זו, ומספר פעמים אף הרים בידיו את אחד הילדים, לאחר שלא הצליח להגיע לחריץ הקופה.
הקופה נקבעה בשנת תשכ"ב עבור קרן שניאור, ולאחר סיום פעילות הקרן, הוסב שימושה ל'בדק הבית'.
פעמים רבות נהגו הממונים על הקופה לרוקן אותה לפני שהרבי עבר על יד הקופה, ומכרו לאחר מכן את המטבעות שהרבי שלשל לתוכה.
מאז שנת תשס"ג משתתף הרב ברוך שלמה אליהו קונין בתשלום של הקומה שבה נמצא החדר של הרבי, ומממן את חלק מחשבונות המים והחשמל ודואג לשפץ את בית חיינו.
הערות שוליים
- ↑ ידועה שיחה של הרבי משנת תשי"ח אודות השאלאש שהגבאי ר' יוחנן גורדון אמר: "אז ס'איז קאלט און שמוציק".
- ↑ כן סיפר ר' דוד קרץ, שהיה ב770 בשנים אלו.
- ↑ במכתב שכתב ר' אהרן לרבי ביום כ"ב באייר תשכ"ח, בו הוא מדווח על פעילות ה'תפילין טראק' (טנק המבצעים בגרסתו הראשונה) שלו, ענה הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות, כן יבשר טוב סוף סוף גם בעניני הרחבת בית הכנסת ובנינו".
- ↑ מעמד חלוקת הדולרים
- חב"ד אינפו