דובער ריקמן
הרב דובער (בערל) ריקמן (כ"ג כסלו תרנ"ט-כ"ז תמוז תשמ"ח) היה בוגר ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שנאסר ונשלח לגלות בעוון סיוע למבצע הבריחה מרוסיה ולאחר עלייתו ארצה נמנה על מקימי שכונת נחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי, וכיהן כמזכיר ועד נחלת הר חב"ד עד לפטירתו.
תולדות חיים
נולד ביקטרינוסלב בכ"ג כסלו תרנ"ט במשפחה ברוכת ילדים (סה"כ 13 כולל שניים מאומצים).אביו הרה"ח ישראל ריקמן היה מנכבדי הקהילת היהודית בעיר. פעל במרץ ובהצלחה להכתרת אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי כרב העיר. אמו מרת דובה -בת למשפחה חב"דית מהעיר קרמנצ'וג.
בבעלות משפחת ריקמן הייתה חנות למכירת יין. חלק מהשכורה היה מיצור עצמי, בד"כ לקראת חג הפסח. בני המשפחה התפרנסו גם מטחנת הקמח שלהם שנמצאה בקרבת העיר. כל זה וכן הנדבות והתרומות שר' ישראל היה מחלק לנזקקים ביד הרחבה, בנה להם מוניטין של מפחה אמידה מאוד. ורק אחרי פטירתו של ר' ישראל התברר שהשאיר חובות רבות ליורשיו.
בילדותו זכה ללמוד עם הרבי בחיידר אצל הרב שניאור זלמן וילנקין והיה מחבריו הקרובים של הרבי דבר שנבע מעובדת היותם בני אותו גיל. בגיל תשע בלבד כבר נשלח ללמוד במחלקה לצעירים של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
עם סיום הלמודים עבר לגור בעיר חרקוב בה נהל את עסקיו. כאן נשא את העלמה שרה בת רב נח סג"ל, אשר כיהן כרב העיר, ורעייתו גיטל. כעבור שנים אחדות כמעט כל משפחת סג"ל עזבה את רוסיה ועלה ארצה. ר' דובער ושרה רעייתו התעכבו זמנית לצורכי סיום העסקים ובינתיים ירד ה"מסך הברזל" ושערי רוסיה נסגרו לעשרות שנים.
בשנת תרצ"ג משפחת ריקמן עם הבת הקטנה תמר החליטו להבריח את הגבול לאיראן דרך קווקז, אך זה לא הצליח. דובער נשפט והוגלה לשלוש שנות מגורים בעיר טומסק שבסיביר ומשפחתו הצטרפה אליו.
בתום שלוש שנות גלות התיישבה משפחת ריקמן בפרבר מוסקבאי מלחובקה, הידועה כמרכז היהודי עם ביהכ"נ ובית העלמין. כאן נולד להם בן שלום ריקמן. לאחר מכן המשפחה עברה לפרבר הסמוך קרסקובו. בפרוץ מלחמת העולם השניה ר' דובער (בן 43) עבר סדרת בדיקות רפואיות לקראת הגיוס לצבא, אך נמצא לא כשיר בשל קוצר ראיה. בינתיים, התחילו להגיע שמועות על הזוועות אשר מחוללים הגרמנים ועוזריהם בשטחים הכבושים, ובמיוחד לגבי היהודים. ר' דובער ניסה שוב ושוב להתגייס לצבא כמתנדב. אולם, שתי בקשותיו נדחו. בחורף תש"ב עם התקרבות החזית לאזור מגוריהם מלטה משפחת ריקמן לעיר טשקנט.כאן ר' דובער עבד כמסגר וסנדלר והיה אחד מתומכי הקהילה היהודית בכלל ושל חב"ד בפרט.הוא השתתף ביסוד ביהכ"נ ו'חדר' ללימוד תורה לילדים. כעבור שנתיית וחצי (שנה לפני תום המלחמה),משפחת ריקמן שבה הבייתה לקרסקובו. ר' דובער מצא לו עבודה בעיר יגורייבסק, די רחוק מהבית, אבל עם אפשרות שמירת שבתות וחגים. אחרי המלחמה (בשנת תש"ו) זכתה משפחת ריקמן לארח בשבתות את הרבנית חנה שניאורסון אמו של הרבי שהיתה בדרך יציאה לארצ"ה. זה היה הזמן כאשר פליטים מפולין, יהודים ברובם, התחילו לעזוב את ברה"מ בהמונים ע"מ לשוב למקומות מגוריהם שלפני המלחמה. אז בשנת תש"ז כשבע משפחות חסידי חב"ד, כולל משפחת ריקמן, התארגנו יחד כדי לעזוב את ברה"מ עם עגל הפולנים. ברור שיעד מסעם היתה אה"ק. לשם כך עשו להם מסמכים הנדרשים ואף עברו לעיר לבוב (למברג), קרוב לגבול פולין. אולם גם הניסיון הזה לא עלה יפה. בי"ח שבט תש"ז ר' דובער היה נעצר יחד עם כמה מראשי המשפחות החרים. מלבוב ר' דובער הועבר לידי הק.ג.ב. במוסקבה. חקירות מתישות הוארכו כשנה. בחודש ניסן תש"ח ר' דובער נאשם בפעילות אנטיסוביטית ונשפט לעשר שנות מאסר במחנות עבודה בסיביר. (לאותה "פרשה" נספחו גם החסידים ר' מרדכי גוראריה, ר' בערל לברטוב, ר' משה דוברוסקין ור' חיים אליעזר גורביץ). בשורה על מותו של סטלין הסיגה את ר' דובער במחנה האסירים במזרח הרחוק על החוף האוקיאנוס השקט. עברו עוד כשנתיים עד לשחרורו בשנת תשט"ו. עם חזרתו הביתה ר' דובער התקבל לתפקיד מנהל חדר אוכל של הישיבה שנפתחה ע"י בהכ"נ הגדול במוסקבה.
העליה לארץ ישראל
בחודש כסלו תשל"א קיבל אישור יציאה מברית המועצות ועלה לארץ ישראל, שם התיישב בנחלת הר חב"ד והפך לאחד מהדמויות המרכזיות בחיים הציבוריים בקהילה המתגבשת, ונמנה על שבעת חברי הוועד המייסד של עמותת נחלת הר חב"ד, ובשנת תשל"א פתח על פי הצעת הרבי גמ"ח כספים לטובת בני הקהילה. תפקידו הרישמי היה מזכיר וועד נחלת הר חב"ד ובמסגרת זו היה מצטרף לפגישות השונות של עסקני חב"ד בארץ הקודש עם אישי מפתח ובעלי עמדות בכירות בפוליטיקה ובהנהגה הישראלית.
נפטר בכ"ז תמוז תשמ"ח, ונטמן בבית העלמין בחלקת חב"ד הר הזיתים שבירושלים. רעייתו שרה האריכה ימים אחריו, ונפטרה בגיל 99 בי"ט אייר תשס"א.
משפחתו
- בנו, ר' שלום ריקמן
לקריאה נוספת
- שניאור ברגר, קינדער האַלט זיך! - תולדות חייו בצירוף תרגום מתיק המאסר שלו, בתוך שבועון בית משיח גליון 339