שמחת בית השואבה
שמחת בית השואבה הוא מעמד שמחה, שתיקנו בזמן שבית המקדש היה קים לרגל ניסוך המים שהיה בסוכות.
על שמחה זו אמרו חז"ל "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
שאיבת המים
בנוגע לשמחה בשאיבת המים עבור ניסוך המים על גבי המזבח מבאר הרבי, שניסוך המים - שלא נתפרש בתורה שבכתב - אין הצדוקים מודים בו, כפי שמצינו ש"למנסך אומר לו הגבה ידך (שנראה שתתן המים בספל, לפי שהצדוקין אין מודים בניסוך המים), שפעם אחד נסך (צדוקי) אחד (את המים) על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן".
וזהו גם הטעם לגודל השמחה בשאיבת המים - דאף שמהפסוק ושאבתם מים בששון יש רק ראיה ששאיבת המים צריך להיות בשמחה, בכל זאת, כדי להוציא מלבן של צדוקים שאינם מודים בניסוך המים כל עיקר, תיקנו חכמים בנוגע לשאיבת המים - שאינה אלא הכנה לניסוך המים - שתהיה בשמחה גדולה באופן יוצא מן הכלל[1].
הכל שמחים בה
הרבי[2] מביא שבמסכת סוכה מובא במיוחד אודות מספר תנאים שהיו רוקדים ושמחים ביותר בשמחת בית השואבה. מכיון שברור שכל התנאים היו שמחים בה, מן ההכרח הוא שהגמרא מביאה את שלושת שמותיהם כדי להסיק מכך ענינים מיוחדים. הלל הזקן מוזכר בתואר "הזקן" ומכאן שהזקנים גם כןהיו שמחים בשמחת בית השואבה, רבי יהושע בן חנניא המוזכר לשבח בתלמוד כחכם גדול שניצח אומות העולם בויכוחיהם וכו' ומכאן שחכמי ישראל היו שמחים בשמחת בית השואבה, רבן שמעון בן גמליאל היה נשיא הסנהדרין ומוזכר כהוכחה לכך שגם הסנהדרין היו שמחים בה.
בדורנו
בשנת הקהל תשמ"א החל הרבי באמירת שיחה בלילה הראשון של חג הסוכות, ובה עורר על חגיגת שמחת בית השואבה בריקוד ברחוב. מיד לאחר השיחה יצא הקהל בספונטניות אל רחוב קינגסטון והחלו בריקודים, כשהריקודים ממשיכים במורד הרחוב ולאט לאט יורדים אל הכביש - עד שכאשר הגיעו לרחוב מונטגומרי הגיעה המשטרה וחסמה את הכביש עבור הרוקדים. מאז נקבע מקום הריקודים מידי לילה בצומת זו של קינגסטון ומונטגומרי. בריקודים משתתפים אלפים מתושבי השכונה והאורחים, ובנוסף מושכים אליהם קהל מבקרים מגוון משכונות ניו יורק. הריקודים ממשיכים ברחוב עד השעה 6:00 בבוקר.
מאז אותו לילה, החל הרבי לומר שיחה בקביעות בכל לילה מלילי חג הסוכות, בתור התוועדות הפותחת את שמחת בית השואבה, ואחריה מתחילים הריקודים. בשיחות אלו מדבר הרבי רבות על מעלת הריקודים וההשתתפות בהם בשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, גם כאשר עייפים ממאמץ הריקוד, וכן מעורר על הוספה בשמחה מידי יום ביחס ליום שלפניו. הרבי התבטא פעמים רבות שהשמחה צריכה להגיע "עד שהרחוב עצמו ירקוד".
ראו גם
לקריאה נוספת
- גודל שמחת בית השואבה ברשות הרבים, הוצאת צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש, תשס"ח.
קישורים חיצוניים
- המעשה הוא העיקר - הוראות הרבי אודות ריקודי שמחת בית השואבה