אלחנן דב מרוזוב
הרה"ח ר' אלחנן דב מרוזוב הי"ד (המכונה "חוני'ע", וכינויו המחתרתי: "אד"ם"), חסיד בעל מסירות נפש, כיהן כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ וניהל בפועל את כל הפעילות המחתרתית בברית המועצות, כולל את ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות.
ביוגרפיה
ר‘ חאניע נולד בשנת תרל“ח בעיירה יוזאווקע שעל יד העיר צ‘רקאס. הוריו לא נמנו עם עדת החסידים אך היו יראי שמים.
הוא היה בן יחיד, ובגיל 12-13 התייתם מאביו. אימו שלחה את בנה ללמוד בישיבה ליטאית בעיר מינסק. ר‘ אלחנן למד שם מספר שנים, עשה חייל בלימודים ונימנה עם מצטייני התלמידים.
על התקרבותו לליובאוויטש מסופר שפעם (בשלהי שנת תרנ"ז) פגש אותו חסיד חב“ד, תושב מינסק, והציע לר‘ אלחנן הצעה מפתה: ”שמע נא חוניע! אני נוסע עתה לליובאוויטש לחודש החגים ואני מוכן לקחת אותך על חשבוני. אני בטוח שלא תתחרט אף פעם על החוויה שתחווה כאשר תשהה בראש השנה, בימים הנוראים ובחודש החגים כולו, בצל קורת כ“ק הרבי“. ההצעה קסמה מאוד לר‘ אלחנן שתמיד רצה לראות מקרוב מה זה ’רבי‘ ומיד הביע את הסכמתו להצטרף אליו.
ר' אלחנן והחסיד יצאו לדרך והגיעו במחצית אלול לליובאוויטש, היישר אל חתונתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ומובן שהתכנסו שם כל האריות שבחבורה, גדולי ואדירי הדיעה של ליובאוויטש מכל הערים הקרובות והרחוקות.
בשביל ר' אלחנן הכל היה חדש - אמירת הדא"ח ע"י הרבי, ה'חזרה', עצם לימוד החסידות וההתפלפלות בה, אריכות התפילה ע"י זקני ה'עובדים', זה היה כמו עולם חדש בשבילו, אך יותר מכל שבו את ליבו המאמרים שהוא שמע מהרבי למרות שלא היה מסוגל להבינם כי זה היה זר וחדש לו, בכל זאת הרגיש שזה מושך את ליבו. הגיע ראש השנה, וגם באירוע זה, הכול היה לגביו בבחינת חידוש: ההכנות, אריכות בתפילות של ה"עובדים", התקיעות וכו'. כך עבר עליו כל החודש עד שבשמחת תורה כששמע על הכרזת כ"ק אדמו"ר הרש"ב בדבר הקמת "תומכי תמימים" זה גרם לו ללבטים רבים והוא לא יכל להחליט האם להשאר ללמוד בתומכי תמימים או לחזור למינסק עד שהוא סיכם עם החסיד שהביאו שבינתיים ישאר ואם ירצה לחזור יודיע לחסיד והחסיד ישלח לו כרטיס רכבת למינסק.
מיד לאחר מכן ביקש ר' אלחנן להתקבל לישיבה, ומובן שקיבלוהו. הוא היה אז בן עשרים ונמנה עם המבוגרים בתלמידי הישיבה. לאחר קבלתו החל להתמסר בכל כוחו ללימודי הנגלה והחסידות.
כך עברו מספר שנים. באותו פרק זמן, בחורף תרס"ד לערך, כבר הבחין אדמו"ר הרש"ב נ"ע בכשרונותיו ובמסירותו של ר' אלחנן, ודאג באופן אישי שר' אלחנן ילמד בחברותא עם בנו-יחידו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע (שהיה צעיר ממנו בשנתיים), כששאלו פעם את כ"ק הרבי הרש"ב, מה הביאו לידי כך שיקח דווקא את ר' אלחנן ללמוד בחברותא עם בנו, ענה הרבי: "לא מצאתי בין כולם פנימי כמוהו".
בתרס"ח כבר שימש רא"ד כמשגיח על לימודי החסידות של תלמידי ה"תמימים" בגיבויו המלא של כ"ק אדמו"ר הרש"ב. לפני שמונה לתפקיד זה, אמר אדמו"ר הרש"ב לתמימים "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי" (מפי ר' פרץ מוצ'קין). בינתיים הציעו לר' חאניע שידוך עם בתו של ר' צבי פבזנר השוחט מקלימוביץ, ובהסכמת הרבי יצא השידוך לפועל.
בשנת תרע"ד נשלחו הוא ור' שילם קוראטין להאדיטש - לציון אדמו"ר הזקן כשלוחי כל אנ"ש והתמימים במסגרת אורח לצדיק.
לאחר חתונתו
ר' חאניע נישא למרת אסתר פבזנר מקלימוביץ', ונולדו לו חמישה ילדים, אשתו זו נפטרה בעת לידה. ברשימות הרב"ש מסופר כי באותו הזדמנות התבטא הרבי רש"ב, כי יש לו צער רב מכך שבעיר ליובאוויטש בכלל לא התגורר רופא שאולי היה יכול להציל את חייה. ר' חאניע נשאר אלמן עם חמשה ילדים קטנים. לא עבר אלא זמן קצר, וגיסו בא אליו והציע לו להשתדך עם בת-דודו, בתו של ר' דוד-מענדל השוחט מפאצ'עפ, והשידוך יצא לפועל. אשתו ידועה כמרת חיה ברכה מרוזוב. שהאריכה ימים ונפטרה בניו יורק בתשמ"ז, קרוב לגיל מאה.
בתחילה היה לה קשה מאד, אישה צעירה שעול הטיפול בחמישה ילדים נופל עליה בבת-אחת, והבעל, אבי הילדים, מצוי מעט מאד בבית, מבלה את כל עתותיו אצל הרבי. אירוע אחד כמעט שבר אותה: בסוף השנה הראשונה לנישואים היא היתה בהריון, ופתאום, באחד הלילות, פרצה שריפה בליובאוויטש, והיא לבדה בבית עם חמשת הילדים.
כל הבתים היו עשויים מעץ, וכיוון שהיה חשש שהדליקה תתפשט על כל העיירה, היו צריכים דבר ראשון, להוציא את הקטנים ולנסות להציל מה שניתן, והיא לבדה בבית... היא פתחה בצעקות ושכנים הגיעו לעזרתה, אך הפחד והחששות פגעו בה קשות. כשר' חאניע הגיע למחרת, שאלה אותו אשתו היכן היה בעת השריפה, ולא היה לו מענה. היא הטיחה כנגדו: "הרי הבנים הם שלך ולא שלי, מדוע לא רצת הביתה"? ור' חאניע השיב שברגע שהשריפה פרצה, רץ מיד לבית הרבי, כדי לנסות לעזור ולהציל את כל שניתן להציל משם. "אבל", טענה האשה, "שם נמצאים אנשים רבים, וגם תלמידי הישיבה יכולים לעזור, ולמה לא באת אלי, כשאתה יודע שאני לבד? והלוא הילדים הם שלך ולא שלי" ?! "הצדק אתך", ענה ר' חאניע, "אבל מה אעשה? שכשפרצה השריפה מיד עלתה במוחי המחשבה "מה קורה בבית רבינו"? ומיד הייתי שם ועזרתי". הדבר לא התקבל אצלה, והיא החליטה להתגרש ולבקש גט-פיטורין, אולם הרבנית הזקנה, מרת שטערנא שרה ע"ה התערבה, השכינה שלום בית, והבטיחה לאשה כי דבר כזה לא יישנה וכי יהיו לה בנים גדולים תלמידי חכמים, ואשתו נרגעה.
פעם שאל הרבי הריי"ץ את ר' חאניע האם הוא רוצה להיות גבאי של הרבי הרש"ב, ר' חאניע סירב. כעבור חצי שעה חזר הריי"ץ ואמר לר' חאניע שהרבי הרש"ב קורה לו. כשנכנס ר' חאניע אל הקודש פנימה לא שאלו אדמו"ר הרש"ב שום שאלות, רק הסביר לו איך גבאי צריך להתנהג, לאחר שהרבי סיים אזר עוז ואמר לרבי: "העולם טוען שגבאי לא יכול להיות חסיד". הרבי האזין ברצינות וענה לו: "אמת, אבל מישהו מוכרח להפקיר את עצמו לגורל הגבאות...". הרבי אז אמר לר' חאניע: "הדלת תמיד פתוחה לפניך. תמיד תוכל לשאול אותי מה שלא ברור לך, ומה שתשאלני, אענה לך". ר' חאניע זכה ללמוד מפיו את עשרת הניגונים של אדמו"ר הזקן. את הניגונים שלמד - העביר לבניו, והם העבירו את הניגונים לעורכי ספר הניגונים, ומפיהם נרשמו: ניגון צאינה וראינה, ניגון ניגון דבקות (אדמו"ר הזקן), ניגון קול דודי דופק בנוסח מיוחד, ועוד.
במשך שנים מסר שיעור בגמרא לבעלי-בתים בליובאוויטש, וזכה לברכות ועידודים מרבותינו נשיאנו על כך. לאחר שהחל להתעסק יותר בהפצת היהדות והחסידות ברוסיה, מילא את מקומו בתפקיד ר' אברהם סנדר נמצוב. לפרנסתו שימש כיצרן טליתות בליובאוויטש.
הרבי הרש"ב התבטא פעם על ר' חאניע כי כזה 'פנימי' [עובד השם עם כל האמת והפנימיות] לא ראה מעולם... לכן הרבי הרש"ב בחר בר' חאניע ללמוד בחברותא עם בנו הרבי הריי"צ. הרבי הריי"צ סיפר פעם, כי פעם אחת אביו הרבי הרש"ב רצה לצרפו אליו בנסיעתו לנאות דשא. והנסיעה עם אביו היתה מאד יקרה וחשובה מאד אצל הבן – ובכל זאת, הוא הוא התבטא שחבל לו לנתק את לימודו עם חאניע...
בין השנים תרע"ח - תרפ"ג גר עם רבותינו ברוסטוב וניהל את מוסדות ליובאוויטש וחצר הרבי שם. נוסף לזה היה מבקר מידי פעם בתומכי תמימים קרמנצ'וג ומוסר שיעורים.
בשנת תרפ"א מונה על-ידי אדמו"ר הריי"צ יחד עם עמיתו הרב יחזקאל פייגין לממונה על דמי מעמד מטעם קופת רבינו. באותה תקופה החל לשמש כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ. בעקבות כך, עמד בראש כל הפעילות המחתרתית היהודית ברוסיה, בראש המחתרת החסידית ברוסיה, בראש תומכי תמימים ברוסיה, בראש ה'חדרים' ובראש ישיבת תפארת בחורים לנינגרד.
בהתוועדויותיו היה נוהג לנגן ניגון, שהפך לאחר מכן לניגון פ"ט בספר הניגונים.
מאסרו הראשון
באדר ראשון תרפ"ז באו לאסור את ר' חאניע בפעם הראשונה, והוא הובא לבית הסוהר הידוע לשמצה ברח' שפלערנא, כעבור ארבעה חודשים, בט"ו סיון, הביאו לשם גם את אדמו"ר הריי"צ. ר' חאניע שהה שם עד סוף חודש אב או תחילת אלול, ואז נידון לשלוש שנות גירוש בסיביר. באותה תקופה החל ר' חאניע בהכנות לעזיבת רוסיה אך לפתע קיבל זימון כתוב למפקדת הנ.ק.וו.ד. ר' חאניע ברח לוויטבסק וכשנחשף גם שם - ברח למוסקווה שם סידר לו ר' זלמן אידל מסמכים מזויפים אשר איתם חזר ללניגרד.
בהתוועדות י"ב תמוז התוועד ר' חאניע עם החסידים, ולקח הרבה משקה, ואז קם והכריז כי מאחר שמצב בריאותו של הרבי התרופף מאוד, צריך 'לנדב' לו חיים, ומייד שאל מי מוכן 'לנדב' משנות חייו עבור הרבי. הדברים הכו כרעם בלב הנאספים, וכולם השתתקו. כשראה ר' חאניע שאף אחד לא פוצה פה, קם והכריז: "אני מנדב את כל שנות חיי שהקדוש ברוך-הוא הסכים לתת לי, עבור בריאותו של הרבי, ואם יש ביכולתי, הנני מוסר גם את כל שנות אשתי והילדים, ובלבד שהרבי יהיה בריא"! הדבר השאיר רושם אדיר על כולם, ולאט לאט נשמעו קולות, כל אחד התנדב לתת מחייו לרבי מי חמש ומי עשר שנים, וחתם על סכום השנים שהתנדב לתת.
מאסרו השני ופטירתו
בחורף תרח"צ האדמה החלה לבעור ומאסרי אנ"ש תכפו והלכו. ר' אלחנן דוב סירב לברוח מלנינגרד כמו רבים אחרים כדי לא להשאיר את העיר ללא משפיע. הוא כינס בית דין מיוחד אשר מהם ביקש לפסוק אם הוא צריך לנסוע או לא. לאחר שפרש בפניהם את טענותיו - הסכימו איתו ופסקו שהוא יכול להישאר. ובכל זאת, בב' אדר א' תרח"צ, ליל עשרת הרוגי מלכות, לקחו את ר' אלחנן דוב יחד עם בנו ר' שמואל. בשורות רעות רדפו זו את זו, ואז הגיע הידיעה הרעה מכל. אחד מהחסידים סיפר שרצחו את בנו לעיניו, ולאחר ימים אחדים הרגו אותו עצמו ביריות.
הגיעו ידיעות שלפני ההוצאה להורג הודיעו לו מה הפשע שעבורו נידון למוות: מכיוון שהוא מליובאוויטש ומכיוון שהרבי הוא נציגו של הקב"ה עלי אדמות ומכיוון שהוא נציגו של הרבי ברוסיה, הוצא נגדו גזר-דין מוות. ר' אלחנן דוב נקשר מול כיתת-יורים, והם ירו בו ורצחוהו נפש. ה' יקום דמו.
בניו ובנותיו
- ר' שמואל מרוזוב - עובד ה' ולמדן, נרצח ע"י הקומניסטים יחד עם אביו.
- ר' פינחס מרוזוב - חתנו של ר' מנחם מענדל גולומבוביץ. נפטר ברעב בשנת תש"ד.
- ר' דוד לייב מרוזוב - התגורר במונטריאול, נפטר לפני שנים מספר.
- ר' מענדל מרוזוב - חי בקראון הייטס, משמש כמשפיע בישיבת אהלי תורה.
- ר' משה מרוזוב - ע"ה.
- ר' שלום מרוזוב ע"ה.
- הגב' שרה טיבורסקי ע"ה.
- הגב' רחל לאה בלכמן-מרוזוב ע"ה.
