יצחק פרידמן
רבי יצחק פרידמן (תרס"ג - תשנ"ב) האדמו"ר מבוהוש - שפיקוב.
תולדותיו
נולד בכ"ו באייר תרס"ג לאביו רבי שלום יוסף משפיקוב, שהיה דור רביעי בן אחר בן לרבי ישראל מרוז'ין. בגיל טו"ב שנים התייתם מהוריו, והחל להנהיג את עדת החסידים בעיר אבותיו שפיקוב. אח"כ נישא לבת דודו רבי מנחם מנדל מבוהוש, וישב על התורה והעבודה בקדושה ובטהרה כשהוא סמוך על שלחן חותנו שמונה שנים. בשנת תר"צ הוכתר לאדמו"ר בבוקרשט, ועם פטירת חותנו למחר יום הכיפורים תש"ג מילא את מקום חותנו כאדמו"ר מבוהוש.
בשנות שבתו ברומניה קידש שם שמים בהנהגתו המופתית ובמסירות נפשו להצלת יהודים ולהקלת חבלי השואה הנוראים מהפליטים הניצולים. היה ידוע שם כפועל ישועות וכל יהודי מצא אוזן קשבת אצלו בשעותיו הקשות.
לאחר הצלתו הפלאית מממשלת רומניה שרדפה אותו, הצליח לעלות לארה"ק בפסח שני תשי"א, וייסד את בית מדרשו בעיר תל אביב. דבריו נשמעו בחרדת כבוד בקרב כל גדולי ישראל שראו בו צדיק עתק משיירי כנסת הגדולה. המונים נהרו לקבל עצתו וברכתו, ועשרות עניים אומללים מצאו אצלו את לחמם וזכו למלות עידוד. בתשמ"ז עבר לבני ברק ופתח כולל אברכים וישיבה לצעירים. נסתלק בפתאומיות כבן תשעים שנה ביום י"ד במנחם אב תשנ"ב, כאשר היה בשוויץ לצורך ריפוי.
קשריו עם הרבי
היה ביחידות אצל כ"ק אדמו"ר בשנת תשל"ז, ותמיד נתן ביטוי להערצתו את הרבי ואת מפעליו הקדושים. חתם על הכרוזים לעידוד מבצע תפילין[1] ומבצע הדלקת נרות שבת קודש לבנות ישראל שהגיעו לחינוך. וכן היה בין החתומים על מכתב הברכה של גדולי התורה מי"א ניסן תשל"ז, ועל המכתב משנת השמונים ביחד עם כ"ק האדמורי"ם ממודז'יץ ומוואסלוי בתל אביב, וכך נאמר בו:
"רחש לבבם של מע"כ הרבנים הגאונים שליט"א, יושבי על מדין מורי צדק וראשי ישיבה בעירנו תל אביב רבתי יצ"ו, דבר טוב, ואין טוב אלא תורה, להוציא לאור עולם קובץ חשוב של דברי תורה ועניני הלכה, מוקטר מוגש לכבודו ולזכותו של רבם ומאורם של ישראל, פאר הדור והדרו, לוחם מלחמת ה', כקש"ת אדמו"ר הגאוה"ק מליובאוויטש שליט"א, מקים עולה של תורה ותשובה בכל קצוי תבל, מרחיב גבולי הקדושה והטהרה בכל רחבי העולם. מעוזם ומעודדם של אלפי ישראל שומרי גחלת הקודש במסירות נפש בארצות המצוקה, ורועה נאמן לרבבות ישראל בכל אתר ואתר, לרבות קהל עדת ישורון בארצנו הקדושה תובב"א. "והננו אף אנו בזה, בהזדמנות נעימה זו, להביע מקרב לב ונפש חפצה, ברכתנו ותפלתנו העמוקה להוכ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, שיתן לו השי"ת כח ועוצמה לו ירבה, לנהל את ישראל מתוך בריאות שלימה והרחבת דעתו הקדושה, ויזכה, ונזכה כולנו, להשפיע מתורתו חכמתו וקדושתו, ולשאת דגל התורה והחסידות ברמה, עד כי יבוא שילה במהרה, ובימיו ובימינו תיוושע יהודא וישראל עם ה' ישכון בטח בארצו נחלת עולם, בעגלא דידן אכי"ר."
במברקו לסיום הרמב"ם כתב: "אני משתתף בשמחת לומדי ומסיימי הרמב"ם. אין לי כוח להשתתף אישית, תתפללו עלי שיהיה לי כוח להשתתף בפעם הבאה. זקני הרה"ק מרוז'ין אמר שלימוד הרמב"ם מסוגל לעמוד נגד יצר הרע, ובפרט בענין מאכלות אסורות".
ביום שלפני האחרון ליציאתו מארה"ב בשנת תשל"ז, הלך אל הרבי ללא שהזדהה בשמו.. כשהתחילו לדבר, שאלו אהרבי היכן הוא מתאכסן. וכשהשיב אצל אדמו"ר מבאיאן, שאלו הרבי: "הרי קוראים אתכם בוהושער רבי?", והמשיך: "אצלנו בחב"ד היתה הערכה גדולה לצדיקי בית רוז'ין, והיתה קירבה עצומה בינינו עוד בשבתם ברוסיה". הרבי התנצל על שאינו יכול להחזיר לו ביקור.. ויצא ללוותו עד למכונית שהמתינה בחוץ. הקשר האמיתי והיחס ההדדי נשמר זמן רב, ושנים רבות אח"כ עוד היו התבטאויות שונות וסיפורים מופלאים שעדיין לא הגיע זמן פרסומם[2].
בעת שהרגיש עצמו שלא בקו הבריאות והסיעו אותו לבית הרפואה, הציג לפניו מישהו ממלויו בדרך לבית הרפואה, תמונה של הרבי. האדמו"ר מבוהוש נטל את התמונה ונישק אותה בהתרגשות רבה[3].
נפטר בשנת תשנ"ב בגיל 89 במהלך ביקור בשווייץ.
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 80-81.
הערות שוליים
- ↑ בשנת תשכ"ז. ראה נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 129.
- ↑ קובץ "מאסף לתורה וחסידות - באר יצחק" בוהוש קובץ ג' מנחם אב תשנ"ג.
- ↑ הרב שלום דובער וולפא, שמע משני אברכים שהיו בשעת מעשה.