שניאור זלמן זקלס

הרב שניאור זלמן זקלס (יליד שנת תשל"ה, 1975) הוא רב העיר נובוסיבירסק שבסיביר, רוסיה, שליח הרבי ומייסד ומנהל בית חב"ד ומוסדות החינוך היהודיים.

הרב שניאור זלמן זקלס (משמאל, נובוסיבירסק, רוסיה, תשע"ה)

תולדות חייםעריכה

נולד בנחלת הר חב"ד כ"ד טבת תשל"ה לאביו ר' יוסף יצחק זקלס ולאמו מרת שרה, בת הרב משה וישצקי.

בשנים תשנ"ב-תשנ"ד למד בישיבת תומכי תמימים קרית גת, ובשנת תשנ"ה למד בישיבת תומכי תמימים המרכזית בחצר הרבי ב-770, במסגרת שנת הקבוצה.

בשנת תשנ"ח, בעודו בחור, שימש כר"מ בישיבת תומכי תמימים פאולו, ברזיל. באב תשנ"ח[1] התחתן עם מרת מרים בתו של פרופ' יעקב פרידמן. כאשר החל לחפש מקום לפעול בשליחות הרבי, הוצע לו על ידי רבה הראשי של רוסיה הרב ברל לזר לצאת לפעול בנובוסיבירסק, בירת סיביר והעיר השלישית בגודלה ברוסיה.

בתחילה סירב ולאחר מסע שכנועים הסכים להגיע למקום להתרשמות בלבד, אך בעקבות פוגרום שאירע בבית הכנסת בעיר בזמן ביקורו, במקום וראיון לא מתוכנן לכלי התקשורת בו הצהיר שהוא הרב המקומי והחשיפה העולמית לראיון, קיבל על עצמו בסופו של דבר את השליחות והחל לפעול במקום החל משנת תש"ס.

לאורך 20 שנות פעילותו בעיר, הצליח להקים קהילה ענקית המונה למעלה משבעת אלפים יהודים הרשומים בקהילה, המהווים יחד למעלה משליש מיהודי העיר. ובשנת תשע"ד חנך מרכז יהודי מפואר במרכז העיר בבנין ענק המשתרע על למעלה מ-3500 מטר ומכיל בית ספר, גני ילדים, בית חב"ד, בית כנסת, מקוואות, מסעדה, חנות למזון כשר, ספריה וחדרי הרצאות ולימודים, ועוד.

לאורך השנים הביא זוגות שלוחים נוספים רבים לסייע לו במערך השליחות המתרחב, ביניהם משפחת קרישבסקי ומשפחת דחנוב.

בשנת תשפ"א אירח בעירו את ועידת שלוחי הרבי ברוסיה[2].

בח"י אלול תשפ"ג חנך בית ספר אור אבנר בשילוב הילד המיוחד, רווח ומפואר, בו השתתפו ראשי שלטון נובוסיבירסק, אישי ציבור רבים ולמעלה מאלף יהודי העיר. בעקבות זה, קיבל את מדליית "איש השנה", מה שגרם לקידוש ה' עצום.

הרב זקלס חתום על פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח.

ספרועריכה

  • תובו-נובו, הגיגים תובנות ורעיונות על פרשת השבוע, מבוססים על דברי הרבי על הפרשה, מתוך דבר התורה השבועי שמשגר באופן קבוע למעגל היהודים שבהשפעתו, נובוסיבירסק תש"פ

משפחתועריכה

  • בתו מרת סימה חסיה, רעיית ר' שניאור זלמן גרינברג
  • בתו מרת רבקה, רעיית ר' יעקב מלוב - ביתר עילית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שוליים