זמן השקיעה
בעניין זמן שקיעת החמה ישנה מחלוקת הפוסקים. השיטות הן דעת הגאונים, רבינו תם ובעל היראים.
אדמו"ר הזקן בתחילה פסק כדעת רבינו תם, אולם לבסוף חזר בו ופסק כדעת הגאונים.
מקורועריכה
בגמרא במסכת שבת מובא[1], כי זמן "בין השמשות" נחשב כחצי יום וכחצי לילה. בהמשך הגמרא מביאה שזמן "בין השמשות", מתחיל לאחר "שקיעת החמה", שאז פני המזרח מאדימים והחלק התחתון ברקיע השחיר, אך עם זאת, החלק העליון עדיין מאיר. רבי יוסי סובר, שזמן "בין השמשות" הינו הזמן שבו לוקח לאדם לקרוץ בעינו, אשר בלתי אפשרי לדעת, מתי זמנו במדויק. לעומת זאת, רבי נחמיה מביא, שזמן "בין השמשות" הוא מהלך של חצי מיל[2].
אזכור נוסף לגבי זמן שקיעת החמה, מצוי בתלמוד ירושלמי, שם נאמר לגבי זריחת החמה שהיא מתרחשת "כדי שתהא החמה מטפטפת בין ראשי ההרים"[3]. אדמו"ר הזקן מסביר, כי דין זה נוגע גם לגבי שקיעת החמה[4].
בשולחן ערוך נפסק שעד שקיעת החמה הוא יום, ומשקיעת החמה מתחיל זמן בין השמשות, אשר נמשך כמהלך שלשה רבעי מיל (בין 13.5 דקות עד 18 דקות), ומכאן ואילך הוא זמן צאת הכוכבים, שאז נראים ברקיע שלשה כוכבים בינונים שאינם נראים בשום אופן ביום[5].
במשך השנים נחלקו פוסקים רבים אודות הזמן המדויק בו מתרחש "בין השמשות".
שיטות הפוסקיםעריכה
- שיטת הגאונים: הגאונים רבי שרירא גאון ורב האי גאון[6] סברו, שזמן "שקיעת החמה" הוא הזמן שבו השמש שוקעת, עד שנעלמת מעין האדם ואינה נראת יותר. לאחר מכן, מתחיל זמן "בית השמשות", שהוא מהלך שלוש רבעי מיל (בין 13 וחצי דקות ל-18 דקות), ואז מתחיל "צאת הכוכבים". כשיטה זאת סוברים רש"י, הרי"ף, הכוזרי, רב סעדיה גאון, המהר"ם מרוטנבורג, הרמב"ם ועוד[7].
- שיטת רבינו תם: רבינו תם סובר, שיש שקיעה נוספת לאחר השקיעה הנראית לאדם, שאותה אין אדם רואה, שאז מתחיל זמן "בין השמשות", וזמנה הוא מהלך שלוש מילין ורביע (בין 58 דקות ל-78 דקות), ולאחר מהלך שלוש ורבעי מילין מתרחש "צאת הכוכבים"[8] לאחר שהחשיכו השמים. כשיטה זאת סוברים הריטב"א, הרמב"ן, הרשב"א ועוד[9].
עיקר המחלוקת בין רבנו תם לגאונים הוא על האם יש להסתמך על המציאות בעניין הקביעה של שקיעת החמה וצאת הכוכבים, ר"ת סובר שיש עוד שקיעה לאחר השקיעה הנראית שהיא השקיעה האמיתית על אף שבמציאות כבר לפני כן, נראין שלושה כוכבים בינונים ברקיע, בעוד הגאונים סוברים שיש להתחשב במציאות שבה ישנם ג' כוכבים בינונים ברקיע[10].
- שיטת היראים: שיטה נוספת היא, שזמן "בין השמשות" הוא מהלך של כשלוש רבעי מיל, לפני שקיעת החמה, הנראית לעין[11].
שיטת אדמו"ר הזקןעריכה
אדמו"ר הזקן תחילה פסק בשולחן ערוך כשיטת רבנו תם[12], אולם לאחר מכן חזר בו בפסקי הסידור ופסק כשיטת הגאונים, מחמת הקושיות הרבות שיש על שיטת רבנו תם.
כמו כן פסק אדמו"ר הזקן, שזמן "בין השמשות" בארץ ישראל הוא 20 דקות, ולאחריו עוד 4 דקות בין השקיעה הנראית לשקיעה האמיתית, שאז הוא זמן "צאת הכוכבים". בספר "זמנים כהלכה" מביא המחבר את שיטת אדמו"ר הזקן[13], ומסביר שאותם "24" דקות הינם בארץ ישראל, אך הם משתנים במקומות שונים[14].
הרב יעקב סינגאווי מביא לעומת זאת, שאותם 20 דקות אכן משתנים במקומות שונים, אולם ה-4 דקות שבין השקיעה הנראית לאמיתית, קבוע בכל המקומות[10].
בהמשך מחדש אדמו"ר הזקן שה"שקיעה הנראית" זה הוא הזמן שבו מסתלק "אור השמש" מהאילנות ועצים הגבוהים, ו"השקיעה האמיתית" זה הזמן שבו מסתלק "אור השמש" גם מהרים הגבוהים[10].
לעומת זאת, בקונטרס "זמני היום בהרים ובעמקים"[15] סובר המחבר, שאדמו"ר הזקן אינו מחדש בכלל דבר בעניין "זמן השקיעה".
בשולחן ערוך כותב אדמו"ר הזקן לגבי אדם שלא בקי בזמני "בין השמשות", שידליק את נרות שבת בעת שהשמש נמצאת בראשי האילנות, כפי שכתוב:
מי שאינו בקי בשיעור בין השמשות... ידליק הנרות בעוד שהשמש בראשי האילנות
— שו"ע אדה"ז הל' שבת סי' רס"א ס"ו
ההלכה והמנהגעריכה
רבי יוסף קארו בספרו ה"שולחן ערוך", פסק כשיטת רבנו תם[16], אך רבי אברהם חיים נאה פסק שיש לנהוג כשיטת הגאונים, ורק יחידי סגולה הולכים לפי שיטת רבנו תם[17]. בעקבות פסקותיהם של הגר"א[18] ואדמו"ר הזקן, שפסקו כשיטת הגאונים, התפשט המנהג בישראל, שיש לנהוג כשיטת הגאונים.
כמו כן, ישנם רבים שנוהגים כפי פסקו הראשון של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, אולם בחסידות חב"ד פוסקים כפי הפסק השני בפסקי הסידור, על פי המסורת החב"דית שפסקי הסידור נכתבו אחרי השולחן ערוך[19].
סוף זמן תפילת מנחהעריכה
במסכת ברכות נאמר[20] אודות תפילת מנחה, כי "תפילת מנחה - עד הערב". רש"י פירש "שחשכה", וכך פסקו הטור, השולחן ערוך, הרמ"א והגר"א, שהכוונה היא עד לשקיעת החמה[21].
על פי שיטת הגאונים (שהזמן שלאחר השקיעה הוא ספק יום ספק לילה) נחלקו רבים מגדולי הדור, האם מותר להתפלל לאחר השקיעה, כאשר חלק מתירים, חלק בדיעבד וחלק אוסרים.
אדמו"ר הזקן פסק ש"לעניין תפילת המנחה אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת, ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר", כלומר שמותר רק בדיעבר, אולם לכתחילה אין לעשות זאת[22].
קישורים חיצונייםעריכה
- שיטת אדמו"ר הזקן בעניין השקיעה מאת הרב יעקב סינגאווי
- סוף זמן תפילת מנחה באתר חב"ד.
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ↑ ל"ד,עמ' ב'.
- ↑ בהמשך הגמרא מובא ש"חצי מיל" זה הזמן שלוקח לעלות לראש הר הכרמל ולרדת ממנו בחזרה.
- ↑ ברכות, ה"א, פ"בץ.
- ↑ סדר הכנסת שבת.
- ↑ א"וח, סימן רס"א.
- ↑ הובאו דבריהם בשו"ת מהר"ם אלאשקר סי' צו ובספר גנזי קדם ח"ה עמ' 37.
- ↑ הובאו בסידור אדמו"ר הזקן.
- ↑ ספר הישר סי' רכא, תוס' בשבת לה. ובפסחים צד.
- ↑ הפוסקים המובאים כאן כבר הובאו בספר מנחת כהן (מאמר א' פרק ג'), וראה עוד בספר הזמנים בהלכה (פרק מב אות י) שם נקבצו רבים מהראשונים הסוברים כשיטת רבינו תם
- ↑ 10.0 10.1 10.2 שיטת אדמו"ר הזקן
- ↑ ספר היראים, סי' רעד.
- ↑ סימן רס"א ס'ה'
- ↑ שאותה מכנה "שיטת הרש"ז 24 דקות"
- ↑ זמנים כהלכה, עמ' מ"ג.
- ↑ בספר "זמני ההלכה והמעשה".
- ↑ או"ח, סי' רס"א
- ↑ קצות השולחן סי' צג בבדה"ש סק"ב, ובספרו שיעור מקוה עמ' קפד, ושם בקונטרס שיעורי ציון עמ' עו, ובסוף קצות השולחן חלק ג' במאמרו 'זמן צאה"כ בארה"ק' ד"ה ולדינא
- ↑ בביאור הגר"א או"ח סי' רסא וביור"ד סי' רסב.
- ↑ ראה ליקוטי שיחות חלק י"א עמ 246
- ↑ כ"ו, א
- ↑ משנ"ב סי' רלג ס"ק יד, וערוה"ש ס"ז-ט. פסקי תשובות שם ס"ק ו, וש"נ. שו"ת יחוה דעת ח"ה סי' כב. שו"ת אור לציון סי' כ. אשי ישראל פכ"ז ס"ו, וש"נ
- ↑ סידור אדה"ז 'סדר הכנסת שבת' (נדפס בסוף השו"ע ח"ב עמ' 828, ובמהדורה החדשה עמ' תתקא), וקצות השלחן סי' כו ס"א. סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות עמ' רלב, וש"נ