איש הר הבית
איש הר הבית[1] הוא הממונה על השומרים של הר הבית ובית המקדש ('איש' פירושו האחראי, השר הממונה[2]).
תפקידועריכה
בלילות היו ננעלים שערי העזרה והיא הייתה ריקה למעט 24 מקומות שבהם היו השומרים. איש הר הבית החזיק במפתחות, ותפקידו היה לסובב בין השומרים ולודא שלא נרדמו[3].
איש הר הבית היה ממונה על כל המשמרות ששמרו בבית המקדש, הן על משמרות הכהנים והן על משמרות הלויים[4]. ויש אומרים, שהיה ממונה על משמרות הלויים בלבד[5].
במשנה[6] מובא, שהיה בודק כל משמר, עם אבוקת אור. במקרה שניכר שהשומר נרדם על משמרתו, מכיון שאינו עונה לו, היה חובט אותו איש הר הבית במקלו, והיה ברשותו לשרוף את בגדיו במקרה כזה. ישנה דעה[7] המפרשת כי איש הר הבית היה מכובד ביותר, והיה עובר לפני השומרים בהר הבית, וכל שומר שאינו אומר לו מעצמו "שלום עליך", ניכר שהוא יושן, והיה חובטו במקלו.
מבואר, שאין בשריפת הבגדים 'בל תשחית', משום שהפקר בית דין - הפקר[8].
אך הרבי מבאר[9] שאין בל תשחית כיון שיש תועלת לנפשו שיחזור בתשובה.
בתורת הקבלהעריכה
ר' לוי יצחק (אביו של הרבי) מקשה על משנה זו[10] (וזו שלפניה) מדוע השומרים בתוך העזרה היו ילדים[11], ומדוע היה מלקה רק את הלויים הישנים (ואם מצא כהן ישן לא היה מלקהו), ומדוע חובטו "במקלו" דוקא, ומדוע שורף כסותו, ומדוע את אחי אמו של אליעזר בן יעקב רק שרפו כסותו ולא הלקוהו? ועוד ועוד - ומסביר את העניין באריכות גדולה על דרך הקבלה.
וכללות העניין הוא, שבית המקדש מכוון כנגד מלכות דאצילות. ומכיון שהמלכות היא שורש הנבראים ויש בה נתינת מקום לעניינים שאינם אלוקות - לכן יכולים החיצונים להיאחז בה, וכדי למנוע זאת צריך שמירה. והטעם שהכהנים שומרים ב-3 מקומות והלויים ב-21 הוא, כי שמירה היא 'מקיף', והמקיפים של מלכות הם חכמה ובינה – דבר שמתבטא במספרים אלו: כהנים הם בחכמה, אבל רק 3 הבחינות התחתונות של חכמה (נצח הוד ויסוד) הן מקיפות למלכות. ואילו לויים הם בבינה, ובבינה מאיר שם 'אהיה' (שהגימטריה שלו 21) וכו'[12].
והטעם שחובט ושורף דוקא את כסותם של הלווים: כי שינה עניינה עליית והסתלקות הנשמה - עניין הגבורות. ומכיון שהלויים עצמם גם הם מצד הגבורות[13] חמור אצלם עניין השינה יותר מאשר בכהנים.
בעבודת ה'עריכה
עשר הקדושות שבבית המקדש רומזות לעשר כוחות הנפש, והשומרים עליהם שלא ינקו מהם החיצונים הם הלויים.
שורש הלווים הוא מהבינה, ועניינם בעבודה הוא התבוננות בגדולת ה' המביאה להתלהבות ולהט בעבודת ה'. אבל אם ישנה רק נקודת החכמה (בלא התבוננות, המביאה אמנם ל'ביטול') - יכול האדם 'לסלוח לעצמו', וכמאמר 'שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך'[14][15].
הערות שוליים
- ↑ ראה פירוש משנה זו (מדות ב' ב') בלקו"ש יג שיחה שניה לפרשת קורח.
- ↑ תו"א מגילת אסתר צ"ט א, ע"פ המפרש בתמיד
- ↑ וישנה מחלוקת בין התוי"ט לבין הראב"ד האם השגיח גם על השומרים שבתוך העזרה, או שבזה לא היה צורך והוא השגיח רק על השומרים שמבחוץ (כי סמכו על האיסור לישב בעזרה כחזקה לכך שלא נרדמו).
- ↑ רמב"ם בית הבחירה ח, י.
- ↑ תוי"ט מדות א, ב.
- ↑ מדות א, ב.
- ↑ הגר"א במידות שם.
- ↑ רא"ש שם.
- ↑ בשיחת ראש חודש מנחם אב תשל"ו.
- ↑ תורת לוי"צ חידושים וביאורים לש"ס משנה וגמרא עמ' ער ואילך.
- ↑ "והרובים שומרים שם", רובים מלשון "רביא" – ילדים
- ↑ והולך ומבאר שם באריכות גדולה כל פרטי הפרטים של המשנה.
- ↑ מה שאין כן הכהנים, שהם מצד החסדים.
- ↑ משלי ל, כח.
- ↑ ספר המאמרים תקע"א עמ' נג.