עזרת נשים (בית המקדש)
עזרת נשים היא אגף בבית המקדש הממוקם מזרחית לעזרה.
שטח זה אינו קדוש בקדושת העזרה (מחנה שכינה) אלא בקדושת הר הבית (מחנה לויה). חכמים גזרו ש'טבול יום' לא יכנס לעזרת הנשים{{הערה|צב, א.</ref>.
העזרה הייתה בשטח של מאה שלושים וחמש אמה אורך, על מאה שלושים וחמש אמה רוחב.
הקמתה ומטרתה
בדברי הימים{{הערה|כ, ב.</ref>, מתואר המעמד בו נחנכה "החצר החדשה", יהושפט המלך כינס את כל ישראל לתפילה מול "החצר החדשה" היא עזרת נשים: "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה, וכל יהודה עומדים לפני ה' גם טפם נשיהם ובניהם". מן הפסוקים ומדברי חז"ל מתברר, כי הכינו שם מקום לנשים לחוד ולגברים לחוד.
הגמרא בפסחים מבארת{{הערה|צב, א.</ref>, מתברר שעזרה זו נוספה לחצרות הקודש במהלך ימי בית המקדש הראשון ונקראה "החצר החדשה". בין החידושים שהתחדשו בחצר זו: האחד - בניית חצר מיוחדת במקדש. החידוש השני - חצר זו נקבעה כחצר מיוחדת לנשים שם יוכלו להתכנס לתפילה ולעבודת ה'.
על אף שישנם מקורות המראים על קיומה של "עזרת נשים" בבית ראשון{{הערה|דברי הימים ב' כ, ד; ובמסכת פסחים צב, א.</ref> ואף במשכן שילה{{הערה|תנא דבי אליהו רבה יא.</ref>, את עיקר תפקידיה אנו מוצאים בתקופת בית המקדש השני.
מדברי חז"ל בתלמוד עולה, כי בחיי היום-יום במקדש שימשה "עזרת נשים" בעיקר את הנשים, כך מובא בחגיגה:{{הערה|ט"ז, ב.</ref> "אמר רבי יוסי סח לי אבא אלעזר: "פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים והביאנוהו לעזרת נשים וסמכו עליו נשים.. כדי לעשות נחת רוח לנשים". עם זאת "עזרת נשים" שימשה, בזמנים מסוימים, גם כמקום התכנסות כללי; בראשית ימי הבית השני כינס עזרא את העם בראש השנה, קרא לפניהם בתורה ועוררם לתשובה.
שמחת בית השואבה התקיימה ב"עזרת נשים" כמפורש במשנה בסוכה{{הערה|נא, א.</ref>: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים..."
ביום הכיפורים, אחר שילוח השעיר והקטרת אימורי הפר והשעיר, קרא הכהן הגדול את פרשיות יום הכיפורים בעזרת הנשים{{הערה|יומא סט, א.</ref>. מעמד "הקהל" בסוכות התקיים אף הוא בעזרת הנשים{{הערה|סוטה מא, א-ב.</ref>. כמו כן, אחד משלושת בתי הדינים שהיו בירושלים היה בעזרת הנשים{{הערה|רש"י סנהדרין פו, ב.</ref>.
לשכות עזרת נשים
בארבעת פינות העזרת נשים היו ארבע לשכות גדולות, אורכה של כל אחת מהן הייתה בת ארבעים אמה. שיעור רוחבם יש אומרים שאף הוא 40 אמה, ויש אומרים שרוחבם 30 אמה וכן דעת הרבי. לרוב הדעות היו הלשכות בתוך עזרת הנשים. אך יש מפרשים שהיו ממוקמות מחוץ לעזרת נשים ונושקות לפינות העזרה. לשכות אלו לא היו מקורות בתקרה.
רבותינו הראשונים נחלקו בדבר מקומן של ארבעת הלשכות שבעזרת נשים. לפי הרמב"ם, לשכות אלו היו בחלל הפנימי שבתוך עזרת נשים, ואילו הרא"ש (מידות ב, ב) כותב שלשכות אלו היו מחוץ לעזרת נשים ולא בתוכה.
לפי שיטת הרא"ש, יש מקום רחב בעזרת נשים לקיום המעמדים השונים שהיו בעזרה זו, כגון, שמחת בית השואבה ומעמד 'הקהל', דבר שמאפשר לציבור גדול יותר לקחת חלק במעמדים אלו. כמו כן, לפי שיטה זו, פעילות הלשכות ובהן גברים נעשית מחוץ לעזרה ובכך יכולה העזרה לממש את תפקידה כמקום תפילה ועבודה לנשים דווקא, כשהנשים יכולות להתרכז בעזרה ולשהות מרבית היום בתוכה, באין מפריע.
כך, אכן, כותב יוסף בן מתתיהו, שעזרת נשים הייתה לשימושן הבלעדי של הנשים.
לשכת הנזירים
לשכת הנזירים הייתה ממוקמת בצדה הדרומי מזרחי של עזרת הנשים. לשכה זו יועדה לנזירים שסיימו את תקופת נזירותם. שם בישלו הנזירים את קרבנות השלמים שחייבים להקריב ושם גם גילחו את שערם ושמו אותו תחת דוד מיוחד.
לשכת מצורעים
לשכת המצורעים הייתה ממוקמת בצידה המערבי צפוני של עזרת הנשים. לשכה זו נועדה לטהרת המצורעים, טבילתם בשמיני לטהרתן. מיקום הלשכה נקבע כיון שהיה צריך להכניס את ידיו לשער נקנור שבפתח העזרה, כדי לקיים את נתינת דם האשם על תנוך אוזנו ועל בהונות ידו ורגלו הימנית, אשר צריך להיות "לפני ה'". על אף שלא נכנס לעזרה רק לשער ניקנור שלא נתקדש, הצריכוהו טבילה בלשכת המצורעים.
לשכת העצים
קישור=קובץ:לשכת_העצים.jpg|שמאל|ממוזער|250x250 פיקסלים|לשכת העצים בבית המקדש לשכת העצים הייתה ממוקמת בצידה הצפוני מזרחי של עזרת הנשים. שם היו מכינים את העצים לאש התמיד הדולקת בקביעות על מזבח הנחושת, ושם היו גם בודקים אותם שלא יהיו בהן תולעים, שהרי אסור להקריב תולעת - שהיא דבר טמא - על גבי המזבח. עבודה זו היו עושים כהנים בעלי מומין, שהם פסולין לעבודות בית המקדש.
לשכת השמנים
לשכת השמנים הייתה ממוקמת בצידה הדרומי מערבי של עזרת הנשים. לשכה זו שמשה לאכסון של השמן והיין שנצרך לעבודות בית המקדש, כגון: הדלקת המנורה, נסכי הקרבן ועוד.
כאשר חכמים מנו את אשר היה בלשכות בית המקדש, שכח רבי אליעזר בן יעקב מה הייתה משמשת הלשכה הדרומית מזרחית, ואבא שאול אמר שבה היו נותנים יין ושמן והיא הייתה נקראת לשכת בית השמנים. כאשר רבי אליעזר בן יעקב שכח למה שמשה הלשכה הרביעית בעזרה, אמר אבא שאול לשכת כהן גדול הייתה. על פי הסברו של רבי לוי יצחק הוא אמר זאת לסגולה, שכן שמן זית היא סגולה לזכרון, וכן כהן גדול שהיא דרגה השווה לשמן, שכן כהן גדול נמשך בשמן. אבא שאול הוא ענין הזכרון, השם שאול רומז ליסוד, השם אבא רומז לחכמה, והשם אבא שאול היא בחינת יסוד אבא שביסוד, ולכן זכר מה היה בלשכות אלו. ושרשו היה ממנשה בן יוסף.
היו בה יין ושמן. על פי תורת החסידות זה רומז על צירוף עניני היין הרומז על שמחה ועבודה בהתפעלות והתלהבות, ושמן - עבודה בביטול ובחשאי, שזהו ענינו של שמן זית שנמשך אחר התפילה בביטול ואינו מהבהב. למרות שהיו בה יין ושמן היא נקראת לשכת בית שמניא, כי עיקר ההדגשה היא ענין הביטול.
מעבר לעזרת ישראל
בסוף שטח עזרת הנשים, היו חמש עשרה מדריגות אשר הובילו דרך שער ניקנור לעזרת ישראל. גובה כל מדריגה חצי אמה, ורחבה חצי אמה{{הערה|רמב"ם</ref>.
קישורים חיצוניים
- עזרת נשים, באתר מכון המקדש