בית השחי

בית השחי הוא חלק הגוף שמתחת לכתף, בין הזרוע לגב ובית החזה. חלל בית השחי מוגדר על ידי שרירים ועצמות של בית החזה ושל הגף העליון. דרך בית השחי עוברים כלי דם ועצבים בדרכם מבית החזה ומהצוואר אל היד, ובחזרה. בעומק בית השחי נמצאות גם קשריות לימפה.

משמעות הלשון היא 'כיפוף', כיון שזהו מקום כיפוף הזרוע, והמקום שנגלה לעין בשעה שמתכופפים.

צירוף הלשון 'בית השחי' לא מופיע בתנ"ך, והוא מופיע לראשונה בדברי חז"ל. ביטויים בעלי משמעות לשונית קרובה הם 'תחת אצילי ידיו', ולדעת חלק מהמפרשים 'חיקו' ו'בית הזרוע'.

בספרות ההלכה

בית השחי מופיע בספרות ההלכה במספר הקשרים:

• סימני בגרות - לדעת חלק מהפוסקים, גדילת שיער בבית השחי הוא הסימן העליון המורה על בגרות.
• גילוח השיער - כיון שמנהג נשות ישראל להעביר את השיער במקום זה, אסור הדבר לגברים משום 'לא ילבש', ובמקרים רפואיים ייתכן וניתן לקבל היתר לרב עבור כך.
• שמירת הגוף והנפש - בשונה מזיעת הפנים שאין בה סכנה, זיעת בית השחי מסוכנת לאדם, ויש להישמר מלאכול ולהכניס לפה דברים שבו עמה במגע.
• מקומות המכוסים - לכל הדעות, בית השחי הוא מהמקומות המכוסים שצריך להקפיד לכסות אותם משום צניעות, ובאם אדם נוגע במקום זה, מחוייב ליטול את ידיו.
• חציצה - כאשר אדם מחוייב הלכתית בטבילה במקווה טהרה, עליו לדאוג שהמים יגיעו לכל חלקי הגוף, ולכן הוא צריך להתכופף מעט ולהרחיק את הזרועות מהגוף כדי שהמים יוכלו להגיע גם לבית השחי, ואף שהטבילה כשרה אם המים לא הגיעו - מחוייבים לדאוג לכך שלא תהיה חציצה במקומות אלו (בשונה ממקומות הבלועים שבהם אין חציצה כלל).

בתורת החסידות

חז"ל מציינים כי האבנט מכפר על הרהור הלב, ולכן מקום חגירת האבנט היא בגובה הגוף כנגד הלב, במקום שמגיע תחת אצילי הידיים, בבית השחי.

בחסידות מבואר שהלבושים הם בחינת מקיפים, ופעולת האבנט היא לחבר ולהצמיד את הלבושים אל הגוף, שלא יהיה חלל ביניהם ויהיה 'חיבור' שלהם עם הפנימיות, ומקום החיבור הוא דווקא תחת אצילי הידיים ששם הוא מקום החיבור.

בתורתו של רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, מבואר כי בחלק התחתן של הצלעות, הוא מקום הרחמנות, אך בחלק העליון באזור בית השחי, הוא בחינת 'צדק', דינא קשיא בלי מקום לויתור ורחמניות, והביטוי הגשמי לתוקף הגבורות והדינים במקום זה, הוא הזיעה המרובה שבמקום זה, על דרך כמו שבגשמיות הזיעה באה מצד תוקף החום (וזו הסיבה שהכהנים הוזהרו 'לא יחגרו ביזע', כיון שהם בחינת החסד והרחמים).