עקשנות
עקשנות או עיקשות (בתורה שבכתב מכונה הנהגה זו בשם קשיות עורף), היא התנהגות המתאפיינת בעמידה על עקרונות או דברים בצורה עקבית ובהתמדה מבלי לוותר או להשתכנע ומבלי להתפשר במאומה. בלשון המורגלת עקשנות מוגדרת כמידה רעה, בשונה מנחישות העשויה להישבר במקום הצורך ומוגדרת כמידה טובה.
בתורת החסידות מבואר שמידה זו עצמה, יכולה להיות המידה הקשה ביותר בצד הקליפה, ויכולה גם להיות המעלה הנפלאה ביותר בצד הקדושה כשהיא מבטאת את ההתקשרות העצמית של יהודי באלוקות ששום דבר לא יכול לבטל אותה או להסתיר עליה.
בלשון הקודשעריכה
| " | לא להתייאש אם הניסיון הראשון או גם השני אינו מצליח, כי כך הוטבע בטבע הבריאה, שאפשר שכמה פעמים לא יבוא לפועל, אבל תוקף הרצון מצליח סוף סוף | " |
– אגרות קודש חלק יד, אגרת ה'ד | ||
בתורה שבכתב, השורש עק"ש מורה על עיקום ועיוות, כך לדוגמא משה רבינו מכנה את בני ישראל "דור עיקש ופתלתול"[1], והנביא מיכה אומר "את כל הישרה יעקשו"[2], ובלשונו של דוד המלך: "עם עקש תתפתל"[3].
עקשנות במשמעות המקובלת כיום[4], מכונה בתורה בלשון 'קשה עורף', כפי שנאמר בדברי הסנגוריה של משה רבינו על בני ישראל, שאומר לקב"ה שהטבע שלהם הוא "עם קשה עורף"[5].
על פי הפשט פשטני המקרא מבארים את הלשון 'קשה עורף' שהאדם לא מסובב את פניו לקבל את התוכחה, אלא ממשיך במעשיו 'מבלי להביט לאחור'[6].
הרבי מבאר את הלשון שנאמרה בנוגע לפרעה "כבד לב פרעה", שאף שמבואר במקומות רבים שהוא ענין העקשנות וקשיות העורף (ולכן 'פרעה' אותיות 'הערף'), הפסוק מדייק ואומר 'כבד לב פרעה', כיון שבאופן כללי ענין העקשות שייך לכח המעשה דווקא, ואילו פרעה היא עקשן בעצם, שלא רק שההנהגה שלו בפועל היתה באופן של עקשות, אלא שהיה עיקש בעצם[7].
בצד השלילהעריכה
בתורת החסידות מבואר הביטוי 'קשה עורף' על פי לשון התרגום אונקלוס 'קשי קדל', שבדומה לקושי הגסות וה'עביות' של הגוף הגשמי בעורף, כך גם האדם קשה וגס רוח ועומד בתוקף על דעתו ואינו נכנס ואינו מתפעל משום דבר שיראה או שיבין, לא בצורה של בקשה ובמענה רך, לא בטענות שכליות, ולא באם יבטשו אותו - הוא נשאר בעקשנות בדעתו ולא נכנע, מצד זה שהוא עז פנים וליבו קשה כברזל.
הטעם לטבע זה אצל אנשים עקשנים, הוא מצד שורש הנשמה שלהם שהוא בבחינת עורף[8].
במכתב הדרכה של הרבי לאחד מתלמידי התמימים מתבטא שימשיך בלימודיו בישיבה ויספוג בנפשו רוח חסידות "ותוקף הדעת, תוקף אמיתי בלי עקשנות חס ושלום, הדרוש כל כך לאיש הישראלי בכל עת בכלל, ובפרט בימינו אלה"[9].
במשמעות החיוביתעריכה
| " | ויהי רצון שסוף כל סוף ימצאו עשרה מישראל ש"יתעקשו" שהם מוכרחים לפעול אצל הקב"ה, ובודאי יפעלו אצל הקב"ה – כמו שנאמר "כי עם קשה עורף הוא (למעליותא, ולכן) וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" | " |
כבר בחז"ל דרשו את המשמעות של 'קשה עורף' למעליותא[10]. בעוד ובמצח הוא הארת הרצון, העורף עומד לנגדו כיון שבעורף הוא תוקף הכח של הרצון כנגד המנגד אליו, שלא לסבול דבר המנגד לרצונו, ובעבודת השם הוא התוקף שלמעלה מהדעת שלא למרוד ברצונו יתברך[11].
אף שטבע זה יכול לבוא באופן שלילי, כאשר מנתבים אותו לעבודת השם יש בו מעלה יתירה, שאם מוסכם אצלו דבר מסויים, אף אם לא מאיר בו רגש של אהבת ה' או יראת השם, יעמוד בהחלטתו בתוקף ולא יפול מזה לעולם, וכל עיקר היסוד של עבודת השם בתורה ומצוות תלוי בזה[8].
בעבודת השם[12] ענין העקשות הוא הקבלת עול, שאדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים למעלה מטעם ודעת ולמעלה מרגש[7], והכח לבחינת ביטול זה לאלוקות שלמעלה מן השכל, הוא משם הוי' שחקוק בכל אחד מישראל, כמו שכתוב "כי חלק ה' עמו", ובחינת קוצו של יו"ד היא הביטול שלמעלה מהשכל, ומעוררים זאת על ידי ההתבוננות השכלית, ובאמצעותה מגיעים לביטול שלמעלה מהשכל, והזמן המסוגל לזה ביותר הוא חודש תשרי שמכונה בשם 'ירח האיתנים', שאיתן משמעותו קשה[13].
בשונה מהעקשנות של הלעומת זה[14], העקשנות דקדושה נמצאת בצד הקדושה בלבד, והיא בחינת האהבה שבפנימיות הלב שלמעלה מטעם ודעת, ומגיעה מלמעלה בבחינת מתנה[15], ותוקף זה הוא בעצם הנפש ממש[16].
באגרת הקודש - סימן כ"ב תובע אדמו"ר הזקן להשתמש בתכונה זו לצורך התחזקות בתפילה בקול רם, אדמו"ר הריי"צ התבטא בשיחה הידועה בעת שיצא לקאסטרמה במאסרו הידוע שמוכרחים לומר לשלוחי היבסקציה "בעקשנות היהודית הגדולה והחזקה ביותר" עם אלפי שנות מסירות הנפש היהודית: "אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו"[17], והרבי התבטא באחת השיחות בנוגע ליהודי גרוזיה שאצלם רואים בתוקף גדול יותר את ענין העקשנות[18], וכן אצל בעלי תשובה, שלא מתחשבים במה שאומרים אלא הולכים בתוקף עם האמת הפנימית שלהם, כפי שבא לידי ביטוי בתנועות הניגון של 'אתה בחרתנו'[19].
הרבי הזכיר את העקשנות בנוגע לעניני גאולה ומשיח, הן בנוגע לעצמו שלמרות שלא רואה כיצד דבריו בענין זה פועלים על החסידים, ממשיך בכך בעקשנות מתוך בטחון שבסופו של דבר הדברים יפעלו את פעולתם[20], והן בנוגע לחסידים, שדרושים 'עשרה עקשנים' שיתעקשו לפעול אצל הקב"ה את הגאולה השלימה[21].
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- רבי יומי, עקשנות חיובית • עקשנות ראויה
- שניאור אשכנזי, עקשנים וטוב להם: אל תשברו את המידות, תמצאו להן אפיק בריא, השיעור השבועי לפרשת תשא תשפ"ב
- עקשנות לקדושה, הפרשה לחייים מבית 'אביטה', פרשת וארא
- לשבור את העקשנות, עיבוד של שיחת הרבי מלקוטי שיחות חלק לא, עמוד 28
- קלמן ויינפלד, עקשנות בעיתוי ובמקום הנכון
- "רבי, מבטיח שאהיה עקשן!" • השיר המרגש של מקהלת צ"ה
- מנחם דברוסקין, עקשנות חיובית, שיעור לפרשת זכור
הערות שוליים
- ↑ דברים לב, ה.
- ↑ מיכה ג, ט.
- ↑ תהילים יח, כז.
- ↑ וראה בבעל הטורים על שמות ז, ג (בנוגע לפרעה, "ואני אקשה את לב פרעה") שעל קשיות לב זו נאמר "עם עקש תתפתל - עקש בגימטריא 'מלך מצרים'".
- ↑ תשא לד, ט.
- ↑ רש"י: "קשה עורף - מחזירין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם וממאנים לשמוע". אבן עזרא: "טעם קשה עורף שלא ישמע מה שצוה, משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו" (שמות לב ט).
- ↑ 7.0 7.1 לקוטי שיחות חלק לב שיחה ב' לפרשת וארא, עמוד 32.
- ↑ 8.0 8.1 תורת חיים שמות חלק א' פרשת וארא פב, ג.
- ↑ [https://chabadlibrary.org/books/1200800086 אגרות קודש חלק ו' אגרת א'תריג].
- ↑ שמות רבה מב,ט: "והנה עם קשה עורף הוא' ... חצוף באומות – ישראל ... אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבח".
- ↑ תורה אור מגילת אסתר קכג, ב.
- ↑ ראו גם אגרות קודש חלק א' אגרת עט, ביאור ענין המליקה בעבודת השם שהוא אותו העניין ממש.
- ↑ תורת שמואל תרל"ה חלק ב' עמוד תנט.
- ↑ התבארה באריכות בתורה אור הוספות מגילת אסתר קכג, ג.
- ↑ לקוטי תורה פרשת בלק סז, ד. התבאר גם בהאזינו עג, רע"ב. וראה גם תו"א תצוה פה, סע"א. פה, ג-ד. הוספות לתו"א מג"א קכג, ב-ג. לקו"ת בלק עא, ב. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שלו. תער"ב-ע"ו ע' קכב. תורת שמואל תרל"ט חלק א' עמוד רכה, ושם מקשר זה עם ענין 'עז כנמר'.
- ↑ תורת חיים שמות חלק ב' פרשת תצוה שעט, ד. וראו שם כי מה שעומד לנגד זה מצד הסטרא אחרא, הוא העזות מצח, וזהו הטעם לציווי ה' להניח את הציץ על המצח דווקא.
- ↑ שיחת ג' תמוז תרפ"ז.
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשל"ב.
- ↑ שיחת יום שמחת תורה תשכ"ד.
- ↑ שיחת ויקהל פקודי שבת מברכים החודש ניסן תשמ"ז.
- ↑ השיחה הידועה, שיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א בסופה. בהמשך לכך בשנת תשנ"ב בחלוקת הלעקאח בהושענא רבה, עברה לפני הרבי קבוצה נשות חב"ד, שהגישו לרבי מעטפה המכילה חתימות של נשים המקבלות עליהן את מלכותו של הרבי ואמרו "אנחנו כאן, מניין נשים "עם קשה עורף" מבקשות מהרבי שיתגלה לעין כל כמלך המשיח ויוציאנו מהגלות מיד".