בית סוהר[1] הוא מבנה שמור, שבו מוחזקים בכפייה אנשים שנחשדו או שהאושמו בביצוע עבירות ומעשים אסורים ונשללות מהם חירויות שונות.

שפאלערקע. בית הסוהר שהטיל אימים על כל אזרחי ברית המועצות בשנים שטרם פירוק מסך הברזל

על פי חוקי התורה המאסר עומד כעונש ותכלית לשם עצמו, אלא רק מעצר לזמן מוגבל עד שיתברר הדין וכדומה.

בתורה שבכתב ובהלכה

בתורה מסופר על יוסף הצדיק שהושם בבית הסוהר, וכן ירמיהו הנביא שהושם בחצר המטרה, ובקשת יהושע ממשה רבינו שיכלא את אלדד ומידד שהתנבאו במחנה (אך משה סירב).

כעונש מאסר, מספרת התורה בשני מקומות בלבד שהניחו אדם במעצר עד שיתברר מה דינו: "ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'"[2] "ויניחו אותו במשמר, כי לא פורש מה ייעשה לו"[3].

גם בדורות מאוחרים יותר ניתן למצוא עדויות לעונשי מאסר שהוטלו על ידי בתי דינים של ישראל לתקופה מוגבלת, כגון לכפות את האדם לגרש את אשתו, או לשלם ממון שהוא חייב[4].

אפשרות נוספת היתה לכנוס אדם לכיפה בהוראת שעה במקרים שעל דעת בית דין מגיע לאדם דין מוות או קרוב לזה, אך אין אפשרות לדון אותו מכיון שאין עדים למעשיו וכיוצא בזה[5].

ארבעה צריכים להודות

בהלכה, נמנה היוצא מבית האסורים בין הארבעה הצריכים להודות ולברך בשם ומלכות ברכת הגומל, כיון שעונש המאסר בימיהם היה חמור מאוד וכרוך בשכנת חיים ואנשים רבים לא היו יוצאים מהמאסר בחיים.

בנוגע לעונש המאסר בימינו, שהוא קל מאוד ביחס לעבר, נחלקו הפוסקים האם היוצא מבית האסורים צריך לברך בשם ומלכות, כאשר ההכרעה המקובלת לפי מנהג ספרד היא לברך, ולפי מנהג אשכנז שלא לברך[6].

אדמו"ר הזקן פוסק[7] שגם בזמננו אם היה כבול באזיקים וכדומה למשך זמן צריך לברך, כי עינוי נחשב לפגיעה.

במקרה שבו אדם ישב בכלא עם רוצחים וכדומה, לכל הדיעות עליו לברך לאחר יציאתו.


בתורת החסידות

הרבי התבטא שיהודי ובית כלא - הם מושגים הופכיים שאינם הולמים זה את זה[8], ועמד על כך שבכל חוקי התורה אין עונש מאסר, דבר שניתן ללמוד ממנו על גודל הערך של מעשה בפועל וניצול הזמן, וכן שעל פי תורה אין מציאות של עונש ונקמה, וכל ה'עונשים' של התורה ענינם הוא רק להביא לתיקון (ומי שאינו ראוי למילוי תפקידו - העונש שלו הוא מיתה){{הערה1=מכתב לגד פרומקין, אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תתיז. וראו ראה לקו"ש חכ"ה ע' 215 הערה 17, ובהנסמן שם. הערות התמימים ואנ"ש לוד גליון פג עמוד 38.}}.

תכלית הכלא אינה לשם עונש אלא להביא את האדם להתבונן במעשיו ולהגיע לחרטה על העבר ולשוב למסלול חיים תקין ומוסרי[9], וכן שלאסירים יש כוחות מיוחדים ושליחות מיוחדת, כפי שניתן להסיק מכך שהקב"ה סובב את המאורעות בצורה כזו שדווקא הם יעמדו בנסיונות ובתנאים קשים כאלו, גלות בתוך גלות, ועליהם לנצל את ההזדמנות ולמלא את השליחות המיוחדת המוטלת עליהם[10], וכך גם מי שהצליח לצאת מירידה עמוקה זו, צריך להודות לקב"ה על הכוחות החדשים שהתגלו בו, והודיה זו צריכה להיות תמידית[11].

לאנשים ששימשו בתפקיד בשירות בתי הסוהר, כתב הרבי שעליהם להפוך את 'בית הסוהר' ל'בית הסהר' ולגרום לכך שהאסירים יהפכו ל'ירח' מאיר ודוגמה חיה למופת של אנשים בעלי הנהגה מוסרית[12].

בית האסורים כמשל

בירידת הנשמה לגוף, היא כביכול ב'בית האסורים' כיון שאינה יכולה להסתלק ולחזור למקורה כפי רצונה, והיא מוכרחת להישאר כבולה בגוף שמגביל אותה[13], ובפרטיות יותר, עד לזמן הבר מצווה יהודי אסור כביכול בידי היצר הרע ורק לאחר שנעשה לבר מצווה ונכנס בו היצר הטוב - משתחרר מאחיזתו של היצר הרע[14].

כמו כן כללות ענין הגלות נמשל ל'בית מאסר' שהקב"ה נמשך למקומות והיכלות הסטרא אחרא השנואים עליו, כביכול 'נגד רצונו'[15], אך עם זאת הרבי מחלק בין 'גלות' ו'מאסר', כאשר המאסר חמור יותר ומגביל יותר והשליטה היא מוחלטת וכוללת[16], ומכריע שהגלות הנוכחית אינה נחשבת לבית מאסר ולכן כשתבוא הגאולה לא יצטרכו להביא קרבן תודה על היציאה מהגלות[17].

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

בחסידות מבואר בנוגע לעבודת ראש השנה, שכיון שכל המהות של עבודת יום זה היא המשכת חיות חדשה בספירת המלכות, שהתלקה ממנה החיות הפנימית, אי אפשר להמשיך חיות חדשה על ידי דיבור בלבד, כיון ש'אין חבוש מתיר עצמו' ולכן צריך דווקא את הפעולה של תקיעת שופר[18].

ארגונים חב"דיים הפועלים בקרב אסירים

כחלק מפעילותם של שלוחי הרבי ברחבי העולם, פועלים הם גם עם אסירים המצויים בבתי הכלא, ומסייעים להם במגוון דרכים וערוצים, הן בסיוע בהקלת התנאים שיתאפשר להם ללמוד תורה ולקיים מצוות, הן סיוע בהשגת אוכל כשר, והן סיוע משפטי ומוראלי.

בין השלוחים יש שהקימו ארגונים ואגפים שמקדישים את כל פעילותם לעיסוק זה, בהם:

הרבי עורר פעמים רבות על דאגה לנמצאים בבית האסורים, הן בנוגע להביא להם את שמחת וצרכי החג, ובפרט בחג החנוכה, חג הפורים[19] וחג הפסח, והן בנוגע למעות חיטים וכיוצא בזה[20].

מאסרי רבותינו נשיאינו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

רבותינו נשיאינו נאסרו לאורך הדורות על פעולותיהם להפצת יהדות וחסידות, ולחיזוק יושבי ארץ הקודש. הימים בהם השתחררו מהמאסר, הפכו לחגי שמחה וגאולה בקרב חסידי חב"ד ובעולם היהודי כולו. להלן רשימת המאסרים:

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מוציא אסירים ופודה ענווים, שבועון בית משיח גליון 393 עמוד 36

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מכונה גם בשמות רבים נוספים: בית כלא, כלא, בית אסורים, בית האסירים, בית משמר, משמר, בית מעצר, פילקי (שמו"ר פט"ו, טז), חצר המטרה.
  2. ויקרא כד, יד.
  3. במדבר טו, לד.
  4. רש"י על פסחים צא ע"א.
  5. משנה תורה להרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש ד, ז; סנהדרין יד, ז. וראו אלישי בן יצחק, המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו, מכללת "שערי משפט".
  6. משנה ברורה בסימן רי"ט סעיף ב'.
  7. סדר ברכות הנהנין פרק י'.
  8. ראו רשימתו של הרב מרדכי מנשה לאופר זמן חירותינו, שבועון התקשרות גליון ת"א.
  9. אגרת למר יצחק רבין ראש ממשלת ישראל, ועוד.
  10. ראו לדוגמא עדותו של הרב שלום דובער ליפסקר.
  11. [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=14994&CategoryID=2374 התוועדויות תשמ"ה חלק ד' עמוד 2520.
  12. הרבי כותב: מה תפקידו של השב"ס?.
  13. תניא פרק מ"ז. אור התורה שמות ב'תקיח. חנוכה 2488.
  14. שיחת י"ב תמוז תשכ"ז.
  15. אור התורה מגילת אסתר ב'רפב.
  16. שיחת שבת פרשת קורח ג' תמוז תשי"ח.
  17. שיחת ליל ב' דחג הפסח תשכ"ח.
  18. אור התורה ביאורי הזוהר תטו. דרושים לראש השנה א'תמח.
  19. בקשר לזה הרבי הזכיר שכיון שאסור לאסירים להחזיק כסף, יש להביא יחד עם המטבעות למתנות לאביונים גם קופת צדקה, כדי שהאסירים יוכלו לשים מיד את המטבעות בקופה (שיחת שבת פרשת ויקהל תשל"ו, שיחות קודש חלק א' עמוד 525. 546.
  20. ראו שיחת י"א ניסן תשמ"א, שיחות קודש חלק ג' עמוד 151, ועוד.
  21. נאסר 22 פעמים במהלך ועידת הרבנים תר"ג.
  22. ראו אדמו"ר הריי"צ על החוקים הקשים של בית האסורים.