שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)
הרבנית שטרנא שרה שניאורסון (ט"ו בטבת תרי"ט – י"ג בשבט תש"ב) הייתה אשתו של אדמו"ר הרש"ב.
תולדות חייה
נולדה בליובאוויטש בט"ו טבת תרי"ט, לאביה אדמו"ר יוסף יצחק (בן הצמח צדק), ולאמה הרבנית חנה - בת הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשרקאס, חתנו של אדמו"ר האמצעי.
הרבנית שטרנא שרה הייתה הרבנית החמישית בשלשלת נשיאי חב"ד.
נישואיה
| ערך מורחב – חתונת הרבי הרש"ב |
באחד הביקורים של הרבנית שטערנא שרה עם אביה בבית זקנה אדמו"ר הצמח צדק נכח במקום גם נכדו, אדמו"ר הרש"ב שהיה אז בגיל ארבע. הצמח צדק התבטא עליהם: "חתן וכלה". באותה השנה י' סיון תרכ"ה נכתבו התנאים בהם אבי החתן התחייב לתת 1,000 רובל ו - 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית). אבי הכלה התחייב לתת 1,500 רובל ו - 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית) והסבא - אדמו"ר הצמח צדק התחייב לתת 500 רובל, אותם יחלקו ל - 10 תשלומים ויחלו לתת מייד. זמן החתונה נקבע לקיץ תרל"ה בירושלים.
שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' אלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרעמעווע. בראותו קופסה מונחת בעגלה בה היה כובע אותו התכוונו החתן ואמו להעניק מתנה לכלה, ביקש לראותו. כאשר מסרו לאדמו"ר המהר"ש את הכובע הסיר ממנו את הנוצה.
במוצאי שבת פרשת תצא, י"א אלול תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש. מייד לאחר החתונה הזדרזו החתן, הכלה והרבנית רבקה לשוב לליובאוויטש אך בסיבת עיכוב לא צפוי הגיעו רק במוצאי שבת. הרבנית שטערנא שרה נכנסה אל הרבי המהר"ש לבקש את ברכתו, אך רק לאחר שעשתה כבקשתו וגזרה את הנוצה מכובעה הרבי המהר"ש ברך אותה.
לאחר חתונתה
בשנתיים הראשונות לאחר החתונה הרבנית הייתה מעתיקה עבור בעלה "הנחות" ממאמרי חסידות ששמע מאביו.
הרבנית שטערנא שרה יסדה אגודת נשים (״דאמען־פעראיין״) עולמית לתמיכה בתלמידי ה"חדרים" בליובאוויטש ופעלה רבות לטובת תלמידי ישיבת תומכי תמימים.[1]
כאשר לקחו את בנה הרבי הריי"צ למאסר עמדה על ספסל ליד ארון הקודש, כפפה את ראשה וחצי גופה היה שקוע בארון וצעקה במרירות בתחינה ובבקשה לבורא עולם.
בט' אדר ת"ש הגיעה יחד עם בנה אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית.
מגילת חייו של הרב מליאדי
בצעירותה כתבה מרת שטערנא שרה שניאורסון חיבור על מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן בשם "מגילת חייו של הרב מליאדי". במהלך השנים זה נאבד ובשנת ת"ש הוא נמצא על ידי אחיינה החורג, הרב שמשון דוב ירושלמסקי שמסרה לאדמו"ר הריי"צ.
הסתלקותה
שנתיים לפני הסתלקותה הייתה חלושה ותחת השגחת רופאים. שלושה חודשים לפני הסתלקותה בשנת תש"ב שכבה במיטתה, אך המשיכה להתפלל שלוש פעמים ביום, לומר תהלים קודם התפילה ולאחריה, ללמוד מדרש, אגדה וחסידות.
בבוקר שבת קודש פרשת בשלח (י"ג שבט תש"ב) לפני התפילה אמרה: "היום שבת שירה והתפילה צריכה להיות אחרת" כאשר הגיעה בתפילה ל"נשמת כל חי" נסתלקה כשהסידור מונח בידיה. כיון ובנה, אדמו"ר הריי"צ היה באותה עת בשיקגו, ההלוויה התעכבה עד שובו ביום שני ט"ו שבט תש"ב. הייתה הראשונה שנטמנה בחלקת חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי ברובע קווינס שבניו יורק, שנרכשה יומיים בלבד קודם לכן. מאוחר יותר, נטמנו בסמוך אליה שאר הרבניות ממשפחת רבותינו נשיאינו, וכן הוקם בסמוך למצבתה האהל של בנה אדמו"ר הריי"צ.
בשנת תש"ג ייסד הרבי הריי"צ רשת בתי ספר לבנות "בית שרה" על שם אמו.
משפחתה
- אביה, רבי יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק).
- אמה, הרבנית חנה בת הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשרקאס.
- בעלה, אדמו"ר הרש"ב.
- בנה, אדמו"ר הריי"צ.
- אחיה, ר' שניאור זלמן מרדכי.
- אחותה, הרבנית שיינא ברכה דוליצקיא.
קישורים חיצוניים
- עמוד איתן בתוהו ובוהו של הגלות, פרקים בהיסטוריה החב"דית, בתוך מגזין אנ"ש גליון 10
(אנגלית) - אגודת הנשים, בתוך 'התמים' גליון נא עמוד 42
הערות שוליים
- ↑ . Mondshine, Y. (1987). Damen Farein [Agudas Nashim] - 1912, Kerem Chabad vol. 3, pp. 198-204. ״דאמען־פעראיין״ [אגודת־נשים], תער״ב, עיין יהושע מונדשיין, כרם חב"ד גליון שלישי, באתר HebrewBooks