חנה גוראריה

חנה גוראריה (כ"ה אב תרנ"ט – ט"ו אדר תנש"א) הייתה בתו הבכורה של אדמו"ר הריי"צ, ורעייתו של הרב שמריהו גוראריה.

תולדות חייה

צעירותה

חנה נולדה בכ"ה מנחם אב תרנ"ט^[1] בעיירה ליובאוויטש לאביה ולאמה הרבנית נחמה דינה.

כ'מתנה' ללידה נתן אדמו"ר הרש"ב לאדמו"ר הריי"צ את המאמר "ברוך שעשה ניסים" שנאמר בכ"ה בכסלו על ידי אדמו"ר הזקן בשנת תקס"ג^[2].

בילדותה היו לה קירובים מיוחדים מסביה אדמו"ר הרש"ב^[3].

בשנת תרע"ח עקרה עם המשפחה מליובאוויטש לרוסטוב.

בי"א סיון תרפ"א נישאה לרב שמריהו גוראריה. החתונה נערכה במעמד מצומצם עקב הרדיפות שהיו באותם ימים. בחתונה השתתפו אדמו"ר הריי"צ וכמה מחשובי החסידים.

בט"ו סיון תרפ"ז בעת שבאו אנשי הנ.ק.וו.ד. לעצור את אדמו"ר הריי"צ, התווכחה אתם במסירות נפש^[4].

למחרת שמחת תורה תרפ"ח יצאה יחד עם משפחתה לריגא, ובשנת תרצ"ג עקרה לוורשה.

בחודש מנחם אב תרצ"ג יצאה עם אמה, הרבנית נחמה דינה לריגא בשליחות אדמו"ר הריי"צ^[5].

בתרצ"ה עקרה לאטווצק.

בכ"ה שבט תרצ"ו נערכה חגיגת בר מצווה לבנה בערי, בהשתתפות אדמו"ר הריי"צ.

בימי מלחמת העולם השנייה הייתה לצד אדמו"ר הריי"צ, בוורשה, ובכל מסעותיו. בט' אדר ת"ש הגיעה יחד עם משפחתה לארצות הברית.

בארצות הברית

בחודש אלול ת"ש התיישב אדמו"ר הריי"צ בבניין 770 והיא עם בעלה ובנם התיישבו בהקומה השלישית של 770.

משנת תש"י הייתה ספריית אדמו"ר הריי"צ תחת ידה, והספרן חיים ליברמן עבד מטעמה.

מאז ההסתלקות שימשה את אמה הרבנית נחמה דינה במסירות, והעסיקה בחורים שונים שיטפלו באמה.

בין שנת תש"י ועד להסתלקות אמה בי' טבת תשל"א ניהלה יחד עם הרבנית חיה מושקא את קרן רייונדשל.

בשנת תשי"ג נשא בנה בערי גוראריה לאישה את מינא גוראריה, בת הרב אלתר דובער חסקינד^[6].

בשמחת תורה תשל"ח, כאשר קיבל הרבי אירוע לב, דאגה לו, היא ירדה לחדרו וניסתה לשכנע אותו לאכול. לאחר מכן שוחחה בתדירות גבוהה עם רופאי הרבי, ביקשה מידע על המצב ועודדה אותם להמשיך במלאכתם^[7].

בקיץ תש"מ ביקשה למנות את הרב שלום דובער לוין שהיה באותו הזמן ספרן ספריית מרכז לענייני חינוך, לספרן בספרית אגודת חסידי חב"ד, אלא שהרבי התנגד למינוי^[8]. בשנת תשמ"ז לאחר דידן נצח הורה הרבי לאחד את שתי הספריות לספריה אחת, ושהרב שלום דובער לוין יהיה ספרן ראשי בשניהם.

משפט הספרים

בשנת תשמ"ה, כאשר גנב בנה, בערי גוראריה את הספרים מהספרייה, בתקופה הידועה המכונה משפט הספרים עמדה היא לצידו ותבעה בבית המשפט להעביר חלק מהספרים אליו, ואילו בעלה, הרב שמריהו גוראריה, נשאר נאמן לרבי.

ביום שבת פרשת פנחס, כ"ד תמוז תשמ"ה, היא נפגעה בפניה על ידי אחד הבחורים שנקש בחוזקה על דלת דירתה והיא פתחה את הדלת (משום שחשבה שמדובר באחד הבחורים שהיו עוזרים לה במשק הבית) ומשגילתה שמדובר במישהו אחר ניסתה לסגור את הדלת, והלה בצעד מופרע - שגונה על ידי הרבי נמרצות - טרק את הדלת בפניה שנחבלו כתוצאה מכך. למקום הוזעק אמבולנס של 'הצלה' סניף קראון הייטס וכן ד"ר משה פלדמן והיא הובהלה בעיצומה של השבת לבית הרפואה קורנל. בסיום ההתוועדות באותה שבת ניגש לרבי המשב"ק הרב בערל יוניק ואמר לחיים וביקש ברכה עבורה ושאל איך להודיע זאת לרש"ג, והרבי ענה שיודיעו לו אחרי הבדלה ושיהיה נוכח רופא^[9]. לאחר ששוחררה מבית הרפואה כבר לא חזרה עוד לדירתה, אלא השתקעה בשנותיה האחרונות בבית בנה וכלתה בניו ג'רזי. כל רכושה כולל חפציה האישיים ואפילו המלתחה האישית נותרו בדירה שבקומה השלישית עד לאחר סיומו המוחלט של משפט הספרים וגרורותיו בשנת תש"נ ואז נארזה התכולה ונשלחה לניו ג'רזי^[10]. בהמשך לכך נצרכה חנה לעבור ניתוח מסוכן, והייתה בסכנת חיים. בלילה שלפני הניתוח הוטב מצבה, ובבוקר, כאשר בדקה הרופא, אמר: "מישהו עבד פה בלילה..." וקבע שאינה צריכה ניתוח. כאשר שמע הרבי את הדברים, שאל האם הרופא ידע מי-הוא-זה שעבד בלילה...^[11].