חסידות
החסידות היא תנועה יהודית שהוקמה על ידי הבעל שם טוב שעיקרה הוא גילוי הנקודה הפנימית והחיות האלוקית שבכל דבר. על פי תורת החסידות יש חשיבות רבה לעבודת התפילה, שמחה והתקשרות לצדיק.
היסטוריה
| ערך מורחב – התייסדות תורת החסידות |
הבעש"ט היה ממשיך הדרך של מחנה הנסתרים, שהיה בהנהגת "בעלי השם". קדמו לבעש"ט הרבנים; ר' אליהו בעל שם, ר' יואל בעל שם ור' אדם בעל שם.
רבי ישראל בעל שם טוב נהג בתחילה כמנהגם של מחנה הנסתרים והסתיר את גדולתו, עד שגילה עצמו לציבור בעקבות עליית נשמה אותה עשה בראש השנה בשנת תק"ז, במהלכה נשמתו נפגשה בעולמות העליונים עם נשמת המשיח שאמר לו שזמן גילויו יהיה כאשר תתפשט תורתו - תורת החסידות בעולם. על עליית נשמה זו סיפר לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב במכתב.
לאחר פרעות ת"ח - ת"ט הייתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות.
לבעל שם טוב נוצר חוג של חסידים. הבעש"ט ערך נסיעות רבות שעל ידם התפשטה החסידות. עם פטירתו בשנת תק"כ כבר מנתה החסידות עשרות אלפי חסידים. לאחר כהונה קצרה של בנו, רבי צבי, עברה ההנהגה לתלמידו המגיד ממזריטש. לאחר פטירתו בשנת תקל"ג חולקו אזורי המדינות באירופה לתלמידים שונים. בין שאר תלמידיו היה האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.
עיקרי תורת החסידות
מלבד היות הבעל שם טוב הצינור האלוקי להבאת האור הגדול שבתורת החסידות לעולם, קיימים גם יסודות פרטיים בתורת החסידות שנמסרו על ידי הבעל שם טוב בעצמו.
|
| ערך מורחב – הבעל שם טוב |
על עיקרי תורת הבעל שם טוב נמנות למשל היסוד כי בכל דבר בבריאה יש את הכח האלוקי המחיה אותו, וכן המצאותה של השגחה פרטית מאת הבורא על כל נברא ונברא, עד שאפילו עלה המתגלגל ברוח יש לו כוונה פרטית ובהשגחה פרטית מתגלגל הוא. הבעש"ט גם החדיר בחסידיו את העיון בתפילה ואת החיות והשמחה הפנימית בקיום כל מצווה, ובעבודת השם בכללותה. הוא הפליא את התמימות שבאמירת פרקי תהלים על ידי יהודים פשוטים באמונתם.
|
| ערך מורחב – תורת החסידות |
מלבד זאת, עיקרי תורת החסידות, שנוסדה על ידי הבעל שם טוב והורחבה על ידי המגיד ותלמידיו לדורותיהם, הוסברו באריכות בקונטרס ענינה של תורת החסידות מהרבי ובקונטרס תורת החסידות מאדמו"ר הריי"צ.
עיקרם של הדברים הוא כדלעיל, אין ענינה של החסידות רק להחיות מבחינה רוחנית את עם ישראל, או תנועה קבלית כלשהי, אלא לגלות את פנימיותו של כל דבר, בחינת היחידה שבכל עניין. ככזו מובן הקשר בין החסידות לגאולה שענינה גם כן גילוי פנימיות כל דבר. וכפי שמסופר על עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז ששאל את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר", וע"ז ענה לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה, וידעו לעשות יחודים כמוך", היינו שעל ידי התפשטות תורת החסידות ועבודת ה' בדרך זו, על ידי זה יבוא המשיח.
ההתנגדות לחסידות
|
| ערך מורחב – התנגדות לחסידות |
מיד עם התפשטות החסידות יצאו כנגדה רבים מרבני ליטא, ובראשם עמד הגאון מוילנא (הגר"א) בחרם שאסר את פיתם ויינם של החסידים, חרמות כעין אלו ובעקבותם מסירות הלשנות ורדיפות שונות היו למכביר עד לתקופה האחרונה ממש. לשיא הגיעו הדברים ברצח ארבעת החסידים משונציאן.
ההתנגדות נבעה בעיקר מהחשש שהחסידות הינה המשכה של תנועת השבתאות של שבתי צבי, שכפר בעיקר וגרם לשבר גדול באמונה. כמובן שדבר זה הוכח כלא נכון, אולם רבים מהמתנגדים סרבו במשך תקופה ארוכה מלהכיר בכך שרק בלימוד החסידות תתחזק האמונה וקיום המצוות ואדרבא חוסר לימוד החסידות מביא לכירסום באמונה ובשמירת המצוות. בשלב מסויים כדי ללבות את המחלוקת הגיעו שנים לגאון מוילנא והעידו בפניו שראו חסידים שאכלו בשר ושתו יין בתשעה באב הם "שכחו" לציין שהיה זה תשעה באב שחל בשבת שאז כמובן שהצום נדחה ליום ראשון וגם הגאון בעצמו אכל בתשעה באב. בעקבות זאת חתם הגאון מוילנא על חרם נגד החסידים.
תנועות חסידיות
גילויו של הבעש"ט נעשה כאמור בשנת תצ"ד ומאז החלה ההנהגה בצורת אדמו"ר וחסידים. לאחר הסתלקות הבעש"ט בחג השבועות בשנת תק"כ מילא את מקומו רבי דובער, הרב המגיד ממזריטש, בהנהגת החסידות הכללית.
לאחר הסתלקותו של הרב המגיד ממזריטש, בי"ט כסלו שנת תקל"ג (1763) הסתיימה תקופת החסידות הכללית ותלמידיו השונים של הרב המגיד ממזריטש פתחו כל אחד חצרות חסידיות משל עצמו, ולעיתים אף חלקו אחד על השני בנושא אופיה הרצוי של תורת החסידות והפצתה. עיקר החלוקה הייתה בין אדמו"ר הזקן שייסד את חסידות חב"ד ששמה דגש על הבנת הדברים, לבין חסידוית פולין - חג"ת ששמו דגש על עבודת ה' ברגש הלב. הבולטות בחסידויות בתקופה ההיא: קרלין, לובלין ברדיטשוב ומזיבוז'.
כיום ישנם מאות חסידויות שונות, מהגדולות: חב"ד, גור, בעלז, צאנז וויז'ניץ.
החסידות כיום
עיקרי שיטת הבעל שם טוב חדרו לכל הזרמים ביהדות, וכך למשל הפכה תפילה בשמחה לדבר שבשגרה. וכן ענין של השגחה פרטית. גם גילוייה העמוקים ביותר של תורת הבעש"ט, כגון הצמצום שאינו כפשוטו, דבר ה המחיה כל נברא בכל רגע מחדש התקבלו בכל פלגי היהדות ללא עוררין. וכן התורה שבכתב של החסידות - ספר התניא נלמד ונדפס בכל מקום בעולם. וכן יש ספרי חסידות של אדמו"רים שונים שנתפרסמו בכל זרמי יהדות אף בין אנשי ליטא, כמו הספר הקדוש ישמח ישראל והספר נתיבות שלום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מהי החסידות, ולמה היא התגלתה רק בדורות אלו? בתוך מגזין הוידאו השבועי של jem
