חומש תורה שלמה

המונח "תורה שלמה" מפנה לכאן. לערך העוסק בפרוייקט דומה בעריכת הרב ברוך אפשטיין, ראו תורה תמימה.

חומש תורה שלמה היא סדרת ספרים מקיפה על ארבעת החומשים הראשונים, המלקטת את מאמרי חז"ל לפי סדר הפסוקים, מתוך כמאה ספרי מדרשים שונים, חלקם מתוך כתבי יד נדירים.

הסדרה נערכה על ידי צוות תלמידי חכמים בראשו עמד יוזם והוגה הרעיון הרב מנחם מענדל כשר, שאף הוסיף בשולי הגליון הערות וביאורים ודיוקי נוסחאות רבים, וברוב הכרכים נוספו במילואים מאמרים תורניים הדנים בהרחבה בנושאים שונים שהוזכרו באותו כרך.

הכרך הראשון בסדרה יצא לאור בשנת תרפ"ו בירושלים על החלק הראשון של פרשת בראשית, והכרך ה-44 והאחרון בסדרה יצא לאור כעבור 68 שנה (לאחר פטירתו של הרב כשר) בשנת תשנ"ה על פרשיות מטות-מסעי.

מלבד הספרים על החומש, יצאו לאור לאורך השנים מספר ספרי נספחים, דוגמת "אנציקלופדיית שמע ישראל", הגדה של פסח, וספרים על חלק מהחמש מגילות.

חזון והוצאה לאורעריכה

מתוך המבוא לספר "תורה שלמה" - פרשת בראשית

ראיתי לקרוא את שם החומש "תורה שלמה" על-פי המובא במסכת מנחות ס"ה כשר' יוחנן בן זכאי השיב להמינים בדבר עצרת אחר שבת, התבטא אז בלשון זה: ולא תהא "תורה שלמה" שלנו כשיחה בטלה שלכם?, ונראה שהתכוין בלשון זה לומר שאין התורה בבחינת תורה שלמה אלא בהצטרפות התורה שבעל פה המפרשת ומבארת את התורה שבכתב כפי המקובל במסורה, ולפיכך בנוגע אלינו, המאמינים בני מאמינים בתורה שבע"פ, אמנם יש לנו תורה שלמה לאפוקי המינים לשיטתם שאינם מחזיקים רק בתורה שבכתב ולא בתורה שבע"פ, בנוגע להם אין התורה בבחינת תורה שלמה, ובאמת גם תורה שבכתב אין להם, שאין זו תורה שלמה מבלעדי התורה שבע"פ, כי התורה שבכתב לבדה היא כספר החתום. – ובהתאם לרעיון זה קראתי לחבורי הנוכחי בשם "תורה שלמה", שהשם הזה הולמו היטב, יען כי בו מתחברת ומצטרפת התורה שבכתב עם התורה שבעל פה, והוא נאה לשמו ושמו נאה לו.

רבי מנחם מנדל כשר, ‏"מבוא לתורה שלמה, חלק א' (בראשית א'), ירושלים תרפ"ז-תשנ"ב, עמ' י"ט, באתר אוצר החכמה

היוזם של הסדרה הרב מנחם מענדל כשר, רצה לחבר את פירושי חז"ל בתורה שבעל פה, עם פסוקי התורה שבכתב, וליצור מעין 'פירוש' של חז"ל על הפסוקים וזאת על יסוד דברי חז"ל עצמם במסכת מנחות^[1], ועל כן קרא למיזם בשם 'תורה שלמה'.

מלבד ליקוט של מדרשי חז"ל מהספרים הנפוצים כגון מדרש רבה, תנחומא, ספרא, ספרי, וילקוט שמעוני, ליקט המחבר את הדברים שהובאו בראשונים בשם חז"ל, ליקוטים שונים וכתבי יד נדירים אותם מצא בארכיונים וספריות ברחבי העולם.

בדומה לחומשים הנדפסים, ליקוט דברי חז"ל מופיע לצד הפסוקים עם פירושי רש"י ותרגום אונקלוס, כשנוסף להם גם תרגום יונתן על התורה, ובשולי העמוד נוספו הערותיו של המחבר, בהם מבאר את דברי חז"ל וכיצד למדו אותם מהפסוקים, דיוקים, ושינויים נוסחאות, ובמקומות רבים גם מנסה לבאר מאמרי חז"ל מוקשים, ולהכריע בין שיטות שונות בביאור דברי חז"ל.

הסדר בו הובאו דברי חז"ל שבליקוט בתוך כל פסוק, הוא על פי רוב בהתאם לסדר החשיבות של המקורות, כשמאמרי חז"ל מהגמרא הובאו ראשונים, לאחריהם הספרא והספרי, וכן הלאה.

הדפסת הסדרהעריכה

בשנת תרע"ב החל הרב כשר בעודו בפולין בעריכת דוגמה של ליקוט דברי חז"ל על הפסוק הראשון בתורה, ואת הדוגמה שערך שיגר לרבנים בולטים ביהדות פולין וקיבל מהם הסכמות.

בשנת תרפ"ד עלה לארץ ישראל במטרה להקים את ישיבת 'שפת אמת' של חסידי גור, ולעמוד בראשה, ועם עלייתו לארץ החל ביישום חזונו ובשנת תרפ"ז הדפיס את הכרך הראשון בירושלים. בין הרבנים שהעניקו הסכמה לספר היה הרב אברהם יצחק קוק, הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב איסר זלמן מלצר, ועוד.

במטרה לזרז ולקדם את המשך ההוצאה לאור, פרש מתפקידו בראשות הישיבה, ובשנת תרפ"ט היגר לארצות הברית, ובאותה שנה הוציא לאור את הכרך השני בסדרה, ועד להתחלת מלחמת העולם השנייה השלים את הוצאתם לאור של שבעת החלקים הראשונים.

בשנת תש"ד הדפיס את הכרך השמיני בבית הדפוס של האחים שולזינגר בניו יורק, ומחלק כ' ואילך חזרה ההדפסה לירושלים, בעקבות עלייתו לארץ ישראל.

החל מהכרך השמיני התווספו לספרים מדור מילואים שכללו מאמרי תוכן רחבי היקף בנושאים שונים, ובחלוף השנים הלך המדור והתרחב והפך לחלק עיקרי מהספר. בין הנושאים בהם עסק, הוא בירור במחלוקת הגר"א וכ"ק אדמו"ר הזקן בפירוש הפסוק "מלא כל הארץ כבודו"^[2], נושאים נפיצים דוגמת השוואה בין מדרשי חז"ל לתורת ההתפתחות של דארווין, סתירת פירושי הקראים לתורה, ודיונים הנוגעים לספרים חיצוניים.

יצירתו המונומנטלית של הרב כשר זכתה להערכה רבה, ומאמרי ביקורת רבים שיבחו את הסדרה ואת העריכה, ביניהם הרב שלמה יוסף זוין^[3], ועוד, ועל סדרה זו זכה הרב כשר בפרס ישראל לספרות תורנית (בשנת תשכ"ג), וזכה פעמיים בפרס הרב קוק (בשנת תש"ד ובשנת תשכ"א).

המשתתפים בעריכהעריכה

הרב כשר עצמו ניהל את המערכת של תורה שלמה ועמד בראשה באופן פעיל בעיקר ב-30 החלקים הראשונים, כאשר מהכרך הל"א ואילך בעקבות גילו המתקדם, הלכה ופחתה מעורבותו בתהליך העריכה, ואף ההערות והביאורים שבשולי הגליון התמעטו והתקצרו.

בשנת תשמ"ג בה נפטר יצא לאור הכרך הל"ח, וסמוך לפטירתו נפטרו גם בנו הרב משה שלמה כשר וחתנו הרב אהרן גרינבאום שהיו חברי מערכת ההוצאה לאור, ואת המשך ההוצאה לאור נטלו על עצמם הנכדים ר' שמחה בלכרוביץ ור' אפרים גרינבאום.

כרך מ"ד היה הכרך האחרון שיצא לאור על סיום ספר במדבר, פרשיות מטות מסעי, והודפס בחודש תשרי תשנ"ה, כתשע שנים לאחר פטירת הרב כשר.

בין השותפים במערכת ההוצאה לאור נמנה החסיד ר' מנחם מענדל טננבוים.

יחס הרבי לסדרהעריכה

במכתב ניחום אבלים ששלח הרבי למשפחתו, נכתב: "בוודאי ובוודאי, אשר המשך פעלו הכי נעלה - תורה שלמה - ועד לגמרו בפועל ממש ובהקדם הכי אפשרי - הרי זה ענין שהזמן גרמא, וניחום הכי עיקרי לחיי, ויקרא לשכבא הכי פנימי - עליית הנשמה לעילא ולעילא"^[4].

לאחר ארבעה חודשים, כאשר נפטר גם בנו הרב משה שהמשיך בהוצאת התורה שלמה, הובנה הדגשת הרבי לסיים את המפעל "בהקדם הכי אפשרי"^[5].

בשנת תשמ"ט הורה הרבי ללמוד בשבועות בהם עוסקים במלאכת המשכן (פרשיות תרומה-פקודי) את מאמרי חז"ל הנוגעים לפסוקים הנלמדים. על מנת להקל את הלימוד, הרבי הציע ללמוד מתוך חומש 'תורה שלמה' (או חומש תורה תמימה) בו מרוכזים מאמרי חז"ל באופן שיטתי ומסודר^[6].

הרבי, בשיחותיו ובאגרותיו, מרבה לציין ל"תורה שלמה".

- להרחבה אודות קשריו של הרב כשר עם הרבי, ראו בערך: "הרב מנחם מענדל כשר".