משתמש:זאבי מינצברג/רבנו חננאל
| רבינו חננאל | |
|---|---|
| לידה | בערך ד'תתק"פ |
| ד'תשכ"ו | |
| פטירה | ד'תתט"ז |
| השתייכות | בעלי התוספות |
| תחומי עיסוק | ביאורים על התורה |
| רבותיו | אביו רבינו חושיאל |
| תלמידיו | רבי שמשון בן צדוק בעל ספר התשב"ץ, הרא"ש, המרדכי, מאיר הכהן מרוטנבורג (הגהות מימוניות), רבי דן אשכנזי ואחרים. |
| בני דורו | רב ניסים גאון, רב האי גאון, רבי שמואל הנגיד |
| חיבוריו | פירוש לתלמוד, ביאור על התורה, תשובות הלכתיות. |
רבי חננאל בר חושיאל, או בקיצור ר"ח, (ד'תשכ"ו, - ד'תתט"ז) היה רב ופוסק, מפרשני התלמוד ומחכמי ישראל הבולטים בפתיחת תקופת הראשונים,(אם כי יש מהאחרונים שהחשיבוהו לגאון). פירושו לתלמוד הוא הראשון מסוגו שנמצא בידינו.
מוצא משפחתו מאיטליה, ועל כן לעיתים הוא מכונה "רבינו חננאל איש רומי", אך ככל הנראה בצעירותו היגר עם אביו רבינו חושיאל, לקירואן שבאפריקה הצפונית (תוניסיה דימינו). ידוע כי למד לימודים כלליים, היסטוריה ושפות - בעיקר ערבית ויוונית[דרוש מקור]. היה עשיר ונכבד בקהילתו. היה נשוי ונולדו לו 9 בנות.
רבנו חננאל קיים התכתבות עם ראשי ישיבות בבל, והם העניקו לו את התואר ״ראש בי רבנן״.
חיבוריועריכה
פירושו לתלמודעריכה
רבנו חננאל הוא הראשון שחיבר פירוש לרוב התלמוד הבבלי, אך חלק ממנו אבד (חלק מכתבי היד נמצאו בשנים האחרונות). הפירוש מתאפיין לעיתים קרובות גם ככזה שנועד לפסוק הלכה. הפירוש הוא על שלושה סדרים: מועד, נשים ונזיקין{{הערה|הפירוש המיוחס לו למסכת הוריות אינו שלו, ומקובל במחקר כי נכתב על ידי רבי ברוך בן שמואל מארץ יוון, כמו כן מוזכר פעמים רבות בחידושי הרמב"ן ובתוספות בשם "הר"ח".
סגנון כתיבתו של הפירוש הוא הסבר אודות הקטעים שאינם מובנים, ופעמים שהוא מדלג על רוב הסוגיא וכותב "ושאר כל השמועה פשוטה היא". בנוסף הפירוש מתמקד בתרגום מארמית ללשון הקודש, כתיבת מבואות לסוגיה ובירור הגרסה הנכונה בתלמוד. לעיתים הוא מעתיק גרסה אחרת לסוגיא. גרסתו נחשבת לאמינה ומדויקת. בפירושו הוא מרבה להשוות עם הסוגיה המקבילה בתלמוד הירושלמי, ומביאו גם במקרה שהתלמוד הירושלמי רק משלים את דברי התלמוד הבבלי ולא חולק עליו.
לרוב, כאשר הגמרא מנסה להעמיד סוגיה כלשהי, רבנו חננאל אינו כותב את העמדות שנדחו אלא רק את המסקנה הסופית.
כמנהג גאוני בבל הוא פירש את האגדות באופן מושכל, ואת התמוהות שבהן כמשלים.
מחברי הפירושים בדורות שאחריו קיבלו את פירושו והרבו להעתיק ממנו, ובייחוד ר' נתן בעל הערוך. גם הרי"ף העתיק ממנו בחיבורו, אך הזכיר את שמו בפירושו ארבע פעמים בלבד. וכמה פעמים חלק על שיטתו. בעלי התוספות הרבו להביאו בפירושם וסומכים עליו עד כדי שלפעמים דוחים את פירוש רש"י מפירושו[1][דרוש מקור]. בחיבוריו של רש"י הוא כמעט ואינו מוזכר[2], זאת משום שבימי רש"י פירושו של רבינו חננאל עדיין לא התפרסם בצרפת.
ברוב המקומות, רבנו חננאל הסתמך על פירושיהם של רב שרירא גאון ושל רב האי גאון לכמה מסכתות, ולפעמים הוא העתיק את פירושיהם מילה במילה.
פירושו לתורהעריכה
ידוע שרבנו חננאל כתב פירוש לתורה, אך הוא אבד ולא ידוע הרבה אודותיו. נשארו ממנו קטעים מפרשנים שונים שציטטוהו (הרמב"ן, רבינו בחיי, דרשות אבן שועיב ועוד) וכן בגניזת קהיר. בפירושו הוא מביא גם את פירוש הרס"ג ורב שמואל בן חפני ודברי אגדה.
אבינו מלכינועריכה
| ערך מורחב – אבינו מלכינו |
בגמרא מסופר, שפעם אחת גזרו תענית על הגשמים והתפללו ולא נענו, וירד רבי עקיבא לפני התיבה, ואמר: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה! אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו!", וירדו גשמים. וכתבו הראשונים, שכשראו חכמי אותו דור שנענה באותה תפילה, הוסיפו עליה דברי בקשות ותחנונים, וקבעום לעשרת ימי תשובה.
בגרסת רבנו חננאל וה'עין יעקב' בגמרא שם מופיעות עוד ארבע פסקאות. בסידור הראשון שבידנו, סידור רב עמרם גאון, מופיע נוסח בן עשרים וחמש פסקאות. בסידורים אחרים ניתוספו עוד בקשות, עד שבמנהג אשכנז-פולין יש ארבעים וארבע פסקאות. על-פי ה'לבוש', כל הבקשות שבי"ג הברכות האמצעיות של תפילת העמידה (שמונה-עשרה) מופיעות בנוסח 'אבינו מלכנו'.
ה'בית-יוסף' כתב שהנוהגים לומר את תפילת 'אבינו מלכנו' בראש-השנה (שאין מתוודים בו) ידלגו על כל מקום שנזכר בו חטא ועוון, וכן נהגו הספרדים והחסידים, ואילו הרמ"א כתב לאומרה "על הסדר". כאשר ראש-השנה חל בשבת, כבשנה זו, וכן בשבת שובה, אין האשכנזים אומרים אותה כלל, משום שאין 'שאלת צרכיו' בשבת. בין הספרדים יש נוהגים לאומרה, הן בראש-השנה והן בשבת שובה. בעשרת ימי תשובה הכול אומרים אותה בשחרית ובמנחה. ביום-הכיפורים אומרים אותה ללא דילוג, וכשחל בשבת, הנמנעים מלאומרה בשבת אומרים אותה רק במנחה (והאשכנזים – בנעילה), "שאם לא עכשיו – אימתי".
בנוסח חב"ד, נהגו לאומרה גם בתענית ציבור.
למנהג הספרדים, שליח-הציבור אומר 'אבינו מלכנו' והקהל עונה אמן, חוץ מכמה פסקאות שהציבור חוזר עליהן. למנהג האשכנזים, רבים אומרים מקצת הפסקאות (ויש הנוהגים לומר כך את כולה בנעילה) פסוק בפסוק, חזן וקהל, ולמנהג חב"ד אומרים את כולה יחדיו ללא חזרה.
אצל רבותינו נשיאנועריכה
| ראשונים | ||
|---|---|---|
| אשכנז | רבי משולם בן קלונימוס • רבנו גרשום מאור הגולה • שמעון הגדול • רבי יצחק הלוי • מהר"ם מרוטנבורג • רא"ש • רבנו ירוחם • ראבי"ה • רבי יצחק אור זרוע • המרדכי • מהרי"ל • רבי ישראל איסרלן | |
| צרפת | רבי יעקב בן יקר • רש"י • בעלי התוספות (בהם רשב"ם, רבנו תם ור"י הזקן) • רבנו פרץ • רבי משה מקוצי • רבי יחיאל מפריז | |
| פרובנס | המאירי • בעל האשכול • הראב"ד • רז"ה | |
| ספרד | ארבעת השבויים • רב ניסים גאון • רבנו חננאל • רבי שמואל הנגיד • רי"ף • ר"י מיגאש • רבי יהודה הלוי • רבי אברהם אבן עזרא • רמב"ם • רמ"ה • רמב"ן • רבי יונה גירונדי • רבי יעקב בעל הטורים • רשב"א • רא"ה • ריטב"א • ר"ן • ריב"ש • רשב"ץ • רבי יוסף חביבא • ר"י אבן גיאת • רבי אברהם אבן חסדאי | |
| איטליה | רבי נתן מרומי (הערוך) • רבי ישעיה די טראני • ריא"ז | |