מיכאל טייטלבוים
הרב מיכאל טייטלבוים (תער"ב - ו' באדר ב' תשס"ה) היה ממפעילי ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות ולאחר מכן מקים מוסד חינוך אהלי תורה.
תולדות חיים
נולד בוועליקי-לוקי בשנת תער"ב להוריו הרב חיים משה ולאמו מרת צביה. תאריך לידתו המדוייק אינו ידוע, אך בנו הרב אליעזר מספר שאביו היה חוגג את יום הולדתו בחודש חשוון, היום בו ראה לראשונה את הרבי. כמה שבועות לפני שנולד, נפטר דודו זקנו, הרב מיכאל בלינער ("דער אלטער"), המשפיע מליובאוויטש. שמו ניתן לו על שמו לאחר שאמו ראתה את ר' מיכאל בחלומה וזה הורה לה כי תיתן לבנה הנולד את שמו.
זכה בשנות בחרותו להיות אצל אדמו"ר הריי"צ בלנינגרד.
בשנת תרפ"ז, בהיותו נער כבן חמש-עשרה, נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים'. תקופה מסויימת למד בישיבת תומכי תמימים ויטבסק. בתקופת חורף תרצ"א למד במחלקה של תומכי תמימים זארוציי, אלא שבאחד הימים נעצר על ידי הק.ג.ב. יחד עם תמימים נוספים שלמדו עמו. זמן קצר לאחר מכן שוחרר, והמשיך ללמוד בישיבות תומכי תמימים. בהמשך למד בישיבת תומכי תמימים סטראיא. במחלקה זו למד עד שלהי שנת תרצ"ד, אז נסע ללמוד בתומכי תמימים קורסק.
בהמשך, לאחר החלטה כי התמימים שאינם נשואים ינהלו את ישיבות תומכי תמימים, ניהל את ישיבת תומכי תמימים ז'יטומיר, במקומו של ראש הישיבה הרב אליעזר פינסקי, שנישא בינתיים.
המחלקה בז'יטומיר החזיקה מעמד יותר משלוש שנים בשלהי קיץ תרצ"ז נסגרה הישיבה, ור' מיכאל, המשיך אל הסניף תומכי תמימים וורוניז'. כאשר ר' שלום וילנקין - ראש הישיבה - נאלץ לעזוב את העיר, התמנה ר' מיכאל למשגיח במקומו, כשהוא מלמד ומשגיח על סדרי לימודים תקינים. הלימודים בישיבה נמשכו עד אמצע החורף כאשר נודע לתלמידים על בואו הצפוי לעיר של דוד איצ'ה המוסר.
ר' מיכאל ביקש ויזה מממשלת ריגא כדי לצאת לשם. אולם לא הצליח לצאת מברית המועצות, כנראה בשל החלטת ממשלת לטביה להפסיק את מתן הויזות לפליטי רוסיה.
בסוף שנת תרח"צ נשא ר' מיכאל לאישה את מרת אסתר, בת החסיד הרב אליעזר דבוסקין. בתחילה התגורר בחרסון, אולם מכיוון שבעיר הקטנה לא היה אפשר להתחמק מעבודה בשבתות - עבר להתגורר בחרקוב, שם יכל לעבוד לפרנסתו באופן עצמאי.
באותה תקופה נסגרה הישיבה בקורסק והבחורים נמלטו. חלקם הגיעו לחרקוב וכמה מהם החלו ללמוד אצל ר' מיכאל בביתו, כשהוא עצמו מלמדם תורה, למרות שהיה אברך נשוי.
בעיצומם של ימי תשרי תש"ב, החלו הגרמנים להפציץ את חרקוב. ר' מיכאל עזב את העיר ונדד לעיר סמרקנד, שם הקים את ישיבת תומכי תמימים סמרקנד יחד עם ר' ישראל לוין.
בתום המלחמה יצא מברית המועצות ב"יציאת רוסיה תש"ו", ועבר למחנה פוקינג בגרמניה. כאשר הוקם ועד מיוחד לניהול הקהילה החב"דית הזמנית במחנה, מונה לחבר בוועד. באותה הזדמנות הוקמה הישיבה החב"דית במחנה, ור' מיכאל נבחר למלמד באחת הכיתות הגבוהות. באותה תקופה היה אפשר להדפיס בפאקינג במחירים זולים במיוחד, והרבי, שעמד בראש הוצאת הספרים קה"ת, הדפיס ספרי חסידות רבים בפוקינג, בתחילה התעסק בזה הרב דוד ברוורמן, וכשנסע משם התחיל ר' מיכאל להתעסק בזה. בין השאר היה אחראי על משלוח הספרים לארצות הברית.
בחורף תש"ח, לאחר עשר שנות נישואין, נולד בנו יחידו אליעזר.
בארצות הברית
בשנת תשי"א שאל ר' מיכאל את הרבי האם לעלות לארץ הקודש או להגר לארצות הברית, ומענה הרבי היה שעליו להגיע לארצות הברית. בראשית שנת תשי"ב הגיע עם משפחתו לחופי ארצות הברית. הוא קבע את דירתו בשכונת ברונקס, ומיד החל בפעילות לחינוך הילדים. מאחר שרוב הילדים היהודיים באותה תקופה למדו בבתי הספר הציבוריים, פתח עבורם ר' מיכאל תלמוד תורה לשעות אחר הצהריים.
ר' מיכאל לא היה מסוגל לגור רחוק מהרבי ולאחר כמה חודשים העתיק את מושבו לשכונת ברונזוויל, ולפרנסתו עבד כשמש באחד הבתי כנסת. בשנת תש"כ, עבר לגור בשכונת איסט פלטבוש.
מכיוון שבאותן שנים מצבה הכלכלי של הישיבה היה קשה ור' מיכאל לא הרשה לעצמו לקחת משכורת מהישיבה, עבד ר' מיכאל לפרנסתו כשמש בבית הכנסת בשכונת איסט פלטבוש.
כעבור כמה שנים, בעקבות השתלטות השחורים על האזור, החלה בריחה המונית של יהודים משכונת איסט פלטבוש. גבאי בית הכנסת בו עבד ר' מיכאל, החליט למוכרו. ר' מיכאל, ששמע את שיחותיו החריפות של הרבי נגד עזיבת השכונות היהודיות בכלל, ונגד מכירת בתי הכנסת בפרט, נלחם נגד ההחלטה עד שהדבר הגיע לבית המשפט שפסק כי לגבאי בית הכנסת אין רשות למכור את בית הכנסת, כל עוד יש מתפללים שמעוניינים להמשיך להתפלל במקום.
ר' מיכאל המשיך לקיים את המניין בבית הכנסת, ועוד עשרות שנים לאחר מכן המשיך להתקיים בבית הכנסת מניין קבוע שלוש פעמים ביום. בשנים מאוחרות יותר העביר ר' מיכאל את גני הילדים של 'אהלי תורה' לבית הכנסת באיסט פלטבוש. בנוסף לקח על עצמו את עול החזקת המקוה שבשכונה, ובמשך הזמן אף עבר לגור בבניין המקווה.
בהתוועדות שמחת תורה בשנת תשט"ו, הביע הרבי את רצונו שבמוסדות החינוך החב"דיים ילמדו על טהרת הקודש, ללא לימודי חול. בעקבות שיחה זו הקים ר' מיכאל בשכונת קראון הייטס את מוסד החינוך הראשון על טהרת הקודש בשם "אהלי תורה", מבלי שיהיו לו את האמצעים הדרושים לכך, כשהוא נוטל את כל האחריות הכספית על עצמו. המוסד התפתח וגדל במשך השנים, וכיום הוא מוסד הלימוד החב"די הגדול ביותר בעולם, בו לומדים למעלה מאלפיים תלמידים.
אף בשנותיו האחרונות המשיך להלחם בעד מוסדותיו של הרבי וציביונם, גם לאחר ג' תמוז תשנ"ד המשיך לדגול באמירת 'יחי' ובהחדרת זהות הרבי כמלך המשיח.
פטירתו
בשנים האחרונות לחייו סבל ר' מיכאל מאירוע מוחי, למרות זאת לא הפסיק לרגע מעבודתו בקודש, וכיתת את רגליו מבית לבית בכדי לאסוף את האמצעים הכספיים לבנות את הבניין החדש של ישיבת אהלי תורה. נפטר בו' אדר ב' תשס"ה, ונטמן בבית העלמין מונטיפיורי בקווינס.
משפחתו
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג