כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש הינו האופן בו נוהגים חסידים ויהודים רבים מכל שכבות הציבור לכתוב לרבי ולקבל את עצתו וברכתו בכל תחומי החיים, מאז הסתתרותו של הרבי מעינינו. לאחר כתיבת המכתב, מכניסים אותו אל אחד מכרכי אגרות הקודש של הרבי, ובעמודים החופפים על המכתב נמצאת לרוב התייחסות קולעת לבעיית השואל והדרכה כיצד לנהוג.

מקור המנהג

התחלת המנהג

לאחר כ"ז אדר כאשר פסקו לצאת תשובות כתובות מהרבי והציבור היה במבוכה גדולה החל הרב מנחם מענדל גלוכובסקי לעשות לעצמו קביעות בלימוד מסדרת האגרות קודש, כאשר קרא את האגרות שם לב כי הוא רואה תשובות לנושאים שונים שבדיוק עמדו אצלו על סדר היום או תשובה לשאלה שנשאלו באותו הזמן. ברגע שהדבר נשנה כמה פעמים, הוא הבין כי יש בזה ענין לא רגיל.

באחת ההזדמנויות אחד מבני משפחתו היה צריך להתאשפז, אז הוא פתח באגרות וראה תשובה שהרבי כותב למישהו שהצורך שלו להתאשפז בוודאי נעשה בגלל שצריך לקרב יהודים ליהדות בבית הרפואה, ואם אכן יעשה זאת הכל יסתדר.

באותה תקופה שלאחר כ"ז אדר, הוא ראה חסידים רבים עצובים מהמצב שהרבי לא עונה תשובות מפורטות, אלא רק בהן ולאו על שאלות ששאלו לפניו המזכירים והחל לספר בהזדמנויות שונות כי הרבי כבר אמר שימצא דרכים איך לענות, וכך סיפר סיפורים שונים שקרו לו דרך האגרות קודש ובעקבות זאת הדברים התפרסמו, ואנשים הגיעו, שאלו וביררו וכך הענין נודע לכל הציבור^[1].

מקורות המנהג

פתיחת ספר כסימן מלמעלה

עצם העניין של פתיחת ספר כסימן להצלחה מובא כבר בשו"ע יורה דעה סי קע"ט. ומובא בשיחת הרבי כמנהג שנתקבל.

וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים - שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמא: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיו"ב, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיו"ב

— התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמוד 309

אמנם, בהמשך השיחה מבהיר הרבי, שהפתיחה הינה רק לדברי חולין, ולא בעניינים השייכים לקדושה בהם יש לשאול רב.

ספר של הרבי כפניה לרבי

בספר לשמע אוזן של הרב שניאור זלמן דוכמן מסופר שאדמו"ר הרש"ב אמר: "כאשר קורה משהו אצל יהודי, יש בכוחו של כל יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי! כנראה, שלכן נהוג להכניס פדיון לתוך ספר התניא"^[2].

קריאת איגרת - כדבר שמיועד אליו

בשיחת הרבי משנת תשמ"ט אומר הרבי^[3] שכאשר יהודי קורא איגרת מהרבי הרי נהי' הוא "קריינא דאיגרתא" (-מקריא, מכריז האיגרת) ועליו השליחות לקיים הכתוב בה. עד כאן השיחה. ומשיחה זו מובן שלימוד איגרת של הרבי (ובנדו"ד, כתיבה באגרות קודש), גוררת אחריה את החיוב לקיים הכתוב בה.

מנהג שנתפשט

מלבד כל הנ"ל, הרבי מתייחס למנהגים שנתפשטו בעם ישראל כמנהגי קודש^[^{דרוש מקור]}.

אופן הכתיבה

הרב יוסף יצחק וילשנסקי כותב עם יהודים לרבי

כתיבה לרבי מתבצעת על ידי כתיבת הבקשה או השאלה על דף. את הדף מכניסים בצורה אקראית לאחד מספרי האגרות. במקום האקראי בו הוכנס הדף, רואים הפונים התייחסות לבקשתם או תשובה והדרכה בעת הצורך. נהוג, כי לפני הכתיבה לרבי מקבלים החלטה טובה, כגון קבלה לעתיד להשתפר בקיום מצווה או הידור נוסף במנהגי ישראל.

היחס למנהג

רובו הגדול של משפיעי וחסידי חב"ד נוהג במנהג זה, ומשפיעים רבים מעודדים את שומעי לקחם לכתוב לרבי באופן סדיר, ומדריכים אותם בנוגע לתדירות הכתיבה והאופן הנכון בו יש להתייחס לתשובות שמשיב הרבי באמצעות ה'אגרות קודש'.

יש מהמשפיעים ובראשם הרב זמרוני ציק^[^{דרוש מקור]} שאומרים שזוהי הדרך לקשר אנשים לרבי בזמננו זה. ואכן מוקמים מדי שנה דוכנים לכתיבה לרבי, באירועים מרכזיים שונים, כמו הילולת רשב"י במירון, והילולת הבבא סאלי בנתיבות.

סיפורי ניסים רבים התרחשו באמצעות הכתיבה לרבי וביצוע ההוראות כפי שהרבי הדריך במכתב. סיפורים אלו התפרסמו לראשונה בעלון השבועי החבדי שיחת הגאולה ולאחר מכן גם בשבועונים החב"דיים דוגמת שבועון בית משיח והגאולה, והן בספרים מיוחדים שהוקדשו לצורך כך דוגמת סדרת הספרים 'נפלאות עכשיו' והספר 'רועה נאמן'.

עם זאת, ישנם אחדים שאינם רואים הנהגה זו בעין יפה, וטוענים^[^{דרוש מקור]} כי זוהי סטיה מהדרך החב"דית המקובלת ואין צורך להעניק לרבי שיטות איך לתת לחסידים תשובות למצוקותיהם והתלבטויותיהם אלא הרבי ימצא את הדרך לעשות זאת, כמענה הידוע של הרבי משנת ה'תש"י: "מכתבו מט' ניסן קבלתי. ומענה בקיצור על האמור בו ימצא בהקדמותי להקונ' שהו"ל אחרי ההסתלקות ומכתבי זה, מה שנלפענ"ד בכ"ז. - ומה שמקשה הלא א"א עתה לשאול את כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כשיש ספק בהנהגה - אם יעמוד חזק בהתקשרותו אליו, מבלי ישים לב לפתויי היצר, וישלח השאלה על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ - וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו ענטפערן.(תרגום: ימצא הרבי דרך לענות לו תשובה)"