כשם ש
מצות תפלין, על דרך משל, יש לה מקום קבוע ב
ראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה של ראש וההידוק דתפלה של יד כן הוא במצות
אהבה ו
יראה, וכמו שכתב ה
רמב"ם (יסודי מתורה פרק ב' הלכה א'): "האל הנכבד והנורא הזה מצוה ל
אהבה וליראה אותו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך" ונאמר "את ה' אלוקיך תירא", הנה שיעור מצות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני ב
בשר ה
לב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן, ולא זו בלבד אז אים זאל ווערען גוט פון דעם (= שיהיה לו טוב מזה), שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו
חיות פנימי בתקוה
טובה, כי
לבו טוב עליו, וכן במדת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל עניניו הלא טובים ב
מחשבה דבור ו
מעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש ב
יראת שמים ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות.