צ
האות צ' היא אחת מאותיות לשון הקודש שכתיבתה חלוקה בין ההלכה לקבלה. על פי השו"ע היו"ד שמאחורי הצדי"ק נוטה לכיון שמאל בבחינת פנים, ועל פי האר"י היא נכתבת באופן של י' ונ' הפוכות זה מזה, דבר הרומז על מצב של אחור באחור.
| האות צ | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
רמזיה
שני הראשים של האות ע' וצ מבוארים על פי ספר "טעמי המצוות" למקובל בן פרחי, לשני הצינורות שיש למידת היסוד, אחת מקו הימין ואחד מקו השמאל. סברא זו מובאת ב"פרדס רמונים" לרמ"ק[1] שהוסיף על כך: "וטעם היותו בצדיק ב' נקבים האלו, הוא מפני שצדיק היה המנהיג המשפיע לעליונים ותחתונים לפנימים ולחצונים ובו היה תלוי מזון לכל הנבראים ימיניים ושמאליים קודם המיעוט, וגם מדי עלות המלכות אל מקומה הרמתה אל בעלה ששם ביתה יושבת בראש פנה כאשר יתבאר בשער המיעוט אז יוכרח היות הצדיק זן את העולם ואז יושפעו הנבראים ע"י ב' נקבים אלו האחד אל המזון לבני ההיכל והשני המותר לכלבים." ומבאר במקום אחר ענין זה של השפעה לכלבים שהוא סוד נעלם בקבלה.
בדומה כותב האר"י הקדוש[2]: ובמוסף תכוין לאות צ' שהוא כנגד היסוד צדיק יסוד עולם כי אות צ' רומז אל היסוד שהוא הצדיק שבו תפלת מוסף.
צלם
בבחינת הארת צלם שהם המוחין המתלבשים ומאירים בזעיר אנפין, משמשת האות צ' כדרגה התחתונה והראשונה של המוחין, המתלבשת בט' ספירות זעיר אנפין בבחינת אור פנימי (ומכאן חשבונה של האות שהיא בגימטריא 90, כי כל ספירה כלולה מעשר).