ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת (גדולה)
| חסידי חב"ד ליובאוויטש | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]חלק מבוגרי הישיבה בתמונה על רקע 770 בניו יורק (תשרי תשס"ט) | |
| אפיון | ישיבה גדולה, מחלקה לבעלי תשובה |
| תאריך יסוד | אייר תשל"ז |
| מיקום | צפת |
| ראש הישיבה | הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי |
| משגיח ראשי | הרב שלמה זלמן לבקיבקר, הרב ירון יחזקאל נאמן |
| משפיע ראשי | הרב משה מרדכי ארנשטיין, הרב עופר מיודובניק, הרב יוסף יצחק אופן |
| מנהל גשמי | הרב זאב פרידמן |
| מספר תלמידים | 400 |
| ספר פלפולים | שערי ישיבה |
| קובץ הערות | הערות התמימים ואנ"ש |
| אתר אינטרנט | http://chabadzefat.com/ |
ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת הינה 'ישיבה גדולה' המיועדת לתמימים ממשפחות אנ"ש, ולתמימים בעלי תשובה. הישיבה שהינה הגדולה בישיבות חב"ד ברחבי העולם, נוסדה בשנת תשל"ז על ידי הרב אליהו אריה פרידמן כמנהל גשמי וע"י הרב ווילשאנסקי והרב לבקיבקר בעיר הקודש צפת וכחלק מעבודת השליחות. הישיבה מתאפיינת בפרסום האמונה ברבי מליובאוויטש כמלך המשיח. בישיבה לומדים נכון לשנת תשע"ו ארבע מאות תמימים.
שם הישיבה
הישיבות שהרבי הקים במשך שנות נשיאותו (עד לפטירתו של הרש"ג) לא נקראו "תומכי תמימים" באופן רשמי.
יוצאי דופן הישיבות שהוקמו, בתור סניפים לישיבת תומכי תמימים המרכזית 770 או בארץ הקודש, שנקראו גם הם "תומכי תמימים".
בענין זה זכתה הישיבה הגדולה בצפת, אותה רצה הרבי כמוסד תחתיו ממש. זאת, כפי שהובן מהרבי, עקב השתייכותה למוסדות צפת, עליהם אמר הרבי (לרב אריה לייב קפלן)[דרוש מקור]: 'צפת איז מיין נחלה' (= צפת היא הנחלה שלי).
חשוב לציין כי בכמה מכתבים של הרבי מאותה תקופה נכתב עבור "ישיבת תומכי תמימים צפת" ובכמה מכתבים עבור "ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת". ולאחר שהתקשרו לרב חדקוב לשאול על שמה של הישיבה נתקבל המענה ששמה של הישיבה הוא ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת, ובחלק מהמכתבים נכתב "תומכי תמימים" מכיוון שיש בישיבה את כל העניינים הקיימים בישיבת תומכי תמימים.
בשלב מאוחר יותר ביאר הרבי במכתב לכינוס השלוחים את שמה של הישיבה ובה נקט בשמה "ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת".
תולדות הישיבה
ימי בראשית
בערך בשנת תשל"ז הציע מר ישראל קניג - מנהל מחוז הצפון במשרד הפנים - להקים ישיבה בצפת. מבחינה רוחנית, הייתה צפת בשפל המדרגה ביחס להיום.
הרב אריה לייב קפלן העלה את ההצעה בפני הרבי, באמצעות הרב חודקוב, וההסכמה לא איחרה לבוא.
הרב אליהו אריה פרידמן, מראשוני המתיישבים החב"דיים בצפת, נטל על עצמו את המלאכה לנהל את הישיבה, ולאחר חודשים של הכנות וגיוס משאבים ברחבי העולם, נפתחה בחודש אייר ה'תשל"ז ישיבת חב"ד בצפת. בצוות ניהול משרד הישיבה בתחילתה היתה מרת יוכבד זלמנוב בסיוע בנה הרב משה זלמנוב שניהל את המשק עד לשנת תש"מ. בשנת תשל"ט מונה הרב יוחנן גוראריה למנהל גשמי ולאחריו מונה הרב רחמים אנטיאן.
הצוות הרוחני כלל אז שני אברכים צעירים, הרב יוסף יצחק ווילשאנסקי - אז ראש ישיבה ומשפיע, וכיום ראש הישיבה, והרב שלמה זלמן לבקיבקר - אז ראש ישיבה ומשפיע וכיום אחד מראשי הישיבה ר"מ ומשגיח ראשי.
ביחד עסקו במסירה ונתינה בלימוד עם התלמידים בחינוך והדרכה, כשהרב שלמה זלמן לבקיבקר מלמד לתלמידים הלכות שחיטה, ובהמשך הצטרף במסירת שיעורי חסידות ונגלה.
בשלב מאוחר יותר הצטרף לצוות הרב משה מרדכי ארנשטיין, בתור [[משפי�