חנה שניאורסון (אם כ"ק אדמו"ר שליט"א)

הרבנית חנה שניאורסון, היא רעייתו של הרה"ג ר' לוי יצחק שניאורסון, ואימו של הרבי. נולדה ביום כ"ח בטבת תר"מ, הסתלקה בו' תשרי - שבת תשובה - תשכ"ה ומנוחתה כבוד בניו יורק.

הולדתה וצעירותה

הרבנית חנה שניאורסון, נולדה ביום כ"ח בטבת תר"מ בעיר רומנובקה, לאביה ר' מאיר שלמה ינובסקי, שהיה רבה של ניקולייב ולאמה הרבנית רחל. הוריה העניקו לה חינוך חסידי שורשי מגיל צעיר. באותם הימים הייתה העיירה ניקולייב משכן לקהילה תוססת של חסידי חב"ד, כאשר היה מתקבל מאמר חסידות מליובאוויטש, הייתה חנה מעתיקה אותו בכתב יד נאה לתועלת החסידים כולם.

חנה ניחנה בכשרון מוזיקלי יוצא דופן אותו קיבלה מאביה הרב מאיר שלמה, שאף חיבר כמה ניגונים חבדיי"ם של דביקות הנפש.

נישואין

הרבנית חנה בצעירותה

בגיל עשרים נישאה חנה לרב לוי יצחק שניאורסאהן. את השידוך הציע אדמו"ר הרש"ב. מועד החתונה נקבע ליום חמישי שלאחר חג השבועות, אך בשל מחלתה של הכלה, רצה אביה לדחות את החתונה. אבי הכלה רבי מאיר שלמה ינובסקי שלח שליח מיוחד לאדמו"ר הרש"ב בכדי לקבל את הסכמתו לדחיית החתונה, אך הרבי הורה לקיים את החתונה בזמנה ונתן את ברכתו. החתונה התקיימה ביום חמישי י"ג בסיוון תר"ס.

לאחר החתונה שיגר אדמו"ר מוהרש"ב מכתב ברכה לאבי החתן רבי ברוך שניאור שניאורסון, וזאת נוסף למברק ששלח ביום החתונה עצמו.

"עזר כנגדו"

טופס בקשת ההגירה של מרת חנה, אותה רשמה בעת היותה במחנה הפליטים פוקינג שבגרמניה, יעד ההגירה הוא צרפת (משם המשיכה לארצות הברית)

.

בשנת תרס"ז (1907 למנינם), קיבל הרב לוי יצחק הצעה לכהן ברבנות בעיר יקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק). הוא קיבל את ההצעה ועבר עם משפחתו לעיר, שם כיהן ברבנות במשך 32 שנה. כל אותה העת עמדה לצידו הרבנית חנה כשהיא מעורבת ופעילה בחיים הקהילתיים. בזמן מלחמת העולם הראשונה, הקימה הרבנית חנה ארגון שדאג לספק מקום לינה ומזון לפליטים.

בשנת תרפ"ט, נערכה חתונת בנם הבכור, הרבי בוורשה שבפולין, על הוריו של הרבי נאסר לצאת מרוסיה ולהשתתף בחתונה בעקבות פעילותם למען היהדות. ביום החתונה ערכו רבי לוי יצחק והרבנית חנה סעודת מצווה למרות האיסור החמור לכנס אסיפות דתיות.

כאשר השלטונות הסובייטים החלו לרדוף את חיי הדת בברית המועצות, נלחם רבי לוי יצחק על שמירת המצוות. עקב פעילותו נאסר ונשלח לגלות לכפר צ'אילי בקזחסטן. הרבנית חנה מיהרה להצטרף אליו כדי לדאוג לכל צרכיו. היא הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב. מאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. בסופו של דבר הוברחו כתבים אלו אל מחוץ לברית המועצות והודפסו בסדרת ספרים בשם ליקוטי לוי יצחק.

לאחר שנות הגלות עבר רבי לוי יצחק לאלמא אטא אך שם התפרצה אצלו מחלה קשה והוא נפטר בכ' במנחם אב תש"ד (1944).

בארצות הברית

תעודה המעידה על בואה של הרבנית חנה עם בנה הרבי לארה"ב

בחורף תש"ו יצאה מאלמא אטא, בעזרת ידידים הצליחה הרבנית להגיע למוסקבה. הרבנית שהתה בביתו של ר' דובער ריקמן, בפרוור ליד מוסקבה, בקראסקאווע. בתחילה התעקשה לצאת מרוסיה באופן רשמי בטענה כי יש לה בן בארה"ב ולא להבריח את הגבול. לבסוף הסכימה והבריחה את הגבול לפולין, שם נדדה מעיר לעיר עד שהגיעה לפריז, צרפת, שם פגש אותה בנה, הרבי. הם הפליגו יחד באוניה והגיעו לחופי ארצות הברית בכ"ח בסיוון תש"ז (1947).

3 שנים לאחר שהגיעה לניו יורק הסתלק הרבי הריי"צ ובנה הבכור, הרבי, מילא את מקומו. למרות סדר יומו העמוס היה הרבי מקפיד לבקר את אמו בכל יום ללא יוצא מן הכלל. בניו יורק העלתה הרבנית חנה על הכתב את קורות חייה ברוסיה הסובייטית. קורות חיים אלו מלאים בתלאות אך גדושים בתעצומות רוח ובמסירות נפש; הרבנית נתנה העתק מתוקתק מזכרונות אלו לסופר החסידי ניסן גורדון שידפיסם בדי אידישע היים, ואכן הודפסו שם בדרת כתבות בתשכ"ד, בתוספת פרטים מראיונות שערך ניסן גורדון עם הרבנית, ובהשמטת כל החלק אודות סבלו של הרלוי"צ (ע"פ הוראת הרבנית, שביקשה שלא לצער את הרבי עם הידיעות הכואבות).

כ15 שנה לאחר-מכן הרב אליהו אלתר פרידמאן מצפת ערך את הספר "אם בישראל" ותרגם זכרונות אלו ללה"ק, וערך אותם מחדש לפי התאריכים. משום מה - כל הקטעים על סבלו של הרלוי"צ הודפסו בספר. בשנת תשנ"ג כמה בחורים קיבלו את העתק הזכרונות הנ"ל, ותקתקו את הכל (מלא טעויות כרימון) והודפס כסדרו ב"צדי"ק למלך" חוברת ד, ושם תוקתק ע"פ הסדר של הכתיבה (ולא סדר המאורעות).

בשנת ה'תשע"ב הגיע לידי מערכת ועד הנחות בלה"ק המחברת האורגינלית של זכרונות הרבנית, וכן מחברת נוספת של זכרונות שכתבה לעצמה לאחר מכן, הכוללת זכרונות מילדותו של הרבי ועד למה שעבר בראשה בעת שישבה וצפתה ברבי בהתוועדויות לאחר קבלת הנשיאות. הזכרונות החלו להתפרסם מהעותק המקורי באידיש, ובתרגום ללה"ק, אנגלית, צרפתית ורוסית, ויוצא בחוברות שבועיות בשם "רשימת זכרונות". לקראת ש"פ תזריע-מצורע ה'תשע"ב יצאה חוברת מס' כז המסיימת את המחברת הראשונה של הזכרונות, ולכבוד ש"פ אחו"ק יצא חוברת מס' כח שבה המחברת השני' (שמעולם לא הודפסה, אם-כי פרטים רבים ממנה הובאו בכתבות של ניסן גורדון ב"די אידישע היים" בשנת תשכ"ד).

המחברות הועברו לספריית אגודת חסידי חב"ד.

ע"פ השמועה, מחברות אלו היו בבית הרבנית חנה ע"ה בעת פטירתה, ונגנבו בעת ההלוי' כאשר לא הי' אף אחד בבית. מיד לאחר ההלוי' הורה הרבי למשב"ק בערל יוניק לשבת בבית ולשמור, אבל הי' כבר מאוחר, ונעלמו דברים רבים, שמסתובבים בבתי כמה מ"חסידי" קראון הייטס. מחברות אלו נמצאו בחדרו של המזכיר לייבל גרונר ונלקחו משם בעת הפריצה לחדרו בחוה"מ פשח ה'תשע"א.

נשים שהכירוה באופן אישי מספרות שהייתה אישיות נדירה. סבלה שנים רבות ולמרות זאת אצרה את כאבה ושידרה שמחת חיים.

הסתלקותה

ציון הרבנית חנה

הרבנית חיתה את שבע עשרה שנותיה האחרונות בסמוך ל-770 (1418 פרזידנט סטריט). הרבנית נפטרה בעלות המנחה ביום השבת בו' בתשרי תשכ"ה (1964), ואלפי חסידים ליוו את ארונה למנוחות. מנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לאוהל הרבי הריי"צ ברובע קווינס שבניו יורק.

ביום הסתלקותה, עלה באש כסאה שבמקום מושבה ב'עזרת נשים' ב770.

בנות רבות נושאות את השם חנה ומוסדות נוסדו חינוך רבים לזכרה.