שלמה שמיר
שלמה שמיר הינו כתב העיתונים 'הארץ' ו'מעריב' באו"ם וכן כותב לעיתונים נוספים נוספים באידיש ובעברית. מתגורר בניו יורק. בעבר פרסם טור שבועי בעיתון אלגמיינר ז'ורנאל.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מוצאו של ר' שלמה הוא ממשפחה של חסידי גור, וזקנו היה משב"ק אצל האדמו"ר אמרי אמת מגור.
אביו ר' יעקב מרדכי שוירץ, הקים את בית המדרש הראשון של גור בתל אביב.
במשך השנים כתב טור קבוע בעיתון אלגמיינר ז'ורנאל, וכיהן ככתב בעיתונים ידיעות אחרונות, מעריב והארץ.
שמיר מגדיר עצמו כבעל דעות שמאל במפה הפוליטית בארץ ישראל, וטוען שבין החסידים לבין אנשי השמאל יש הרבה מהמשותף.
כחסיד גור[עריכה | עריכת קוד מקור]
כחסיד גור כותב שלמה שמיר טורים רבים בנושאים חסידיים, ומפרסם אותם בעיתונות הכללית.
כאשר חגגו מאה שנה לתל אביב, כתב מאמר מבקר קשות את ההנהגה התל אביב שמחקה את עברה העשיר של החסידות בתל אביב:
"בכל האירועים והטקסים שהתקיימו לציון מאה שנים לתל אביב לא בא כלל לידי ביטוי, לא מרומז ולא עקיף, פרק ייחודי ומרתק בתולדות העיר העברית הראשונה.
מחוסר ידיעה או משיקולים בלתי ברורים, מארגני חגיגות ה-100 להיווסדה של תל אביב התעלמו כליל מההיסטוריה של העיר כמרכז של חסידות ומעברה כמקום מגורים ופעילות מועדף על אדמו"רים וחסידים בהיקף ואיכות שיכלו להתחרות עם הנוכחות החסידית בערים ועיירות בפולין וגליציה בתקופה שלפני השואה.
במשך כארבעים שנה, מראשית שנות ה-30 ועד לתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, התגוררו בתל אביב למעלה מ-20 אדמו"רים. חלקם היו מנהיגים חסידיים מפורסמים שהמשיכו שושלות חסידיות נודעות במזרח אירופה, היגרו לארץ ישראל ובחרו להשתקע דווקא בתל אביב - ולא בירושלים - כמקום המתאים לשקם את חצרותיהם החסידיות ולהבטיח את עתידן.
לאחדים מהאדמו"רים התל אביביים האלה נתלוו בזמנו מוניטין של צדיקים "פועלי ישועות". הם היו נערצים על חסידיהם ושימשו מוקד משיכה גם ללא דתיים, שבאו בשעות מצוקה לדירותיהם שהיו מפוזרות ברחבי תל אביב, המתינו לשעת קבלת קהל וביקשו ברכה ועצה מ"הרבי הקדוש".
קשריו עם הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
זכה להיות ארבע פעמים ביחידות אצל הרבי בחדרו ולשמוע מהרבי דברים מיוחדים. פעם כשאמר לרבי כי אינו רוצה להטריח אותו בכניסה אליו וכי יוכל לשלוח לו מכתב במקום, אמר לו הרבי שלא יעשה כך אלא ימשיך להיכנס אליו.
באחד היחידות אמר לו הרבי שכל יהודי שגר בארץ ישראל, אף שמחשיב עצמו לכופר ביותר, הרי הוא מאמין גדול - אחרת לא היה גר בארץ.
בשנת תש"מ הרבי דיבר שישנו צורך להוסיף בתורה ומצוות בעקבות שהעולם מזדעזע, וכן הורה הרבי שיעשו תענית שעות בעקבות המצב, ואמר כי למרות שדרך החסידות היא שלא לערוך תעניות וסיגופים - אם יקבעו רבנים כי המצב אכן קשה שצריך בעקבותיו לצום תענית שעות יצטרף לקריאה זו, ואכן רבנים יצאו בקריאה לתענית שעות והרבי הצטרף לקריאה זו. בעקבות כך פירסם שמיר, שלא ידע שהצעד נעשה בעידוד הרבי ואישורו, בטורו שבאלגמיינר ז'ורנאל שלפי דעתו המצב אינו כל כך חמור מכפי שהיה לפני כן, בעוד עורך אלגמיינר הרב גרשון בער ג'יקובסון תקף באותו עיתון את טורו של שמיר. בהתוועדות הראשונה שערך הרבי בזאל הגדול ב770 לאחר פרסום טור זה (שנערכה בכ"ה כסלו תש"מ) הגיב הרבי בשיחה על טורו ותקף אותו בחריפות. בעקבות כך נודע לשמיר כי גם הרבי היה שותף לקריאה, ובעקבות כך מיהר לכתוב מכתב לרבי בו התנצל על פרסום הטור, ובתגובה סלח לו הרבי ושלח לו מכתב בו כתב לו כי על מי שחונן מאת ה' בכישרון לכתיבה לשים לב תמיד כיצד יפרש הקורא את הדברים שכתב.
שמיר התראיין לדיסק השני הוציאה בסדרת 'אמונה וביטחון', שיצא לאור על ידי חברת המדיה JEM, וכן העניק ראיון נרחב לסופר מענדי קורטס שפרסם בגיליון ה-2000 של שבועון כפר חב"ד.
