פרשת השבוע

פרשת השבוע היא הסדרה אותה קורא עם ישראל בבית הכנסת בשבת. את תחילתה של הפרשה קוראים במנחת השבת שלפניה, ובתפילת שחרית בימי שני וחמישי של השבוע.

קריאת ולימוד פרשת השבוע

ערכים מורחבים – קריאת התורה, שניים מקרא ואחד תרגום, חת"ת

התורה מחולקת לחמישים וארבע פרשיות (ג"ן ובראשית), ומדי שבת קוראים בספר התורה פרשה אחת או שנים (מחוברות). על פי תקנת עזרא הסופר, קוראים בתורה גם בימי שני וחמישי בשבוע, כדי שעמי הארצות שאינם לומדים כלל, לא ישהו שלושה ימים ללא לימוד התורה. אם כי בימים אלו אין קוראים את כל הפרשה, אלא חלק קטן ממנה. חילוק נוסף קיים, שבשבת קוראים לכל הפחות שבעה קרואים לקרוא בספר התורה, בעוד שבימי החול ישנם שלושה קרואים בלבד.

את הפרשה הראשונה פרשת בראשית מתחילים לקרוא בשמחת תורה ובשבת בראשית ומדי שבוע קוראים פרשה נוספת (למעט בשבתות שחלים בהם החגים) עד לסיום הקריאה בפרשת וזאת הברכה בשמחת תורה.

בנוסף לקריאת פרשת השבוע בתורה בציבור בבית הכנסת, נפסק בשולחן ערוך שמידי שבוע חייב כל אדם "להעביר הסדרה" שניים מקרא ואחד תרגום, לקרוא פעמיים את פרשת השבוע ופעם אחת תרגום אונקלוס.

תקנה נוספת קבע אדמו"ר הזקן, הנשיא הראשון של חסידות חב"ד, ללמוד את שיעור החומש כפי שהפרשה נחלקת לימי השבוע.

על פי התקנה, בכל יום מימי השבוע לומדים החסידים את חלק הפרשה השייך לאותו יום עם פירוש רש"י. תקנה זו נכללה בהמשך בתקנת החת"ת שנוסדה על ידי אדמו"ר הריי"צ וחוזקה במיוחד על ידי הרבי.

לחיות עם הזמן

בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הפרשה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה. בהמשך ובקשר לאימרה זו, תיקן אדמו"ר הריי"צ במסגרת שיעורי חת"ת, לימוד מדי יום של חלק מהפרשה עם פירוש רש"י.

בהזדמנויות רבות קישר הרבי את פרשת השבוע לתאריך בשנה ו/או לאירועים שהתרחשו באותה העת. בהתבססות על דברי השל"ה (בספרו, ריש פרשת וישב) שלמועדי השנה יש שייכות מיוחדת גם לפרשה בה הם חלים.